מנחה חריבה קמא

מא"ל ע"כ וי"ל דשייכי בשאלה ודמי היין אינו כ"כ ושייך מדמי שכרה וי"מ דדוקא גבי שינו מנחה משאר מנחות הוא דקא מקשה בגמ' משא"כ באינך שאר שנויים אפי' בעניה דלא שייכו אינך טעמי עכ"פ רצה המקום לנוולה מצד חטאה, עכ"ל אף שדוחק הוא – ועוד אינו מובן לי מה שאמר ר"ג לחכמים סופרים „הניחו לי” וכי מפני מה לא יניחו לו לדרוש טעמא דקרא, אם לא היכי שרוצה לחדש דבר חדש ועיין כלים (פי"ג מ"ז) ובנגעים (פ"ט מ"ג) –ולולא דמסתפינא היה נ"ל לומר דלדברי ר"ג שקרבנה מאכל בהמה, לא היה בא מלח על גבי קרבנה כדי שיהי' טפל בלי מלח, כמאכל בהמה ואף שלא מצאתי שום סייעתא לדברי מ"מ לא מצאתי גם מפורש להיפוך שיכתבו שמנחתה טעונה מלח, וזה שאמר ר"ג הניחו לי דלטעם דר"מ משום דהיא האכילתו מעדני עולם אין למיפרך רק עניה מאי איכא למימר אבל מלח צריכה משום דאף עם מלח ג"כ אינו מעדני עולם אם המאכל שעורין אבל לטעם ר"ג משום שמעשיה מעשה בהמה ובבהמה כתב תבל הוא, ה"נ קרבנה מאכל בהמה בלא שום טעם ומליחה כלל וזה הוא הדבר חדש שהיה טמון בטעמו ולכך אמר „הניחו לי” לומר טעם זה שעפ"י ישתנה דין קרבנה מכל קרבנות ומפני שאין הלכה כן לכן הסתירו דבר זה, אף שצ"ע עוד דר"ג מדוע לא אמר בהדיא כן לפ"ד, ובזה אתי שפיר נמי דתנן במתניתין בלשון „ר"ג אומר” דידוע דעפ"י רוב לשון זה הוא בא לחלוק דאילו להוסיף עוד טעם הו"ל לומר אמר ר"ג ולפמש"כ א"ש דבא לחלוק בדין מלח שעל קרבן מנחתה שלסוטה, ולכך קתני ר"ג אומר, ועיין בתוי"ט כאן שהרגיש בזה, ולא באתי אלא להעיר ולחקור בדברי תוה"ק והחביבה וד' יאיר עינינו בכל פרט ופרט על בוריה רק בשער המלך הל' איסורי מזבח פרק ה' הלכה י"א בקושיתו על הרא"ש פ"ב דפסחים כתב וכמו כן קשה על הרא"ש ז"ל שדחה ראיתם אכתי תקשי ליה ממנחות הקרבות ע"ג המזבח כגון מנחת חוטא ומנחת קנאות ונסכים דכתיב מצות תאפינה והיה בהם מלח וכו' ע"כ אבל א"י אם על הקומץ הרי כבר תירץ הרא"ש ומנלן דמלחו כל המנחה דילמא רק הקומץ לבד, ועיין בספר הר המוריה על הרמב"ם שם ואכמ"ל

ודע דלענין מנחת חוטא מבואר בגמ' דמנחות נ"ט ע"ב נתן משהו שמן ע"ג כזית מנחה דפסול יע"ש אבל לענין מנחת קנאות מסתפק המעין החכמה הובא בהגהות ח"ש שם אם גם במנחת קנאות חייב במשהו שמן או דילמא כיון דהתם לא יצוק עליה שמן כתיב בעינן שיעורה, וכמו יציקה דכתיב בשמן המשחה דבעינן שיעורה ונשאר בספק יעו"ש, וקצת ראיה יש להביא מהא דמנחית (י"א ע"א) דקאמר אלא מעתה מנחת חוטא דפסול בה שמן היכי משכחת לה אי דידה הא לית לה ואי אמרת דאפריש לה שמן כיון דלית לה שמן כלל חולין נינהי עיי"ש ומדוע לא קאמר נמי מנחת קנאות היכי משכחת לה, א"ו דבהא משכחת לה בהקדיש פחות פחות מכשיעור ונפסל לא מפסל עד דאיכא כשיעור, אבל כשהקדישו פחות מכשיעור הוי חזי לה וח"ש לא שייר כאן ודו"ק. ועיין גיטין י"ב וברש"י ותוס' ורשב"א שם ודו"ק נזכרתי שכבר קדמו להמה"ח בזה המוצל מאש למהר"י אלפנדרי חלק ראשון סימן נ"ח שמסתפק בזה ג"כ כיון דלא כתב שימה אלא יציקה מה דינו אם יציקה ג"כ משמע כל דהו או לא וכ"ז לא נתברר עכ"ל

שם ט"ו ע"ב על מים חיים מה מים חיים שלא נעשתה בהן מלאכה אף כלי שלא נעשתה בו מלאכה והנה רש"י פירש בד"ה שלא נעשה בהן מלאכה, „דהא חיים כתיב” מבואר דהוא מטעם דכתיב „חיים” וכל שנעשה בו מלאכה כבר אינו „חיים” ועיין לקמן ט"ז ע"ב, ולא זכיתי להבין מה שהקשו התוס' ד"ה מה מים וכו' וא"ת כיון דמי כיור הן מי לא עסקינן שקדש ממנו כבר וכו', דאהיכי קאי האי כיון דמי כיור הן דלכאורה משמע דקאי על הא דקאמר הגמרא גבי מצורע דמקיש הכלי למים חיים ופירשו התוס' דמים חיים שלא נעשתה בו מלאכה היינו משום שנטלו מן הכיור, וזה צ"ע דלבד דפרש"י דברי „חיים” הם עוד אינו מבואר כלל דבמצורע נטלו ממי כיור ועיין מנחות פ"ח ע"א דקאמר רביעית מים למצורע וע"ז לא הקשה רבי מידי כמו שהקשה גבי סוטה יע"ש ודו"ק, וע"כ צ"ל דכוונת התוס' הוא משום דמסיק אי מה להלן מים חיים אף כאן מים חיים ולרבי"ש אין הכי נמי, דמי כיור מי מעין הם, וע"ז הקשו התוס' כאן דמי כיור הם וכו' ואף שהעמידו דבריהם על דיבור שאינו שייך לקושיתם, כוונתם היא כמו וכו' וז"פ

שם בתוס' ד"ה מה מים שלא נעשתה בהם מלאכה וכו', שיצק מן הדדין וכו', עיין במהרש"א ובק"א וקצ"ע לפ"ז דקאמר אף כלי שלא נעשתה בו מלאכה, ולכך לר"י בעי חדש, מנ"ל דבעי חדש ממש דילמא שלא נעשתה בו מלאכה הפוסלת, אבל מ"מ למשל אם היה מקבל בו מים וכדומה כשר, ולכאורה משמע דבעינן חדש ממש, ולשיטת הרמב"ם שפסק כר"י ופירש דהא דקאמר רבא לקמן אבל נתאכמו פסולין אף לר"י הוא דנתאכמו פניו ובלה מאורך הזמן, אף שחדש הוא, א"ש אבל לשיטת