מנחה חריבה קלה

שכ' שאין בבהמ"ק ברזל מלבד הסכינים ששחיטה לאו עבודה, ומשמע שס"ל שלא בעי כלי שרת, וצ"ע משפודין של ברזל היה, ובזה היה לי דו"ד את הרה"ג דאסטראווא מ בדין הסכינים שכלי שרת לתו' במה יקדשום לשטת התו"י יומא ל"ט שהזכרתי כמדומה כבר במכתבי לכת"ר עיין ירושלמי פסחים ויומא פ"ג ה"ו ואך לא שייך בסכין אולי היפך הבשר על המזבח וחתך וצ"ע שזה ודאי עבודה וזר חייב מיתה, ואי הדלקה לאו עבודה אולי לכן להרמב"ן שפודין של ברזל ודשון שעבודת סילוק אפשר בשל ברזל ונתינת השמן צ"ע, ולפי מה שמפרשים בדעת הר"מ שבכלל הטבה אולי ניחא קצת וצ"ע מ"מ עכ"ל, והנה בדבר קידוש סכין כבר דברנו לעיל והירושלמי דיומא הובא ג"כ מנחת קנאות הנ"ל יע"ש וגם הערה זו על הרמב"ן פ' יתרו מצאתי במנח"ק ומסיים בה הכי ומנורה ודאי כ"ש היא ואע"ג דור מותר להדליק את המנורה והאיך עשאוה מברזל, ואולי משום שאין המנורה מקדשת שום דבר השמן הנתון לתוכה היה מתקדש בכלי המיוחד לכך וכו' כך מותר לעשותה מברזל, אבל סכין של שחיטה דמקדש רם היה אסור לעשות מברזל, אלא משום דשחיטה לאו עבודה, עכ"ל, וזאת אשר השבתי אני להרב הגאון הנזכר ע"ד אשר הוסיף להעיר עוד על הרמב"ן ז"ל מהא שפודין של ברזל היה ע"כ, כוונתו הוא בהא דאמרינן מנחות דף כ"ח גבי מנורת בית חשמונאי דשפודין של ברזל היה, וא"כ כיון שמנורה ודאי כלי שרת היה ואיך עשאו של ברזל ואף אי הדלקה לאו עבודה היא מכ"מ ענין הטבה את הנרות חייב מלקות זר שהיטב ול"ל כמש"כ כת"ר, ובפרט דהויא כ"ש והאיך הובאה בית ד' שיטת הרמב"ן ז"ל והנה בדוחק י"ל דאין שעת הדחק איה ואתי עשה דמנורה ודחי לה בדליכא באופן אחר לא יהי' עדיפא איסור זה מטומאה שדחי מ"ע דהדלקה, דיש לדחות זה דא"כ מאי ראיה מייתי לענין של עץ ומלכות בית חשמנאי ובאמת צ"ע בזה לכן יש לעיין לפי המבואר במגילת תענית דנמצא שפודין אלו ע"פ נס ואי אמרת דהוי איסורה לא עביד ניסא וכמו שאמרו בסנהדרין אין דבר טמא יורד וכו') לכן נ"ל לומר באפן פשוט אבל חדש דראיתי ודייקתי בגמרא דמנחות שם אמרו שפודים של ברזל היו „וחיפום בבעץ” וחלף לי על עיוני דבאמת למה הצריכו לחפאו בבעץ, אבל השתא קאתי לידן תורת הרמב"ן וקושיתו דמר משכחת מרגניתא תיתי' די"ל דמשום כך חפאו בבעץ, כדי שלא יהי' של ברזל אין להניף בבית ד' אך כיון שחפאו בבעץ. בטל לגבי הציפו, ואין אני נכנס בזה לענין דיני הטומאה לגבי ציפו שמבואר במס' כלים וסוף מס' חגיגה ובתוס' יו"ט שם ובנוב"ק אור"ח סי' א' שם דהולכין אחר הציפו בין לקולא ובין לחומרא יע"ש, ולזה לענינינו לכ"ע הולכין אחר הציפו ובזה אתי שפיר מה שחיפו אותו בבדיל, שוב נזכרתי ברגע כותבי זה כי כבר קשי בה רבותינו האחרונים ז"ל מדוע חיפו בו בבעץ עיין בשערי תשובה סוף הל' חנוכה בשם השער אפרים והא"ר ומה שכתב הוא ז"ל ובשער אפרים שם הביא בשם חכם מהרא"ה שכתב ותיקנום בעץ ר"ל כיון שהם מחופים בעץ א"כ הם פשוטי כלי עץ ואיני מטמא ועיין בלבוש לטאר"ח וכו' לכן אמר וחיפום בעץ וכו' וק"ל עכ"ל והש"א שם הקשה עליו, אבל מ"מ לענין דנן אתי שפיר מאד גם פירוש זה דחפאום בעץ דעץ ובעץ הכל שווים לבטל איסור כלי ברזל המקצר דוקא בנראה לעינים

אמנם ראיתי דכל מה שכתבתי יתכן ליישב האי לישנא דמעשה בית חשמונאים. אבל עדיין יקשה מלישנא דברייתא שם דמובא בגמרא דתניא הין לו זהב יביא אף של כסף של נחושת של ברזל ושל בדיל ושל עופרת וכו', הרי משמעות דכל ברזל לחודא מביא וע"כ צ"ל דדחיק ומוקים אנפשיה לומר דגם הכא י"ל כן דאם מביא של ברזל ע"כ יתקננו בעצה טובה ע"י בעץ או עץ וכדומה וכמו שכתבתי לעיל, אבל תירוץ הראשון שלי לא ניתן להאמר כאן דאם באמת פסול לא שייך שיבוח, ובאין מנורה אין עליו חיוב כלל להדליק, וכמו מי שיש לו קרבן בע"מ שאין עליו מצוה להקריב וז"פ ולא שייך בזה עשה דוחה ל"ת, וגם יל"ע מהכלל הידוע דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש וכזה יעיין במנ"ח מ' קי"ח לענין מליחת קרבן ושם סוף מ' קי"ז לענין קטורת בדבש יע"ש וק"ל, והטוב מזה אקבל ע"כ תשובתי

שם וכהן מוליכה אצל מזבח דכתיב והגישה אצל מזבח עיין בתוס' שאנץ שהקשה והא במנחות בפ' הקומץ רבה אמרינן וקמץ הכהן מקמיצה ואילך מצות כהונה ואמאי לא אמר נמי מהגשה ואילך מצות כהונה (עיין בהג"ה שם) וי"ל דאי לאו קרא דוקמץ הכהן היה מכשיר קמיצה בזר והא דכתיב כהן אצל הגשה היינו שאין זר יכול ליקרב אצל מזבח דכתיב והזר הקרב יומת אבל קמיצה אימר שכשירה בזר להכי נקט מקמיצה ואילך מצות כהונה וא"ת אמאי לא קאמר מתנופה ואילך מצות כהונה וכו' יעוש"ה וראה במגילה (כ' ע"ב) תוס' ד"ה לקמיצה ולהקטרה וכו' וכן תנופה והגשה אין צריך בהו כהן במנחה לפני הקמיצה עכ"ל, ודבר זה צ"ע, וכבר הרגיש בזה הגרי"ף ז"ל שמסמן לעיין בתוס' מנחות (ט' ע"א) ד"ה מקמיצה