מנחה חריבה קלא

חייל, א"כ נ"מ למנחות שיתקדשו בכלי, ועיין פ"י מהל' ערכין ה' י"ט, והנה חלוק זה נחמד ונכון, וא"כ י"ל במנחת סוטה שבאה משעורין וקמח מעורבת, א"ל דכל עצמה אינו ש"פ, וכן בעשירית האיפה א"כ אינו קדושה קדושת פה כלל לשיטתך ש"ו דאין בה חלות הקדושה, אך דוקא בקדושת כלי ומיושב תמיהת רש"י ז"ל בשיטתו, ונכון. ועיין רמב"ם הל' מעילה פ"ז דין ח' ובמה שרמז המל"מ החידושי הרשב"א לגיטין י"ב, ודו"ק כן מצאתי בשו"ת עין יצחק בחלק אהע"ז סי' פ"א אות ח' שהעיר בדברי רש"י דגיטין הנ"ל ודרך באופן אחר יע"ש לתרץ ההוא דכריתות ואכמ"ל בענין הזה, וכן העיר בעולת שלמה למס' כריתות שם עיי"ש מה שתירץ, וכן מצאתי זה עתה בשו"ת בית יצחק חיור"ד ס' קכ"ה אות א' וכן אי בעי דין ממון ופחות מש"פ לא הוי דין ממון לדעת רש"י סוכה כ"ז יע"ש ובעין יצחק וקצרתי

שם ע"ב כסבר משקה ואח"כ מקריב את מנחתה דאי משום מגילה הא אימחקא לה, ובתוס' הקשו הא אמרינן לעיל לאחר שנמחקה מגילתה מאיימין עליה שתשתה ותירצו דע"כ אית לן למימר דר"א לית ליה איום שתשתה אפי' אחר מחיקת המגילה וכו' יע"ש ועיין בקרן אורה בביאור דבריהם וכתב דקשה קצת לעשות פלוגתא באיום אחר שתיה וכו' יע"ש, ונראה דאף דמחלוקת ר"ש ורבנן אי משקה ואח"כ מקריב או מקריב ואח"כ משקה תליא בקראי כמבואר לקמן (י"ט ע"א) מ"מ נראה לומר דפליגי גם בסברא, אי מותר לאשקויי מקודם דבזה נכלל גם מחיקת השם הקרוש ואף שנצרך עוד להמתין על קריבת המנחה דכ"ז שלא קרבה מנחתה אינה נבדקת, או דאסור לאקדומי מחיקת שמו הקדב"ה ואף שהתירה התורה, מ"מ אין לנו לאקדומיה וכל כמה דאית לן לאחר המעשה הנורא הזה אית לן לאחר כדי שתיכף תעשה פעולתה באם שכבר הקריב המנחה ובזה היא מחלוקתם דר"ש וחכמים, ויסוד מחלוקתם נראה עפ"י מה שהאריך הבית אפרים (חיור"ד ס' ס"א) שכתב להביא ראיה מהא דקיי"ל גבי סוטה שמוחקין את השם כדאמרינן שם שנכתב בקדושה ימחה על המים ומייתי לה בתשב"ץ סי' ב' וכתב דהותרה מחיקת השם מגזה"כ דכתיב ומחה כדי לעשות שלום בין איש לאשתו וכו' ואין ללמוד מכאן היתר לדברים אחרים דגזה"כ. ולכאורה קשה דא"כ בריש יבמות דמפלפל הש"ם מנ"ל דאתי עשה ודחי ל"ת נילף מהכא דדחי וכיו"ב הקשו בתוס' שם כ"ק ע"ש וכו' ומסיק ועכ"פ נראה בההיא דמחיקת השם גבי סוטה ליכא למילף מניה דעשה שצותה תורה גבי סוטה דוחה ל"ת דלא תעשון משום דמצותה בכך שהרי אם אינו מוחק השם המגילה פסולה, ושוב הקשה דיכול להתקיים ומחה אל המים חוץ מתיבת השם הקדוש וכו' יע"ש ומסיק דע"כ צ"ל כמש"כ דעיקר איסור במחיקת השם אינו אלא אם הוא דרך השחתה דוגמא מה שהצריכה התורה לעשות לע"ז וכל שאין כוונתו ע"ד זה אין כאן איסור לאו כלל וא"כ א"ש דליכא למשמע מיהא דעשה דוחה ל"ת דבאמת לאו מהאי טעמא אתינן עלה, אלא כיון שצותה תורה למחוק השם והוא עושה כן לקיים מימרא דרחמנא אזלא ליה איסור לאו שבו לגמרי שהרי אינו עושה דרך השחתה שהוא ח"ו להמרות עיני כבודו אלא אדרבה שליחותי' דרחמנא קא עביד ואין עליו עון אשר חטא כלל משא"כ בעלמא שפיר איכא איסור לאו רק דאתי עשה ודחי ליה כמו בציצית וכלאים וכל הני ומצאתי בשו"ת הרמ"א (סי' ק' אות י') שכתב בפירוש תשובת רב האי הביאה המרדכי בשבועות ואי קשיא גבי סוטה דכתיב וכתב ומחה אמרה תורה וכו' הא לא קשיא דהא מוציא מידי ספק ומידי איסורא, ופירש הרמ"א שר"ל שאין זה בכלל מחיקת השם שאנו לומדים מואבדתם דדוקא דרך מחיקה ואבידה, אבל לצורך תיקון שרי כמו דאיתא בהלכות ס"ת וכו' ע"ש את"ד, ובספרי אוריין תליתאי בהדרן על הש"ס הבאתי קצת מזה בשם התורת חסד סי' ד', אבל כבר הקדימו בכל זה הבית אפרים הנ"ל וכנראה שכח לרגע את דבריו, וכן עיין בבית יצחק חיור"ד סי' יו"ד מזה והזכיר דברי הב"א, היוצא לנו מזה דאיכא לפנינו דעת שני אלה הגאונים א) דעת התשב"ץ דהוא משום עשה דוחה ל"ת ורק דיחוי הוא אצל סוטה ב) ודעת הרמ"א בפירוש רה"ג ז"ל דהותרה הוא ואין כאן משום עון וחטא כלל כדהסביר הבא"פ ז"ל, וכדוגמא דאמרינן בעלמא לענין טומאה אי הותרה או דחי' וכן פק"נ בשבת, וכן מילה בשבת עיין ביאור הגר"א יור"ד הל' מילה, ותרומת יוסף ועוד כמה אחרונים בזה ואכמ"ל בזה

ומהשתא י"ל דבזה פליגי ר"ש ורבנן דר"ש סבר מקריב את מנחתה ואח"כ משקה משום דס"ל במחיקת השם גבי סוטה דחי' היא אצל לאו דלא תעשון כן ולכך כל כמה דאיכא לאחר שלא לעשות איסור דחוי עבדינן ולכך דריש קראי הכי דעושה כל מה שצריך ומכין הכל קודם ההשקאה והמחיקה, אבל רבנן סברי דמשקה אותה ומוחק תיכף את המגילה כיון דכך משמעות הפסוקים לפי קבלתם. ואיסור ועון אין עושה כאן דהותרה הוא ואדרבה זריז לקיים מימרא דרחמנא לעשות