מנחה חריבה קכז

הלומדים פרק בשור שנגח את הפרה יודעים אותה דשם בדף מ"ח ע"א אמרינן ומ"ש מהאשה שנכנסה לטחון חטין אצל בעה"ב שלא ברשות וכו' הא ברשות פטור אמרי לטחון חטים כיון דלא בעי' צניעותא מידי לא בעי' מסלקי מרוותא דחצר נפשייהו ועליה דידיה רמי נטירותא אבל למיפא כיון דבעי צניעותא –ופרש"י צניעותא „שמגלה זרועותיה“ –מרווחא דחצר מסלקי נפשייהו הלכך עלה דידה רמי' נטירותא עכ"ל, ולשון הזהב של הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' נזקי ממון דין י"ד ומעשה באשה שנכנסה לאפות בתנור בבית שכנותיה והניחוה ונתעלמו כדי שלא יביטו בה בעת לישתה ואפיתה וכו' עכ"ל וכמדומה שאין מן הצורך להעיר מכאן עד כמה הגיע מצב המוסרי והצניעות בחיי המון בית ישראל בזמן רבא אף גם הני נשי דמחוזא, באופן היותר נעלה

במש"כ בדף ז' אודות הרמב"ם שאין אדם נהרג עפ"י עצמו מצאתי כתוב אצלי במק"א דבעיקר דברי הרמב"ם שאין אדם נהרג עפ"י עצמו מצאתי תוספתא ערוכה בסנהדרין פ"ח דר"י בר"י אמר כך שאם הודה מעצמו פטור עיי"ש וכן כתב שם בחסדי דוד ובהגהות מצפה שמואל (בדפוס ווילנא)

לדף ו' ע"ב דמקשה הגמ' על ר"ש בסוטה שיש לה עדים במדה"י אין המים בודקין אותה, מהא דתנן שבאו לה עדים שהיא טמאה מנחתה נשרפת ונימא תגלי מילתא למפרע דכי קדיש מעיקרא בטעות קדיש ותיפוק לחולין יע"ש והנה יש להקשות לשיטת השיך בחו"מ סי' ל"ד ס"ק ל"ג דבפסול מחמת עבירה ל"ב תחילתו וסופו בכשרות א"כ הלא משכחת לה שהיו העדים פסולים מחמת עבירה וע"כ הוי כאין לה עדים והמנחה נתקדש ואח"כ עשו תשובה והעידו וזה אין להקשות דלוקמי דמיירי בהיו העדים קרובים ועכשיו נתרחקו, דבלא"ה קרובים נאמנים להעיד שנטמאה שלא תשתה, אמנם מפסולין שגם בסוטה אינם נאמנים עיין רמב"ם פ"א מסוטה קשיא דלוקמי בכה"ג, עיין בשו"ת בית יצחק חיור"ד בהגהות ומפתחות לסי' קנ"ז, דהקשה זאת והנה הפסולין בעדות סוטה היא כדמשמע מדברי הרמב"ם שם הוא פסולי עדית בעבירה מד"ת וכן גזלן ד"ת כדאיתא בר"ה (כ"ב) ועיין שם בט"א, ויש לתרץ קצת עם דברי הח"ס חחו"מ סי' ל"ו שכתב דמדברי הש"ך נראה שלא אמרו להכשיר אלא בפסול עבירה שאינו חמס וחמוד ממון אבל בפסול חמס לא אמרו ותרי טעמא איכא בדבר חדא דהכא בידו כל שעה לשוב בתשובה ואפילו בהרהור תשובה סגי משא"כ בפסול דחמס צריך שיחזור הגזילה וה"ל מחוסר מעשה וכו' עיי"ש הנה לפי חילוק זה א"כ בפסול מחמת גזלנות גם הש"ך מודה שפסול, אלא בפסול מחמת עבירה דאורייתא, דמכשיר הש"ך, יש לומר דכיון דהטעם הוא רלא נקרא תחילתו בפסלות משום דבידו כל שעה לשוב בתשובה, א"כ נראה דבכה"ג מקרי נמי שיש לה עדים במדה"י והמנחה לא קדשה כלל כיון שבכל שעה הם ראויים להעיד וכשם שפסול זה אינו מעכב מלהיות נקרא תחילתו בפסול, ה"נ אינו מעכב מלהיות נקראים ראויים להעיד, ושוב אין המים בודקין אותה דגם על זה נאמר תגלי מילתא למפרע ודו"ק, אך לחילוק השני שכתב שם הח"ס דבפסול מחמת חמס כתיב אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס הרי הכתוב קראו עד אלא שנקרא עד חמס א"כ הו"ל תחילתו בפסלות משא"כ פסול בשאר עבירות נפקא לן אל תשת רשע עד א"כ הכתוב אומר שלא יעשה אותו עד כלל וא"כ כשיחזור בתשובה הוא דנעשה עד וה"ל תחילתו בכשרות את"ד, לפ"ז יקשה שוב דבוודאי מתחלה קדיש המנחה כיון דליכא כאן עד כלל, אבל חילוק זה לא מסתבר לענ"ד דמנלן בסכינא חריפא למפסק קראי דשניהם אין שם עד עליהם וכן משמע באר היטב בט"א ר"ה שם בד"ה הא אשה כשרה לה יע"ש ובוודאי יפסול בצירוף משא"כ אשה וקטן כמש"פ התומים סי' ל"ח כדפריך נרבע יציל עיי"ש, וע"כ דלענין דיני עדות שם עד עליו אלא דמ"מ ס"ל להש"ך דאין פסול זה מעכב בעיקר העדות וכסברא הראשונה שכתב הח"ס, וממילא מחוורין שמעתין ודו"ק וראה בתומים סי' פ"ב בקיצור כללי מיגו אות ח"י בענין שתפסו מתוך תשובת הרא"ש כלל ס"ו דאפילו במקום עדים פסולין לא אמרינן מיגו ורצה לחלק דכי אמרו הרא"ש במקום קרובים דאין העדים משקרים, אבל בפסולים מחמת עבירה וכל כיוצא בהם דנפסלו מחמת חשש דמשקרים א"כ בזה אין שם ללב להכחישן כי בזה לא יהי' נחשד בעיני הבריות וכו' יע"ש שו"ר שכבר העיר בזה בהגהות מלא הרועים כאן אלא שהוא הקשה על קרובים בנשותיהם וצ"ע דהלא קרוב כשר גם קרובים עדים כשרים וכן מצאתי עכשו בספר תורת הקנאות שמביאו וכך כתב יע"ש והעיר מהא דתחילתן וסופן בכשרות. ולא העיר יותר כקושית הבי"צ הנ"ל

במה שכתבתי בדף מ"ד בשם היעב"ץ והעיון יעקב דלמ"ד קדושה ראשונה ק"ל וקלע"ל ס"ל כמ"ד ארון נגנז ולא גלה לבבל יש ליישב בזה דברי התוספתא במכילתין ריש פ' י"ג דתניא משנבנה בית ראשון נגנז אוהל מועד וכו' לא היתה צריכה שמן המשחה שקדושה הראשונה ק"ל וקלע"ל ע"כ ופירשו המפרשי דקאי על