מנחה חריבה קמד

כמו פסול הגוף ולכך י"ל דנדחה יותר, משא"כ שם לענין בג"כ הנפ"מ הוא לענין הכהן שלובשן אי מותר ללובשן או לא ואצלו הוי פסול מחמת דבר אחר, לא כמו מזבח שנפגם אצל הקרבת הקרבן אבל הכא לענין עצם דין הכלי דיינינן ולכך אפשר לחשבו כפסול הגוף כן היה אפשר לומר אבל דוחק הוא, (ועיין עוד דוגמא כסברא הנ"ל שכתבתי בהגהות ח"ס למס' נזיר י"ב בתוס' שם עמ"ש ובשו"ת שלו בח"ס חאהע"ו סי' י"א עיי"ש) ומה"ט נ"ל דלכך אמרינן הכא כיון דהדור הדור, אשר אין הבנה למילים הללו ומאי מקום ההסבר לשני צדדי האבעי' ולפי מש"כ יש לפרש כיון דבדיעבד והדר לא שייך למפסל מטעם דיחוי כיון דכלי חדשה היא ולא זו היא שנדחית כבר ע"כ מהני גם עכשיו וכמו שביארתי ודו"ק, (אלא שלעיל שדיתי בסברא זו נרגא, דא"כ מאי פשיט מהא דעץ ארז וכו' עיין לעיל אבל י"ל בדוחק וקצרתי) ושו"ר בהגהות מצפה איתן מה שכתב על דרך זה, אך באופן אחר לגמרי יע"ש וברוך שכוונתי במקצת, ועיין בקרן אורה מה שכתב בזה ובתוה"ק ולכאורה יש ראיה אי כלי חרס זו קדושה יש בה א"כ היכי מכשיר כלי חרס הא שייך הקריבהו נא לפחתך כדלעיל דף י"ד, וא"ל דגזה"כ היא ומטעם דאמרינן בדף ט', וכשם דהוי גזה"כ הא דקרבנה שעורין משא"כ בשאר מנחות – ועיין במהרש"א מה שהקשה דילמא הא דקתני מטושטשין דעבודתו פסולה היינו כשהגיעו לנתר ובורית יע"ש ועיין במנחת קנאות מש"כ בזה באריכות, ומדברים האלה יש לדין על מש"כ בעין יצחק חאור"ח סי"ז אות ה' לתרץ מה שהקשה עליו רב אחד מהא דזבחים פ"ח דאין מכבסין לבגדי כהונה וכמו שכתב הרמב"ם ה' כלי המקדש (ועיין ג"כ במצפה אותן הנ"ל) והשיב דלדינא יש לדון ולחלק דרק לכתחילה אמרי דאין מכבסין משום דאין עניות במקום עשירות ולכן בבג"כ שנעשו צואים מניחן לפתילות כמש"כ הרמב"ם, אבל היכי דהמצוה הוא לכבסן משום דניתז עליו דם חטאות י"ל דאף אחר שכבסן ראוין לעבודה עכ"פ בדיעבד דלא גרעי מבגדים משוחקין דאם עבד עבודתו כשירה וכו' יע"ש ועוד כתב שם בהא דקיי"ל בבג"כ מקורעין ועבד עבודתו פסולה ואף בתופרן לאחר שנקרעו משמע דפסולין משום דאין בזה לכבוד ולתפארת ועוד הא בעינן מעשה אורג יע"ש וא"כ לא הוי קורע ע"מ לתקן עיי"ש, ולפי המדובר יש מקום לדון מטעם אחר דכיון שנדחו שוב אינו נראה, ובפרט התם דהוי פסול דאורייתא, ומטעם זה פסק הרמב"ם דלא מהני כיבוס בבג"כ משום דכבר נדחו וכמש"כ המצפה איתן כאן גם יש מקום לפלפל עפ"י דברי התפארת ישראל בחומר בקודש פ"א אות א' ושם אות כ' בשיעור קרע עד כמה פסול ועש"ה עוד כתב שם באות כ' דלכך בפרה אדומה שנעשית בבגדי לבן כפ"ד דפרה ואפ"ה כתב בפרשה אדומה וכיבס בגדיו הכהן? וי"ל כיון דטעמה משום דאין עניות במקום עשירות ע"כ היינו דוקא במלוכלכים אבל במכובסין משום קדושה יתירה שיהי' טהורים רשאי וע"ש וא"כ י"ל בניתז דם חטאת דמיירי במקום שאינו נראה דלא נפסל מטעם לכלוך רק הא דצותה התורה לכבס משום קדושה הוא, לכך רשאי ואינו נפסל מטעם כיבוס ודו"ק ונתאשרו דברי העין יצחק מקושית השואל שם, גם דין זה מסיק התפא"י שם דנ"ל דכשכבסן ועבד בהן עבודתו כשרה מדהן עדיין לכבוד ולתפארת עכ"ל וגם זה מבואר בהרבה אחרונים ובפרט בספרי הגאון הנ"ל בעין יצחק ובבאר יצחק, דאף שבידו לעשות ע"י איסור ג"כ מקרי בידו, וא"כ אף אי נימא דאסור לכבוס בג"כ ג"כ מקרי בידו, ובפרט אם בדיעבד יהי' כשר, ועיין סברא כזה בר"נ כתובות שמשתמש בו המנ"ח מצות קידוש החודש יע"ש ואל"ע ועיין בשו"ת הרדב"ז ח"ה סי' כ"ז שהעיר בענין סתירת דברי הרמב"ם בשיעור בגדי מקורעין בבג"כ יעו"ש והאחרונים לא ראו את זה. וע"ד דעת הרמב"ם שפסק בפ"ג מסוטה הל"ט דאם החזירו לכבשן עד שנתחדש כשר, שהקשה הכ"מ וא"י למה פסק בה רבינו לקולא כיון דהיא בעיא דלא אפשיטא יע"ש כתב המל"מ משום דרבינו ס"ל כסברת התוס' שכתבו שם דנתאכמו אין פיסולו כי אם מדרבנן וכיון שכן אזלינן לקולא ככל ספיקא דרבנן, ועיין מש"כ התוס' בפ' דם חטאת עלה צ"ו ד"ה אלא ודו"ק עכ"ל וכוונתו די"ל מה"ט פסק דכשר משום דפנים חדשית בא לכאן וכמו התם וכמש"כ התורת הקנאות לתרץ כן ועיין בקרן אורה ועיין בברכ"י או"ח סי' ק"ם הנז"ל שכן תירץ נמי הפר"ח בס' מים חיים אכן גם על תירץ זה דהרמב"ם ס"ל דהוי מדרבנן ג"כ שדי בה נרגא דמשמע דס"ל להרמב"ם דהוי דאורייתא עיין בק"א וד"מ הנז"ל, ועוד יש לעיין הא הוי כמו איתחזק איסורא כיון שהפסול הוי ודאי אלא שהספק נופל אם מתכשר ע"י זה שהחזיר לכבשן, א"כ באנו למחלוקת ר"י ורבנן גבי ספק ליטהר עיין מקואות וטהרות פ"ד ועירובין ל"ב, והמל"מ בעצמו האריך בזה בהל' בכורות ובהל' מקואות, וביחוד השעה"מ הל מקואות פ"י כלל א' עיי"ש באורך וברוחב, וא"כ לפי דעת המל"מ עצמו הוי כאן כמו איתחזק איסורא ואף בסד"ר לחומרא, ומחוורתא היא דהרמב"ם פשיט לה