מנחה חריבה קלב

שלום בן אש לאשתי וכהסבר הבית אפרים ז"ל ואח"כ מקריב את המנחה ואין כאן נדנוד כלל, ודו"ק ובזה נלך הלאה להסביר גם זה אי לאחר מחיקת המגילה שגילה מאיימין עליה שתשתה, דמ"ד מאיימין משום דס"ל דחוי היא מחיקת המגילה וכיון שעשה בזה איסור רק משום דעשה שלפניו דחה אותה ואע"ג דלא הוי בעידניה י"ל כדכתב הנומק"י פ"ב דמציעא גבי מילה בשבת וידוע דברי הפסקי התוס' זבחים והמל"מ ז"ל והדברים עתיקין כידוע לבאי שער התורה, דכל דלא אפשר בע"א הוי זה בעידנא, וא"כ ה"נ מקרי זה בעידניה אבל מ"מ צריכין לאיים עליה שתשתה ותבוא בהחלט לידי בירור. ובפרט אם אמרה אני שותה דמעררין אותה בע"כ, כדי שלא יעבור הכהן על הלאו דלא תעשון כן. אבל אי אמרינן דהותרה היא וכל שכוונתו לשם עשית המצוה אין כאן בעיקרו כלל שמץ עבירה, אין צריכין כלל לאיים עליה שתשתה כמובן. ומעתה לפי שכתבתי דמ"ד משקה ואח"כ מקריב בע"כ ס"ל דהותרה היא ויכול לזרז ולהקדים עשיית המחיקה וכנ"ל, וא"כ בע"כ ס"ל ג"כ "דלית ליה איום שתשתה אפי' אחר המחקת המגילה” כמש"כ התוס' ז"ל ומוסבר מאד כל דברי התוס' ודו"ק והדברים נכונים ומאירים, ולחזק עוד דברי הנ"ל י"ל דברי הבי"ץ הנ"ל שכתב ונ"ל ראיה לשיטת רב האי ותשובת רמ"א מהא דאמרינן בברכות שאמרה חנה שתסתור ואיך תגרום איסור מחיקת השם ולומר דכיון דהכהן יהי' מסופק יהי' הוא מותר לעשות דכיון דאין זה אך מפאת דחיות עשה לל"ת הוה רק דיחוי ואסור לגרום לכתחילה, הגם שיש לומר דכיון דקיי"ל שבת קכ"א גרם מחיקה אין כאן איסור, א"כ האשה הוי רק גורם והכהן אלנו עושה איסור, דא"י אם טהורה, ומזה נ"ל דר' ישמעאל דריש קרא ונקתה עא העקרות שיפקדו והקשה לו ר"ע א"כ כל העקרות יסתרו, וצ"ל למה לא חש ר"י לקושיא זו ונ"ל דבשבת קכ"א דרשינן לא תעשון כן עשיה הוא דאסור הא גרמא שרי ואמנם ר"י לא דריש קרא דלא תעשון למחיקת השם ולנתיצת מזבח כמו שהביא רש"י בחומש מהספרי, אלא לא תגרמו בעונותיכם ליחרב הבית עיי"ש ולדידי' י"ל דגרמא אסור דלא מוכח מקרא, ומ"ה לא חש לזה שכל העקרות יסתרו שלא יעשו איסור לגרום מחיקת השם וחנה לא חששה לזה דס"ל גרמא מותר וזה להגירסא בברכות דר"י ס"ל הך דרש נקתה וכו', (ואף שיש לומר דגרמא שגורם לחבירו שיעשה לכ"ע מותר ולא דמי לגרמא שהוא לעצמו עושה הגרמא ופשוט) אמנם לשיטת רב האי והרמ"א הנ"ל נכון יותר דברי הגמרא דקאמרה חנה שתסתר דל"ה איסור כלל במחיקה בעושה שלא לצורך מחיקה אך לאיזה תכלית אחר, (ובאמת י"ל דלא לכל תכלית הוי מחיקה לצורך ולכך הוצרך דוד לק"ו ודו"ק) ועיין לעיל בשירי מנחה שהזכרתי הערה זו בשם המנחה חדשה ויש לעיין בזה בדברי התוס' ברכות (י"ט ע"א) ד"ה דוגמא השקוה שהביאו בשם הערוך שפירש בשם רב האי גאון דוגמא השקוה מי צבע אבל לא היו מרים ממש ולא מחקו התורה עליה אלא ליראה אותה עכ"ל ודו"ק והארכתי עוד בזה במק"א, ועיין בפי' הראב"ד לעדיות שם פ"ה מ"ו ד"ה ונדוהו וכו'

שם ש"מ כלי שרת אין מקדשין אלא מדעת וכו' עיין פרש"י ועיון בקרן אורה מה שהעיר מהא דמסקינן בריש זבחים דסתמה לשמה ולא בעינן כוונה לשמה דוקא וע"ש ולק"מ דלא דמי דהתם הוא לענין מחשבת העובד קיימינן אמרינן דלא בעי כוונה, אבל הכא היא כך תנאי הכלי שרת דאין מקדשין אלא מדעת, ואי לאו אין בכחם לקדשם ואדעתא דהכי נמשחו ונתקדשו בימי משה שאין בכחם וסגולתם לעשות ולהאציל קדושה, אלא א"כ יתכוון הנותן לקדשם ע"י הכלי וכשם דאמרינן בחגיגה כ"ד דמדאורייתא יש לו תוך מצרף אין לו תוך אינו מצרף יע"ש ובתוס' ד"ה דאורייתא, משום דבעינן דומיא דכף אחת וה"נ כן זו תנאי מתנאי הכלי, אבל אין זה ענין למחשבת העובד, וק"ל –ועיין כאן בתוס' שאנץ שהביא הא דאמרינן חומר בסכין מכלי שרת שהסכין אינו טעון תוך וכלי שרת טעון תוך, ואף שלשון זה נעלם ממני היכי איתניהו אבל כדומה לזה היא במנחות (ע"ח ע"ב) מ"ס סכין אלימא מכלי שרת דאע"ג דלית ליה תוך מקדשה ומ"ס סכין לא אלימא ליה מכ"ש עיי"ש ועיש"ה בפרש"י ד"ה רב פפא אמר וכו' דמשמע נמי כמו שפרשתי יע"ש וכנראה לא עיין היטב שם ובפרש"י ז"ל הק"א זצ"ל

שם אפי' תימא ר"י בר"י אימר דאמר ר"י בר"י בחשובין בפחותין מי אמר וכו', לפ"ז יל"ע קצת בהא דכתבו התוס' בזבחים דף מ"ז ד"ה איזהו מקומן דההיא דקרומית של קנה איכא למימר שתקנה ועשאה כלי וכריבר"י דאמר דעושין כ"ש דעץ עי"ש, אבל תיכף נזכרתי שהתוס' בחולין דף ג' העירו מעצמם בזה שכתבו ולא פסלינן קרומית של קנה משום הקריבהו נא לפחתך כדפריך גמרא בסוטה גבי כפיפה מצרית, דהתם דורון הוא דדרך להביאו בכלי נאה אבל בשחיטה לא חיישינן א"נ כפיפה מצרית מכוערת יותר מקרומית של קנה עכ"ל הקדוש, ובדברי התוס' שכתבו „דהתם דורן הוא דדרך להביאו בכלי נאה” יש לסלק מה שהרגיש בכאן המ"ק