מנחה חריבה קמ

מנחות פירוש דמרוויח את הוצאות השמן ולבונה, ומפני מה אינה טעונה שלא יהא קרבנו מהודר, וקשה באמת דעדיין יקשה וכי חוטא נשכר, ומנ"ל דסברא בתרייתא עדיפא למדחי קמייתא והלא בכל מקום אדרבה קנסינן ליה ביותר מה"ט שלא יהא חוטא נשכר, ועיין במסכת חלה (פ"ב מ"ז) נטמאת מזידה אחד מכ"ד כדי שלא יהא חוטא נשכר עיי"ש ואף שמנחה הוא על שוגג, מ"מ הלא קאמר ר"ש דבדין היה וכו' שלא יהא חוטא נשכר, וגם בזה חוטא הוא וכה"ג כתבו התוס' הכא ד"ה טעונה וכו' ע"כ נראה דכוונת מסקנת ר"ש היא מפני מה אינה טעונה שלא יהא קרבנו מהודר, פירושו, א"כ בזיוני שמקבל מבלתי הפקת רצונו, אף אם ירצה ליתן ולהדר מנחתו בשמן ולבונה, אינה שוה מה שנהנה בהרוחת איזה מעות כסף בעד השמן ולבונה שמקמץ, וכל זה הוא אם יש איסור ואזהרה שלא יתן ואף אם ירצה להדר וליתן על מנחתו ג"כ אין מקבלין, אז יתבייש הרבה מזה שאין קרבנו מהודר כשאר קרבנות ואינו נחשב לו ההנאה של הקימוץ כלום אבל אי נימא דרק רשות, ואם ירצה באמת ליתן שמן ולבונה מותר ליתן, אלא שהתורה לא חייבתו בע"כ ליתן א"כ אכתי הדרא קושיא לדוכתא שלא יהא חוטא נשכר דבזה הרי אם אין רוצה ליתן שמן ולבונה מרוויח בזה ובושה ג"כ אין לו דהרי פת בסלו הוא אם ירצה להשים שמן ולבונה ישים על מנחתו, ובדעתו תליא, א"כ באמת נשכר ונהנה ממה שמקמץ, ומן הדין הוא שלא יהא חוטא נשכר, אלא ע"כ מוכרח מזה גופא דאזהרה ואיסורא היא ולא נאמר בשלילה ורשות, וכמו שביארתי, וא"א להטעים יותר בקולמסי ואף שיודע אני שזה דוחק. מ"מ ניתן להאמר, והנה הא דלא קאמר ר"ש גם במנחת סוטה כן דבדין וכו', א"ל משום דמנחת סוטה מביא הבעל ועליו לא שייך לימר שלא יהא חוטא נשכר, אלא הטעם הוא ג"כ שלא יהא מהודר ודברי החנוך שם שנתן טעם אחר תמוהים וכמו שהעיר המנ"ח יע"ש, ולשון המאירי הוא מנחת חוטא וכו' אינן טעונות שו"ל כמנחת סוטה ובדין הוא שיהא כולן טעונות שמן ולבונה שלא יהא אחד מהן חוטא נשכר „אלא שלא יהא קרבנם מהודר עכ"ל” והנה כלל גם מנחת סוטה עם שאלה זו, ואף שהבעל הוא שמביא המנחה, וי"ל

שם אלא מעתה חטאת נזיר תהא טעונה נסכים לפי שאינה באה על חטא, ועיין בהגהות פורת יוסף שהעיר הא דלא פריך ג"כ מאשם נזיר וכו' משום דאשם בנזיר טמא הוא ובנזיר טמא ידעה הגמ' התירוץ דחוטא הוא וכו' יע"ש, ולפנינו שנתגלו אור תוס' שאנץ ראינו שעמד כבר ע"ז בד"ה נזיר נמי חוטא הוא וא"ת ליקשי מאשה נזיר וכו' דאינה באה על חטא כדאמר בכריתות (כ"ז ע"א) וי"ל דכיון דלבטלה קא אתי אינו טעון נסכים ע"כ ויש לעיין במנחות שם (צ"א ע"ב) דפריך ואימא זו חטאת ואשם דנזיר לא ס"ד וכו' ובתוס' ד"ה אימא וכו' דנזירות נדבה היא את"ד וברש"ש שם, ועיין רמב"ן על התורה פ' מצורע דאשם נמי מכפר הוה, ועיין בתוה"ק כאן וקצרתי

שם התם מנגעי' הוא איכפר ליה, פרש"י יסורים ובושת של נגע כפרו לו על אותו חטא עכ"ל, לכאורה משמע דבעינן לזה תשובה וכמו ארבעה חלוקי כפרה שהיה ר"י דורש ותשובה עם כל אחד מהן (עיין יומא פ"ו ע"א) אבל בלא תשובה אינו מכפר, ובזה יל"ק הערת התוה"ק הנ"ל ממנחות (צ"א ע"ב) עיי"ש ותבין ועיין בלשון הירושלמי הכא שאמר „אמר ליה מכיון שנתייסר וכתיב ונקלה אחיך לעיניך כמי שאינו חוטא” ועיין בברכות (ה' ע"ב) ונגעים לא והתניא כל מי שיש בו אחד מד' מראות נגעים הללו אינן אלא מזבח כפרה וכו' יע"ש ובתוס' ד"ה הא לן וכו', וקצרתי, ועיין ערכין (ט"ז ע"א) ואם אמרינן דבגדי כהונה אין מכפרין בלא תשובה עיין מה שכתבתו לעיל בחידושי י"ל דלכך נגעים שבאו עליו לא כיפרו עדיין בלא תשובה וצריך עוד תשובה ובנ"כ ומאי פריך שם עיי"ש ותבין ועיין תוס' זבחים פ"ח ע"ב ד"ה מכפרים וכו'

שם נזיר נמי חוטא הוא, לו"ד הו"א דלשיטת ר"ת ורוב הפוסקים עמו עיין שאג"א סי' ס' וס' המכריע לריא"ז וכן דעת הרמב"ם פ"ז מהל' נזירות י"ל בפשיטות דחוטא הוא דחל גם על קידוש והבדלה ומבטל עי"ז מכמה מצות לכן הוא חוטא ואפי' נזיר טהור עיין תוס' כאן, והשתא דמי ממש לתענית חלום (ור"ש לשיטתו בנזיר דף ד' ועיין בתוס' כאן ד"ה סבר וכו' ודו"ק) בשבת שע"י התענית מבטל עונג שבת וקצרתי

שם אמר להן ר"ג לחכמים סופרים הניחו לי וכו' התינח עשירה, עניה מאי איכא למימר, אלא כשם שמעשיה מעשה בהמה, כך קרבנה מאכל בהמה, ע"כ, ולא זכיתי להבין דעדיין יקשה שאר דברים שקחשיב שם היא פרסה לו סודרין נאין וכו' היא חגרה לו בצלצולא וכי', יע"ש, ג"כ איכא לאקשויי תינח עשירה עניה מאי אכ"ל, ואחר החיפוש מצאתי זה ברוך השם, בס' יגל יעקב שעל תוס' הרא"ש ז"ל למס' זו כאשר הזכרתי איזה פעמים, שהביא קושיא זו וז"ל הקשה הרב ז"ש ז"ל דצ"ע גבי סדינין נאים וייין משובח בכוסות משובחות