מנחה חריבה קלד

ש"מ אין כל"ש מקדשין אלא מדעת ומשני אימא וכו', וא"כ זה דוקא על עצם קדושת המנחה, אבל על עבודת הקומץ בעינן שיתן מדעת ולכך חזר עוד הפעם לומר ומקדשו בכל"ש כלומר שיתן עכשו מדעת אבל בלא זה לא מהני, כי זה אינו דלפי המתבאר לעיל הערת הקרן אורה ז"ל אדרבה כל שהוי רק עבודה הלא קיי"ל דלא בעינן מפורש לשמה וגם סתמה כשר כמבואר לעיל יעיין גם במנחות ע"ח ע"א גבי סכין אלימא מכל"ש דלא בעי דעת, ע"ש וקצרתי, –ומצאתי להמאירי שכתב דאם היתה מן המנחות הנאפות אופה במקדש ופותת ונותן הפתיתין בכל"ש בכוונה קדושה וכו' וצ"ע דמנ"ל לחלק בין זה לשאר מנחות אך לפמש"כ לעיל י"ל קצת סברת המאירי דס"ל דלענין קדושה גדולה כקדושת הפתיתין צריך כוונה מיוחדת וצ"ע, שו"ר שבתוה"ק העיר על דברי המאירי יע"ש ויל"ע

עוד ראיתי שם במאירי שכתב „ואח"כ קומץ ממקום שנתרבה שמנה וניתן הקומץ לכל"ש ומקדשו לשם ואע"פ שכבר נקדש בכלל כל המנחה בכלי א' צריך לקדש את הקומץ בכלי אחר כדין האמור בדם שאע"פ שהסכין ל"ש ונתקדש בו בשעת שחיטה שאע"פ שהשחיטה כשרה בזר” צריך מכל מקום שיהא הסכין מכלי שרת ואעפ"כ צריך לקדשו בכלי אחר שיקבלנו בו כך הדין בקומץ „הנה הרגיש מעט מהא דשחיטה לאו עבודה וכשרה בזר, ויש להבין בו כפי מה שכתבתי לעיל לבאר הערת המ"ק ובהח מצאתי בעזהי"ש שכוונתי בזה לדברי חד מן קמאי ה"ה הריטב"א ז"ל שרא תי בשו"ת בית יצחק חיור"ד סי' ו' אות י"ד שהביא ריטב"א לחולין שכתב ואיכא למידק הא אמרינן סכין מקדש דם השחיטה ואין מקדש אלא כלי שרת ומסיק דאבל המובחר דסכין מקדש ככלי שרת לקדש הדם קצת, ומיהו לפי שאין שחיטה מעכבת הקדש שהרי כשרה בזרים, אינה גומרת קדושת הדם לגמרי עד קבלתו ולפיכך אין הסכין חשוב כלי שרת לפסול ביוצא „עד כאן ואף שבטהרת הקודש בזבחים מ"ז תמה על זה דהרי דם נפסל ביוצא ואפי' קודם קבלה וכמבואר בזבחים כ"ו מ"מ הבית יצחק מיישב שם היטב דבר זה ומסיק כהריטב"א ומביא כיוצא בזה כ' תוס' מנחות ט' סוף ד"ה ר"ל אמר כשרה דמנחה אף שנתקדשה בכלי לא מפסלו ביוצא כיון שיש לה עוד קדושה אחרת דהיינו קמיצה וה"נ בדם דיש לה קדושה אחרת היינו קבלה לא נפסלה ביוצא בקדושת סכין יע"ש ולפ"ז א"ש הא דקאמר הכא מידי דהוי אדם, ולדברי הריטב"א מאי אמר מידי דהוה אדם הא בדם ע"כ צריך לקדושה אחרת כיון שאין הקדושה גמורה אבל לפמש"כ א"ש דה"ה במנחה נמי כן לענין פסול יוצא, וכן לפמש"כ לעיל על דברי התפארת ישראל א"ש ומ"מ יל"ע עוד, עוד מחדש שם הבי"ץ דאף דבכל הקדשים ל"ב שיהי' הסכין כל"ש אבל בפסח בעי כל"ש, משום דבעלמא סתמא כשר ע"כ לא בעי נמי כל"ש משא"כ פסח דפסק הרמב"ם דאם שחט לשם חולין פסול ומשום דבסתמא נמי פסל גבי פסח עיי"ש וכיון דבעי שישחוט בפירוש לשם פסח י"ל דבעי ג"כ שיקדש בכל"ש מה"ט ג"כ דכתיבנא כיון דלת מהני סתמא ומ"ם מיושב דלא תקשי בפסחים ע"ט בנטמא כל"ש דישחוט בקרומית של קנה דפסח לכ"ע בעי כל"ש וכו' יע"ש, ולפ"ד יסולק ג"כ ראיות התוס' ותוס' שאנץ מכאן די"ל דכוונת הגמ' הוא מפסח דקדישתיה סכין בצואר בהמה דלכ"ע בעי כל"ש, וכן בכמה ראיות יש לדון בזה עפ"ד אלה

וראיתי להמנחת קנאות שהביא דברי חידושי הרמב"ן ריש חולין שכ' דסכין של שחיטה היא כ"ש ואפ"ה בדיעבד כששחט שלא בכ"ש כשר דהא הדר מקבל הדם בכל כדאמרינן בסוטה יע"ש והצריך עליו עיון דהא במנחה אע"ג דמקדש הקומץ בכ"ש אם לא נתקדשה כל המנחה מקודם בכלי שרת פסול עיין רש"י מנחות כ"ו ע"א במשנה והכא מדמינן קומץ לדם עכ"ל, והנה גם הרמב"ם הכי פסוק פ"ד ממעה"ק דין ז' דלכתחילה אין שוחטין אותן אלא בסכין מכל"ש אבל בדיעבד אפילו בקרומית של קנה כשרין, ומאי דפשיטא ליה גבי מנחה כבר הבאתי דברי תפארת ישראל דפשיטא ליה איפכא דאף אם לא קדוש המנחה בתחלה בכ"ש נמי כשר וכמו שבארתי בעז"ה, והנה שם בתפארת ישראל הביא בנו אב"י דכדברי ע"ר משמע נמי מרש"י יומא (כ"ט ע"ב) עכ"ל ואף שראיה קלישתא היא יעוש"ה, מ"מ מה שהביא המ"ק ראיה מרש"י מנחות כ"ו ע"א במשנה ג"כ יש לדחות דז"ל רש"י ז"ל ד"ה שלא בכל"ש שלא קידש הקומץ בכל"ש דבתחלת מנחה וודאי לא פליגי דבעי כלי כדאמרינן לקמן שאלו את רבי זו מניין ע"כ, והנה שם (דצ"ו) דשאלו את רבי זו מניין דכל המנחות יש בהן מעשה כלי מבפנים פירש בתוס' ז"ל ד"ה שאלו דקאי על לישה עריכה ואפייה וכמו שחטאת טעון בישול כך אפייה דמנחה טעונין כל"ש יע"ש וא"כ אין ראיה כלל לקידוש המנחה בכלי שרת קודם הקמיצה, וכוונת רש"י ג"כ לדברי התוס' דלא פירש שם אחרת בדברי הגמרא, דדף צ"ו, וכן מוכרח שם, עוד כתב לי רב גדול אחד מארצות הברית הנז"ל וז"ל כדי למלאות הגליון יעיין ברמב"ן על התורה סוף פ' יתרו