מנחה חריבה קלג

דאמרינן אדם מביא מנחה בקלתות של כסף ושל זהב. ועניים היו מביאין בשאר כלים וקשה לכאורה הא עניים מתביישין ולמה לא תקנו שיהי' כולם מביאים בשאר כלים. ולפי הנ"ל א"ש דלא יכולו לבטל המצוה להביא הדורון בכלי נאה וראיתי שהתוס' יו"ט בביכורים שם שסמן המ"ק תירץ בכה"ג דמשום כבוד בית אלקינו אין אנו חוששין לבזיון העניים, ונראה דבלא"ה הלא מצינו שחלקה התורה בקרבן גופיה שיביא העני בדלות ובדלי דלות וכשם שחלקה פורה בקרבן כך מחלקינן בהכשרי קרבן וז"פ, ובלא"ה י"ל דדוקא גבי ביכורים שפיר העיר התויו"ט משום שנעשה פ"י רבים וברבים כדתנן התם הסדר שהיו מתכבצין אנשי המעמד והשור היה הולך לפניהם והחליל היה מכה, וכן בהא דמו"ק שהיו מוליכין ג"כ היה נעשה בכנופיא, אבל מה שהיחיד עושה לעצמו וליכא אוושי מילתא לא חיישינן לזה ול"ד ג"כ למאי דאמרינן בכתובות (פ' אע"פ) שאין לבייש מי שאין לו וכן בהא דביכורים שם פ"ג מ"ז התקינו שיהו מקרין את מי שיודע ואת מי שאינו יודע וכן התקינו לקריאת התורה, וכן במשנה דחגיגה פ"ד מ"ח יוצאות בכלי לבן שאולים שלא לבייש את מי שאין שלו ע"ש ופשוט

שם מידי דהוי אדם דם אע"ג דקדישתיה סכין בצואר בהמה הדר מקדיש ליה בכ"ש הכא נמי לא שנא ע"כ, הנה לפני שנה כתב לי רב גדול אחד מאה"ב להצריך עיון בהא, דאם סכין כלי שרת במה יתקדש כי המעיין בתו"י יומא ל"ט יראה שהכלים יתקדשו אך ורק בעבודה יעו"ש וא"כ שחיטה שלאו עבודה איך תקדש עכ"ל, והשבתי לו בארוכה ולא אמצא כעת העתק הדברים, אך תמצית הדברים אמרתי דנראה פשוט, דאם אינן מקודשות רק בעבודה כעבודתה כך קדושתה, ואם שחיטה לאו עבודה לא בעינן באמת גבי סכין קדושה כולי האי וסגי בנתקדשה הסכין רק בעבודה כזה שבאמת לאו עבודה גמורה היא ולא בעינן יותר רק שיהי' כלי שרת ודו"ק, ובזה האירו לי דברי רבינו הגדול רש"י ז"ל אשר לא הרגישו בה כל המפרשים דבד"ה סכין כתב „הוי כלי שרת, דתניא (יומא י"ב) כל הכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן מכאן ואילך עבודתן מחנכתן” שלכאורה יפלא לאיזה צורך הביאו כאן ואיזה ראיה הוא דסכין הוי כלי שרת, אלא דזה הוא כוונתו העמוקה של רש"י ז"ל דהיה קשה לו כנ"ל דכיצד הוי הסכין כלי שרת דבמה יתקדש וע"ז הביא הא דתניא מכאן ואילך „עבודתן מחנכתן” עבודת כל כלי כמות שהיא כיון דלצורך „עבודה” כשחיטה בעינן לה סגי בנתקדשה ע"י „עבודה” כזו אף שבאמת לאו עבודה גמורה היא, (ועכשיו בהגיעי כאן לסוגיאן עיינתי בספר מנחת קנאות שהזכרתי לעיל, וראיתי שעמד כבר על הערה זו דבמה יתקדש הסכין וכן הרגיש בדברי רש"י ז"ל אבל מה שכתבתי נראה נכון, וכן הביא שם התו"י יומא הנ"ל ומה שהעיר שם עוד מהתוס' לקמן י"ט ע"א ד"ה היה נוטל מבואר שם דזר מותר לקדש המנחה בכלי שרת (כן מבואר גם כאן דהלא הא דתני אדם מביא מנחה וכו' ונותנה בתוך כלי שרת ונותן עליה שמנה וכו' הכל בזר מיירי וכמו שפרש"י בד"ה ונותן עליה הזר שמן ולבונה ואין צריך כהן וכו' וצ"ע בתוס' שם) והאיך נתקדשה כלי זו הא הנחה שמניחין המנחה בתוכה לאו עבודה היא דהא כשירה בזר ול"ש עבודתו מחנכתו וע"כ דגם בעבודה שכשירה בזר נתחנך הכ"ש עכ"ל ואינני מבין אטו הכלי מיוחד דוקא לדבר זה להניח בתוכה המנחה, הלא יכול להניח נמי בתוכה הקומץ של המנחה שדוקא בכהן וא"כ ל"ש כלל מה שהעיר, דדוקא בסכין שמיוחד דוקא לעבודה סו שכשירה גם בזר, וע"ז אנו דנין, אבל כלי שרת עבודתו מחנכתו בדבר כזה שפסול בזר ואם יכול להשתמש גם בכלי שרת זה, אלו הדברים שגם זר כשר בהן לא איכפת לן כלל ולדעתי פשוט הוא

שם ונותנו לתוך כל"ש ומקדשו בכל"ש למ"ל הא קדשה חדא זימנא וכו', יעיין בתפארת ישראל למעילה (פ"ב אות ל"ה) שכתב דאף לבתר דאמרינן דכל מנחה צריך לקדשה בכלי קודם קמיצה וכ"כ הרמב"ם עכ"פ אם לא קדשה לא מפסלה הקמיצה שאח"כ בהכי והביא ראיה ממנחות (ד"ט ע"א) וכן ממנחות נ"ג ע"ב וא"כ מצי שפיר קאי האי קדשו בכלי דנקט תנא גם אקומץ וכגון שלא הוקדשה כל המנחה בכלי שרת רק הקומץ את"ד ולפ"ז צ"ל הא דפריך הכא למ"ל הא קדשה חדא זמנה לא קשה כ"כ דהלא י"ל באמת בדלא קדשה חדא זמנה דג"כ כשר לפ"ד התפא"י אלא דמקשה אלשון הברייתא דמשמע דקאי אדלעיל בהמשך אחד דמסדר לעיל דנותנה כל המנחה בכלי שרת ומקדשה בכל"ש וע"ז פריך למ"ל הא קדשה כבר חדא זמנה ומשני מידי דהוי אדם וכי', וא"כ אפשר שפיר לומר בזה רק לכתחלה אבל בדיעבד כשר, דהלא כל עיקר מדם ילפינן לה, ובדם כבר כתבנו לעיל דהא דמקדשה ליה סכין לדם בצואר בהמה הוא באמת לאו עבודה גמורה וכשירה גם בזר, וא"כ לא מצי יליף מינה לעיכובא ולפסולא, רק לכתחילה וכדברי התפא"י ודו"ק

גם זה אין להעיר דמאי פריך למ"ל הא קדשה חדא זימנא, דילמא הא קמ"ל דהלא לעיל פריך