מנחה חריבה קלו

ואילך וכו' ששם כתבו מפורש דהגשה ותנופה נמי בעי כהונה שאין זה קרב אצל מזבח וכו' יעו"ש, ומיהו לפי דברי התוס' שאנץ הנ"ל י"ל קצת דכוונתם במגילה היא „דאין צריך בהו כהן” מצד עצם דין הכהונה, אלא לא משום דאין זר יכול לקרב אצל המזבח וכדדייק לשונם במנחות שם „שאין זר קרב אצל המזבח” ודו"ק, וכן כוונתם בתוס' קדושין ל"ו ע"א שהביא שם במגילה הגרע"א בגליון הש"ס והו"ל לאקשויי יותר מגמ' דכאן שוב מצאתי בתוספותיו למשניות אות כ"ד תמה ביותר דהא מקרא מלא זאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרן דמיירי בהגשה כדאיתא בסוטה די"ד וכן מהתוס' דקדושין הנ"ל יעי"ש ולפמש"כ י"ל קצת התמיהה ממקרא מלא ויל"ע וא"כ נפ"מ באם עבר הזר והגיש כשרה ההגשה מצד עצמותה ולא פסלה במה שהיא זר, וכה"ג מניני לענין מליחה דאמר בהקומץ מנחות (כ' ע"א) דפסיל משום וכי תעלה על דעתך שזר קרב לגבי מזבח יעי"ש, ואפ"ה פסק הרמב"ן עה"ת בפרשת ויקרא דמליחה כשרה בזר ובדעת הרמב"ם ג"כ נראה סתירה בזה דפי"א מפסה"מ כתב כי כל דמנחות וכו' הזר וכו' או שמולחין כשירות מבואר בדבריו דמליחה כשרה בזר ובפ"ט מהא"מ הל' ה' כ' מבואר להדיא דמליחה עובר הזר בלאו ופסולה וכמי שהעיר כבר בזה המנ"ח מ' קי"ט בשם השעה"מ, והשעה"מ היא בהל' י"ט פ"ג דין ד' בד"ה ידע עיי"ש שהעיר מכל מקומות המבוארים בר"מ ז"ל ובשם מהר"י קורקוס ז"ל ועיין רש"ש מנחות די"ח ע"א ד"ה בפי' הרע"ב וכן כתב התפארת ישראל פי"ד מזבחים אות כ"ט דאם הביא הכהן הקומץ למקים דריסת רגלי ישראל נ"ל דמותר לשראל לכתחלה למולחו דמה איסור יש בדבר וכי כהונה כתיב בה וכו' יעש"ה ולא הזכיר לא דברי הרמב"ן, ולא דברי השעה"מ הנ"ל ומצאתי גם זה שם שכתב „ובהא מתורץ דברי התוס' דסתרי הדדי לכאורה דבמנחות ד"ט א' כתבו דקמיצה ותנופה בעי כהונה וק' הרי כתבו במגילה (ד"כ ע"ב) דלתנופה והגשה א"נ כהן וע"כ כוונתם דלכתחילה צריכים כהונה ובדיעבר כשרים בזר, אמנם מש"כ בקדושין דתנופות כשרות בישראל התם בתנופות חזה ושוק של שלמים מיירי עכ"ד, ושכח דברי עצמו שבמגילה פ"ב אית מ"א הניח דברי התוי"ט בנ"ע וכקושית הגרע"א עי"ש, וכן כתב במנחות פ"ג אות י"א יע"ש ונתברר לן הדין מילתא, ויעיין בשי"ת ח"ס חלק ששי ס' כ' על דברח הרמב"ן הנ"ל

שם ומלקט את לבונתה ונותנה על גביו דכתיב ואת כל הלבינה אשר על המנחה, ופרש"י ז"ל גבי הקטרה כתיב דמקטר קימץ ולבונה כי הדדי –וכן כתב הרמב"ם פי"ג ממעה"ק דין י"ב וראיתי לרש"י בריש הקומץ זוטא שכתב עלה דההיא דלקט לבינה בזר פסולה דלאחר הקטרת הקומץ היה מלקט הלבינה מעל הסולת ומקטירי ע"כ נראה דס"ל שלא היתה ההקטרה בבת אחת אלא בזאח"ז והיא תימה בעיני ובפרשת צו כתב רש"י שמלקט הלבונה לאחר קמיצה ומקטירו הרי שהליקוט היא לאחר קמיצה לא לאחר הקטרה וצ"ע, מל"מ שם דין י"ב, ויותר הו"ל להביא רש"י דהכא דמפרש בהדיא דמקטר כי הדדי? ואיכא למימר דכנראה מדייק רש"י ז"ל הכא דמקטר כי הדדי משום דכתיב „אשר על המנחה”, וא"כ א"ל תליא בפלוגתא דתנאי אי על בסמוך כדאיתא לקמן (ל"ז ע"א) מאי על בסמוך כדתניא ונתת על המערכת לבונה זכה רבי אומר על בסמוך וכו' יע"ש ובתוס' שם ד"ה מאי וכו' ובכל המקומות השייכים לזה, והכא נמי אי על בסמוך יכול להקטיר זה אחר זה ובסמוך, אבל אי על ממש צריך להקטיר בהדי הדדי, והתם במנחות פירש רש"י אליבי' דרבי וצ"ע ועיין בתו"כ (פ"י) והקטיר שילקט לבונה ויעלה לאישים ומשמע מפי' קרבן אהרן שם שיקטיר כאחד אמנם אין הכרח, עוד מפרש הקרבן אהרן דהכוונה שילקט לבונה שכל הלבונה יקטיר ולא יעזיב ממנה שירים כמו המנחה וכו' עיי"ש, ואף שהתם בסמוך הרגיש בזה דעל בסמוך משמע יע"ש ובדין זה לא הרגיש מידי ומצאתי במנ"ח שמביא דברי המל"מ הנז"ל ואח"כ הביא הא דמנחית (י"ג ע"ב) מבואר להדיא דקומץ ולבונה אי בעי האי מקטיר ברישא יאי בעי האי מקטיר ברישא, מפורש דיכיל לכתחלה להקטיר כ"א בפ"ע ואין חולק בזה, וצ"ע מהאי דסוטה דנראה לכתחלה מקטיר שניהם כאחד עכ"ל ומזה מוכרח ג"כ לומר כמש"כ דתליא בפלוגתא דתנאי כנ"ל, ובדברי התוס' דסוטה הנ"ל ודו"ק

והנה בהא דמבואר בשמעתין „דדם אע"ג דקדישתיה סכין בצואר בהמה” משמע דקודם אין בו קדושה כלל, כן מבואר גם בש"ס מנחות (ט"ז ע"ב) דמתיב רב שימי בר אשי אחרים אומרים וכו', א"ל מי סברת דם בצואר בהמה קדוש דם סכין מקדשא ליה והכא לקדש כבא להתיר דמי ע"כ –גם בזה דמבואר כאן דילפינן קומץ מדם העיר כבר הלח"מ פי"ג מה"ל מעה"ק דק י"ב (מובא גם בק"א כאן) דרבא דמבעי ליה במנחות דף ז' בקידוש קומץ אי ילפינן מדם לא שמיע ליה הך ברייתא יע"ש והק"א השיג עליו וכן כתב בזה בספר עיני אברהם לחכם ספרדי (נדפס בזמן הנו"ב ז"ל) שם בפי"ג ממעה"ק, וכתב שם דברייתא זו היינו לכתחילה