מנחה חריבה קמה

מההיא דזבחים שהביאו התוס' כאן ד"ה נתאכמו שהכריח, משם דלא אמרינן דנדחה, ה"נ לא אמרינן דנדחה וכשר היה א"ל דלהרמב"ם גופי' מספקא ליה אי הלכא כרי"ש משום דרבא דבתרא הוא מפליג אליבי' כמש"כ מרן הכ"מ או כרבנן דאינהו רבים, ולכך פסק לחומרא כרי"ש דבעינן „חדשה" ולספיקת רבא שוב הוי כמו ס"ס וכשר לכתחילה, מכש"כ אם נאמר כהמל"מ דס"ל להרמב"ם דהוי דרבנן, ובסברה זו היה מקום לישב קצת תמיהת הכ"מ שם דכאן פסק כר"י ובפ"ה מהל' ביאת מקדש פסק כחכמים דמי מקוה כשרים לקידוש וצ"ע עכ"ל די"ל דכאן פסק לחומרא החמיר להביא דוקא חדשה ומטעם שכתב במדרש פ' נשא ע"ש אבל התם לענין מצות קידוש לא החמיר והכשיר מספיקא בחכמים, אך דוחק הוא

שם בתוס' ד"ה והא התם וכו' וקשיא לרבי מתוספתא דנגעים פרק אין מצורע ר"א אמר וכו' שלא נעשית בהן מלאכה אלמא דמלאכה פוסלת בהן לר"א ופא עכ"ל, ולישב דעת רש"י ז"ל אפ"ל דהתם אסמכתא בעלמא ורק מדרבנן פסול, אבל מדאורייתא אין פוסל מלאכה וכמו שכתבו התוס' לעיל ד"ה ומה לענין נתאכמו בכל"ח, עוד אפשר לומר דהא דכתב רש"י דש"מ אמלאכה לא קפוד, היינו במלאכה שנעשית קודם שהכין אותם תכלית מלאכה קדושה זו של הזיה ורק על שנויא קפיד, אפילו הקודמת להזמנתו והכנתו, אבל הא דקפסול ר"א שם בעץ ארז במלאכה, היינו אחר שהזמין אותם לתכלית הזיה, אז פוסל בהן מלאכה, ויש לעיין אם ניתן ליכתב, ועיין בקרן אורה בד"ה, וראיתי בשם ירושלמי בשמעתין דהביא מהא דתנן בפרה פי"א אזוב שהזה בו על החטאת כשר למצורע, והוא דלא כר"א יע"ש, ועיין בר"ש פי"ד דנגעים מ"א הביא תוספתא זו ומשמע דהוי דאורייתא עיי"ש, כן הוא בתוספתא שעל דין זה פליג ר"א וז"ל התוס' אזוב הכשר לחטאת כשר למצורע הזה בו לחטאת כשר למצורע ר"א אומר וכו' שלא נעשית בהן מלאכה עיי"ש, וראיתי בביאור הגר"א שם שכתב פי' מלאכה אחת ופליג אאם הזה בו לחטאת שכשר לטהר בו את המצורע דחשוב האי מלאכה לחבירו אבל אם הזה בו פעם א' לחטאת מותר להזות בו פעם שניה לחטאת וכן למצורע עכ"ל הק' וכאן בירושלמי מבעי ליה בזה דקאמר הזה בו על המצורע זה מהו שיכשר למצורע אחר, מאן דמר כשר הדא ר"י ור"א מודו בה, ומאן דמר פסול הדא לית ר"י ור"ל מודו בה יע"ש ובמפרשים

שם נכנס להיכל ופנה לימינו וכו' מ"ט דאמר כל פינות שאתה פונה – היה קשה לי דלמה צריך לטעמא דאמר מר, ת"ל בפשיטות משום דהטבלא היה לימין הנכנס כמו שמבואר ברמב"ם וסמ"ג ביותר? שוב ראיתי בבאר שבע שהקשה זה והובא גם בהגהות בני יששכר למשניות (דפוס לעמבערג) ועיי"ש מה שתירץ, ועולה רק ללשון המשנה, אבל לפי המבואר ברמב"ם עדיין קשה יע"ש והנכון בזה מה שכתב בהיד המלך על הרמב"ם שהשגתיו עתה בשאלה ואף שלא הזכיר שהיא הערה קדומה מהב"ש ז"ל, וז"ל והא דפריך בגמ' שם וכו' אין כוונת הגמ' על פינות הימין הנאמר במתניתין דפינות ימין זאת אף בלא הכלל היה מוכרח לפנות בשביל העפר והטבלא הקבוע בצד זה, רק דכוונת הגמ' לדעת הטעם מפני מה הניחו העפר וקבועה הטבלא בצד ימין דוקא וע"ז קאמר משום דכל פינות וכו' ואם היה העפר מונח בצד השמאל היה כהן מוכרח לפנות לצד שמאל וכו' (דבר זה אינו נכון וק"ל) ולכן השמיטו רבינו להא דפונה לימין ולא כתב רק דמקום העפר והטבלא היה לימין וממילא היה צריך לפנות לצד זה לקחת העפר את"ד, ועיין היטב בבא"ש מש"כ לתרץ, ועיין בתוספתא ריש פרק ב' תני היה נוטל את מגילתה ונכנס לו לאולם טבלא של זהב היתה קבועה בכותלו של היכל וכו' ולא תני כאן שהיה נכנס דרך ימין, ומשום דקסמיך על מתניתין דידן דנכנס להיכל ופנה לימינו, ועיין עוד בפירוש איזה צד ימין הוא בבאר שבע שם ובתיו"ט פ"ד דסוכה בשם המהרי"ל עי"ש וקצרתי

והנה ע"ד פסק הרמב"ם שפסק כר"י דבעינן כ"ח חדשה ואפ"ה פסק דמי כיור לא הוי מים חיים, שהבאתי לעיל, כוונו כל הרועים לדבר אחד ה"ה התוס' יו"ט והמשל"מ והבאר שבע הנ"ל דהרמב"ם תפס כרבא דלמד זה מקרא דבכלי חרס וא"כ אף לרבנן דר"י בעי חדשה משום דלאו גז"ש היא אלא הוראת מקום ואפי' מאן דלא בעי מי כיור שיהא מים חיים מצי למילף ממצורע שכ' תהי' חדשה יע"ש, וכן כתב במרה"פ ובש"ק והנה עפ"י דברי רבא הבנתי פירוש דברי הספרי (ומ"מ תמה אני שלא הובא בש"ס לראיה) פרשת נשא דתני בה הכי בכלי חרס „חדשה” שהיה בדין הואיל ועפר ומים מקדשין בפרה ועפר ומים מקדשים בסוטה, אם למדתי בפרה שעשתה בה ישנה כחדשה אף סוטה יעשה בה ישנה כחדשה ת"ל „בכלי חרס" דברי ר' ישמעאל ע"כ ועיין בהתוה"מ שם מפורש יוצא מפי ר' ישמעאל שהוא מדכתיב בכלי חרס והיינו כהבנת רבא דהוא כלי חרס שאמרתי לך כבר, וראיה חזקה לדעת הרמב"ם שפסק כאוקמתא דרבא, אלא שמכל מקום משמע מהספרי שהוא רק דברי