מנחה חריבה קמב

התוס' אינו כן אלא כמו שפרש"י עיין בק"א כאן

שם בעי רבא נתאכמו והחזירן לתוך כבשן האש ונתלבנו מהו מי אמרינן כיון דאידחי אידחי או כיון דהדור הדור – הנה לפרש"י ז"ל דקאי לרבנן א"ש די"ל כיון דהדור הדור דאף דבינתיים נשתנה, מ"מ כיון דהדור הדור והו"ל כלא נשתנה, ואף שחדש לא הוי ולא תחזור בשום אופן לשם חדש הלא לרבנן קיימינן דלא בעינן כלל חדש, אלא כל שלא נשתנה מחמת האור כשר, אבל לפירוש הרמב"ם ז"ל דפירש דדברי רבא דאמר לא כנו וכו' קאי אליבי' דר' ישמעאל, דלר"י פסול בנתאכמו פניו מחמת יושנו, וא"כ ע"כ דבעית רבא ג"כ קאי אליבי' דר"י, א"כ אינו מובן לי באיזה אופן נוכל לומר כיון דהדור הדיר, ולא נדחה, אבל מ"מ כיון דלר"י בעינן חדש וחדש עדיין לא הוי וכיצד יכול להחזר עליו שם „חדש" כתחילתו ויל"ע, ומצאתי לרבינו המאירי ז"ל שכתב כבר ביארנו במשנה על כלי של חרס שהיה מביא שצריך להיות חדש שלא נעשה בו מלאכה מעולם, הא כל שנעשה בו מלאכה אע"פ שלא נתאכמו פניו ע"י האיר פסול, אלא שאם היה ישן אפילו נתאכמו והושחרו פניו אם החזיר לתוך כבשן האש ונתלבן דינו כחדש וכו' עכ"ל הנה נראה בעליל שדרך בדרך ופירוש הרמב"ם ז"ל וכדרכו בקודש, ונשמר מזה שהערותי דהיכי דהחזירו לתוך כבשן האש הוי כחדש ממש ועיין בתוס' זבחים (צ"ו ע"א) ד"ה אלא יע"ש ובתוס' פסחים דף ל' ודו"ק, וצ"ע וע"כ בהא דקאמר כיון דהדור הדור הוא לא מחמת דהחזרת הכבשן נעשית כחדש ממש ולא נעשה בו פסול מעולם, דא"כ מאי פשיט מהא דעץ ארז וכו', והא התם הדרי ומפשטי וקתני פסולין ופרש"י אלמא כיון דאידחי אידחי ע"כ ומאי פשיט, דילמא אין ה"נ התם פסולין אבל החזרת הכבשן הוי כחדש ממש ולא הוי כנדחה כלל, א"ו דלא מה"ט הוא, אלא דרצה לומר כיון דעכ"פ הדור ונראה עכשיו כשר וכן משמע מתוס' ד"ה ונתאכמו וכו' חימה וכו' יע"ש ודו"ק ויש לעיין

גם נראה לדקדק מדברי המאירי ז"ל דדוקא בהיה ישן ונתאכמו פניו מחמת יושנו בהא מהני החזרת כבשן אבל בנעשה בו מלאכה דפסול לא מהני הא דהחזיר לתוך כבשן האש לאפקועו מניה איסורא דפסולא דעשית מלאכה ובהא לא אמרינן כיון דהדור הדור וצ"ע בזה, ומה שמסיים עוד המאירי דמי כיור אין צריך שיהו מן המעין או מן הנהר אלא אף מן המקוה, ואף שפסק מקודם כרי"ש ולרי"ש גם מי כיור צריך להיות מי מעין ע כבר הקשה כן הכ"מ על הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' סוטה דין ט' עיי"ש ועיין קרן אורה כאן

שם בתוס' ז"ה ומה מים שלא נשתנו תימה דמאחר דמי כיור הן ומי כיור כשרין במי מקוה ומי מקוה שנשתנו מראיהן כשר וכו' יע"ש בקרן אורה העיר דמשמע מדבריהם ז"ל דדוקא משום דכיור הוא ממי מקוה הוא דכשר בהם אפי' נשתנו מראיהן, אבל למ"ד מי מעין הן פסול, בנשתנו מראיהן, ובהדיא תנן בפ"ח דפרה דבמעין ג"כ אם נשתנה מראה מחמת עצמו כשר ודין אחד למקוה ולמעין בזה כמבואר בד' הרמב"ם ז"ל דהל' פרה ובהל' מקואות עכ"ל וכן העיר בזה אחיו הגאון במשכנות יעקב סי' מ"ד שרמז לזה גם בהגהות בן אריה יע"ש אבל בשו"ת עין יצחק חיור"ד סי' י"ט הביא דברי הראשונים וכתב וע"כ אין לנו לחוש לקושית המשכנות יעקב ולדברי הראשונים והש"ע אנו שומעין יע"ש ועיין היטב בשו"ת מהרש"ם ח"ג סי' י"ג וי"ד כדין זה דמעין אי פוסל בשינוי מראה ואם הא דשינוי מראה פוסל במקוה אי הוו דרבנן או דאורייתא יעש"ה, והנה כוונת התוס' הוא שהקשו מהא דמי צבע אין פוסלין המקוה בשינוי מראה, ואף שצבע גופי' פוסל וכמו שמסיק במשנה שם נפל לתוכו יין או מוחל ושינו מראיו פסול, אך כוונת התוס' הוא דעכ"פ משכחת לה דאינו פוסל ואף שנשתנו מראיו בשאין גוף הצבע שם, וא"כ לא שייך לומר ומה מים שלא נשתנו כיון דלפעמים נשתנה ואעפ"כ כשר, ואי אמרת בשינו מראה אינו פוסל מה"ת כלל גבי מקוה, א"כ עדיפא הו"ל דלפי הס"ד עכשיו דהיקש גמור הוא מדאורייתא ולא אסמכתא, ומדאורייתא שיני גמור ג"כ כשר וע"כ דס"ל להתוס' דשי"מ פוסל מה"ת וכדעת המבי"ט בקרית ספר והלבוש וכן נראה מדברי הנימוק"י יבמות פ' הערל בשם הרמב"ן, ובזה י"ל קושית הרש"ש שהקשה דהלא לנט"י פסול אף דנשתנה מחמת עצמן ומכש"כ לקידוש ידים יע"ש ולזה י"ל התם הוא דק מעלה קרבנן, אבל מדאורייתא אין חילוק וא"ש ועיין מהרש"ם שם על דברת המג"א סי' קס"ו, וקצרתי, ועיין עוד בקרן אורה כאן ובפ' יגל יעקב שמבואר כמה הערות בשמעתין ובמה שהעיר הרש"ש אטו מי כיור כתיב אלא מן דכתיב מים קדושים עיין רש"י במתניתין ד"ה מי כיור וכו' ובאמת יש לעיין דהלא מבואר ברמב"ם כאן בהל' סוטה שהחצי לוג מים היו מודדין ע"י החצי לוג שהיה במקדש וכמבואר במשנה דמנחות (פ"ח ע"ב) ושם אמרינן יתיב רבי וקא קשיא ליה חצי לוג למה נמשח אי סוטה וכי חולין הוא דצריכי לקדושי מים קדושים כתיב כן גירסת התוס' ועיי"ש בד"ה אי וכו' ואמרינן בספרי אין קדושים אלא שנתקדשו בכיור אלמא