מנחה חריבה קל

דף י"ד ע"א במשנה וזו אינה טעינה לא שמן ולא לבונה ועיין מש"כ לעיל דף י"ז על התוספתא דטעון עי"צ ומש"כ לעל מזה, והנה שוב כשהגיע לידי הספר מנחת קנאות ששלח לי כבוד הגאון המחבר שליט"א, ראיתי שכאן במשנה הביא בשם הפנים יפית עה"ת בפ' נשא שכתב בזה"ל ונראה די"ל משום זה הטעם כתיב לא יצוק עליה שמן משום דיש לחוש שתעלים את טומאתה מחמת נדות או שתטמא את עצמה למת, וכיון שיתן הכהן את מנחתה על כפיה תטמא את הכלי ואת מנחה במשא וכו' לכך הוצרך ליקח קמח שלא הוכשר שאינו מק"ט לכך לא יכול ליצוק עליו שמן שלא יתכשר וכו' יע"ש והעיר עליו המחבר יש לתמוה דהא מנחת חוטא נמי לא בעי שמן ולבונה (א"י מאי בעי בזה וכי הדדי כתיבן וקרינן) ובמנחות דף ד אמרינן מנחת חוטא מגבלה במים והיא כשרה דמאי חריבה משמן יעי"ש א"כ גם במנחת סוטה נותן לתוכה מים ה"כ אכתי הוכשרה המנחה במים מה יועיל מה שאיני נותן לתוכה שמן ע"כ ולא העיר מכל דבורי התוס' שהבאתי בפנים לעיל, ועכנ"ל או כמו שכתבתי משום דגם מים שבעזרה אינו מכשיר, או כמו שהבית המחבר שם דברי הרמב"ם (פי"א מהל' מעה"ק הי"ד) דוקא בדיעבד אם נתן בה מים כשרה אבל לכתחילה צ"ל חריבה מכל דבר יעי"ש, וגם יש לעיין אם מים שבעזרה שאינו מכשיר היא מדאורייתא מדרבנן, ועכ"פ דברי הפנים יפות יפות הן ותודה לעליון שכוונתי לזה במקצת, אך זה יש להכיר עליו ולעיין „בפנים” שם אם הביא המדרש רבה מפורש פ' נשא (סי' ל"ח י"ז דדריש מיד האשה ולא מיד שלישה (היינו שלוחה כמו שפירשו המת"כ והגרד"ל גורס מיד שלוחה) שאם פירסה נדה לא היתה, שותה ע"כ, פירשו משום דתטמא המנחה אם תיגע בה ע"כ וזה מוכרח וא"כ יש לעיין הא לפי המבואר ליכא מידי דמכשיר, אם לא אליבא דמ"ד חיבת הקודש מכשיר מדאורייתא, ועוד יש לעיין בעיקר הדבר הלא בנדה האמנתה תורה על עצמה והלא תמיד תאמר שהיא נדה ומי יבדקנה, אלא דיש עצה להמתין לה הימים שצריכה ספירה וצ"ע בזה עוד

שוב השגתי בשאלה החומש במדבר עם פנים יפות וראיתי שם על הפסוק (ט"ו) והביא את קרבנו עליה שמביא בעצמו זה הדרש על שם הספרי, וז"ל ואיתא בספרי מיד האשה שאם פירסה נדה לא היתה שותה וכו' נראה הא דלא כתב זה בתחילת הפרשה משום דפשיטא דאינה יכולה ליכנס לשער נקנור שהוא מחנה לויה וכ"ש לתנופה שהיא בעזרה, אלא אפילו לאחר התנופה פירסה נדה אפ"ה לא היתה שותה חוץ לעזרה וכו' יע"ש וכנראה דרוצה לפרש דלכך לא היתה שותה משום דאסורה לעמוד בעזרה, אבל לא משום שתטמא את המנחה, וכן כתב שם בעצמו מהא אי חיבת הקדש אינה מכשרת רק מדרבנן עיי"ש, גם יש לעיין בכל המנחות היכי משכחת לה הכשר דהלא בקדשים אינו ממון בעלים כי אם ממון גבוה ובעינן דעת הבעלים גבי הכשר, ועיין קצה"ח סי' ת"ו סק"ח שכתב כן יעש"ה, ועיין במנ"ח מצוה טומאת אוכלין, ובשו"ת עונג יו"ט ם ק"ר, ובסי' ל ב השיג עליו על הקצות ז"ל, ובש"י למורא על מסכת בכורות בהל' חלה שם משיג על הקצה"ח הנ"ל ובלחם שערים סי' ל"ח ואכמ"ל, אם צא היכי שנלתתה במים קודם שהוקדשה, ועיין יומא דף ו' היה עומד ומקריב את המנחה ואומרים נטמאה וכו' יע"ש, ועיין לקמן (כ' ע"ב) והם אומרים הוציאה וכו' אמר אביי שמא תפרוס נדה וכו' יע"ש וא"כ צ"ע דהוי לן למיחש דילמא תפרוס נדה מחמת בעיתותא גם קודם שתשתה וצ"ע וברור עוד בענין הזה

שם ע"ב ברש"י ד"ה ונותן עליה הזר שמן ולבונה ואין צריך כהן דקיי"ל יציקה ובלילה כשרה בזר, והא דלא קחשיב „ובולל משום דאם לא בלל ג"כ כשר כ"כ בתוס' שאנץ, או דלענין בלילה לא בעי כלי שרת עיין מנל"מ בהל' מעה"ק פי"ג דכתב כך מרן הכ"מ שהכלי שהיה בולל בו לא היה כלי שרת וכו' יע"ש אך התוס' חולקים על זה יע"ש

שם אע"ג דקדישתיה סכין עיין פרש"י ז"ל ועיין הגהות הרש"ש, ועיין תוס' שאנץ כאן (דפוס ווילנא) ועיין תוס' זבחים פ' איזהו מקומן, ועיין בספר קדושת יו"ט אלגאזי שהאריך בזה

שם ברש"י ד"ה אין מקדשין אלא מדעת וכו' וא"ת הרי מנחה קדושה ועומדת שהקדישה בפה וכו', הנה יש לרצות וליישב קושיתו בדרך חידוד, דהנה ידוע שיטת רש"י בגיטין (י"ב ע"ב) דדעתו דאין הקדש חל על פחות מש"פ, יעו"ש וברשב"א שם, יהנה משכבר הימים בלמודי מס' כריתות הקשיתי ע"ז מדאמרינן שם דבעשירית האיפה. דבפרוטה נכי ריבעה הוי אלא דלאו אורח ארעא לאתויי פחות מש"פ עיין שם (ד"י ע"ב) וקשה לשיטת רש"י בלאו הכי אינו חל כלל ההקדש על פחות מש"פ והארכתי רזה שם, וברבות הימים מצאתי בעז"ה הערה זו בשו"ת שבולת שמוחל סי' פ', וראיתי שתירץ תירוץ א' כמש"כ אני שם, ושוב כתב דעוד י"ל לרש"י דקדושת כלי חל על פחות מש"פ רק קדושת פה לא