מנחה חריבה קכח

הכלים ומנורה ושלחן שעשה משה יע"ש ואין פירושם משביע רצון דמה"ת לומר דבעי משיחה מחדש וגם לענין הכלים לא שמענו דבר זה דק"ר ק"ל או לא קלע"ל ועיין שבועות ט"ז, אבל לולא דמסתפינא הוי אמינא דזה קאי על הלכה ב' שם דתניא משנגנז ארון נגנז עמו צנצנת המן וכו' מה ראה וכו' מיד גנזו יע"ש, ועל זה שייך הא דלעיל דקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לע"ל, פירוש ולכך הוצרך לגונזו כדי שיהי' הקדושה נמשכת לעולם וכמש"כ האחרונים הנ"ל

בזה שהקשיתי דף נ"א ע"ב מהא דערכין דף ז' יע"ש ממהירת הדפוס נשמט הראיה שהבאתי לדברי אלה מדברי התוס' דלקמן כ"ו ע"א ד"ה מעוברת עצמו דרש"י פירש ולא אמרינן דלא ליקטליה לולד ותימה אמאי אית לן למיקטליה מה איכפת לן נמתין עד שתלד הא תנן בפ"ק דערכין האשה היוצאה ליהרג אין ממתינין לה עד שתלד והתם גזה"כ הוא ומתו גם שניהם לרבות את הילד והתם משמע טעמא דרבי קרא הא לא רבי קרא לא קטליני' ליה משום ממוניה דבעל הוא וכו' עכ"ל ודע דעל מה שהביא הרמ"א בחו"מ סי' צ"ו סוף ס"ו די"א דאין משביעין האשה כשהיא מעוברת דהא מוציאין אותה מבה"כ כשהיו נותנין חרם עכ"ל, העיר באו"ת שם ס"ק י"ט דדין זה אין לו שורש כלל דכל דין שבועה מסוטה ילפינן ובסוטה משקין המעוברת ולא ממתינין עד שתלד עכ"ל וכן כתב בס' קובץ על הרמב"ם הל' סוטה (פ"ד דין י"ז) ועיין בפ"ת שם בשם הח"ס תחו"מ ס' ע"ז דברי התלמיד ודברי הרב יע"ש ולקמן שם נעיר בזה אי"ה, ועיין בנחל יצחק סי' צ"ו שם שמדחה דברי הרב ח"ס עיי"ש, ולפמש"כ לעיל דשבועת סוטה ל"ד לשאר שבועות שקר שמוציא ממון עיי"ש והראיה דזכות תולה בסוטה ולא כן בשאר שבועות שקר א"כ יש לחלק בפשיטות דאין הסכנה מבוררת דהלא זכות תולה לה ואפשר גם זכות העבור תילה לה משא"כ בשאר שבועות דנפרעין ממנו לאלתר אין להשביעה ויכול להמתין, ועוד י"ל דבסוטה דהקינו היה בעוד היתה מעוברת איהי דאפסידה אנפשה, אבל בעלמא שתשבע על החוב שנתחייבה מקודם ובכה"ג מיירי הרמ"א, לא משביענן אבל במקום שנתחייבה לאתר שנתעברה, י"ל היא וולדה נתחייבו ולקיים דברי התומים דאין חוששין לדין זה

במה שהבאתי בדף מ"ט ע"א בהג"ה בשם אאמו"ר הגאון זצ"ל והבאתי ע"ז דברי המל"מ והחו"ד והבא"י יע"ש, –מצאתי כעת באמרי בינה דיני קנינים ס' י"א ד"ה וראיתי שמדבר בדין זה של המשל"מ יע"ש באריכות, ובגמר דבריו רצה לחדש דהא דהלוה קונה ההלואה אף דקונה במשיכה מ"מ היינו דוקא בהלואה דהיתרא אבל בהלואה דאיסורא כגון שהלוה על ריבית בזה לא קנה במשיכה ועדיין ברשות בעלים לחזור, ואם נאמר כן יל"ק קושית הקצה"ח סי' ל"ח לר"ל דסובר חייבי מלקות שוגגין פטור מתשלומין שטר שיש בו ריבית אמאי גובה את הקרן הא הלוה עובר על לאו דלא תשימון ויהי' פטור מתשלומין ואף אם איתא בעין מ"מ מלוה להוצאה ניתנה עיי"ש ולמה שכתבתי לא קנה הלוה המעות כ"ז שהוא בעין דמשיכה כה לא מהני במקום שעושה איסור

מה שהקשיתי בדף הראשון בהיא שוגגת והוא מזיד דאסורה לו מסנהדרין (מ"א) יע"ש הראני כבוד ידידי הרב הגאון רי"מ הורוויץ שגם הוא כוון לקושיא זו בספרו גידולי ציון, וכן במה שכתבתי בדף מ"א מ"ב בענין קבלת גרים בזה"ז מאו"ה היושבים באיטליע עיי"ש דיבר ג"כ קצת מזה בספרו הנ"ל סי' מ' ועיי"ש ועיין היטב במה שכתבתי ותבין

במה שהבאתי (בדף י"ז ע"א) התוספתא דסוטה ה"ב דקתני בה דנטמאת מנחתה תעובר צורתה ותצא לבית השריפה עיי"ש ראיתי אחז"ר שאתי לידי הגהות וחידושי ספר קובץ להרמב"ם סדר נשים (שאינו בנמצא) וראיתי בפ"ד דין י"ד שהביא התוספתא על דברי הרמב"ם שם אבל לא העיר בה כלום, והנה גם לאידך גיסא קשה דתנן לקמן כ"ב ואלו שמנחותיהן נשרפות האומרת טמאה אני ואומרת אינה שותה וכו' אמאי לא קתני הכא דטעון עיבור צורה כיון דהוי חזי להקרבה ופסולו מחמת בעלים הוא וטעון עיבור צורה ע ועיין במנחות (נ' ע"ב) דקאמר בשלמא ראשון חזי להקרבה וכו' יעש"ה, –שוב העיר פני המזרח ששלח לי ספרו עולת שלמה כבוד המחבר ה"ה הרב הגאון הגביר המפורסם רבי שלמה זלמן ליפשיטץ זצ"ל מהורדנא חיבור יקר ונעלה לסדר קדשים ומצאתי זה לא כבר שם במנחות דף (נ' ע"ב) שהקשה כזה ההערה השניה הנ"ל וכתב ע"ז וז"ל דבפסחים דף ע"ג איתא שחטו ונודע שמשכו הבעלים את ידם ישרף מיד והקשו שם התוד"ה בדם וכו' אמאי ישרף מיד הא פסולי בבעלים הוא וטעון עי"צ ותירצו דמיירי שמשכו הבעלים קודם שחיטה דחשיב פסולו בגופו ומעתה א"ש בסוטה דכל הני פסולי דחשיב התם אירעו קודם קמיצה שהוא במקום שחיטה והוי פסולו בגופו אבל מנחת חביתין דאין בהם קמיצה הוי קידוש כלי דידה במקום קמיצה כמש"כ התוס' לעיל דף כ"ו ד"ה חלא וכו' וטעון עי"צ דהוי בפסולו בעלים, אך ק"ל דבסוטה דף ו' דאיתא קרב