מנחה חריבה קכד

דברים אלו, ומה שתירצו התוס' דע"כ אית לן למימר דלאביי לא אצטריך קרא אלא היכי דמכחיש אע"ג דקינא לה ע"כ צע"ק מהא דאמרינן בשבועות ל"ב ע"א דאמר אביי גופיה הכל מודים בעד סוטה שחייב בעד טומאה דרחמנא הימניה דכתיב ועד אין בה כל שיש בה ע"כ לשון הגמרא, והרי בודאי אינו מכחישו שהרי תובעו אותו שיבוא ויעיד ואפ"ה לא למד הגמרא אלא מקרא דועד אין בה, ולפמש"כ בקרן אורה דהיכי דהיא מכחישתו אינו נאמן א"ש דשם הרי היא מכחישה לומר דאינה נטמאת וא"כ לולא הקרא אינה נאמנת, ויש לעיין

במה שהבאתי בדף ח' ע"ב בסוגיא דזקן ממרא בסנהדרין פ"ח, אדרכנא עוד מילתא במה שהערותי שם בדרך למודי במס' ב"מ דף מ"ח ע"א שם ברש"י ד"ה קאי באבל וכו' אבל מעות לא קני מדאורייתא ונפקא מינה לענין איסורא כגון אם קידש בו את האשה לרב"י הוי קידושין דמדאורייתא קניא ודידיה הוא לר"ל לא הוי קדושין עכ"ל ולפ"ז מאי דוחקא דגמ' בסנהדרין שם פ"ח ע"ב לאשכוחי מחלוקת הזקן ממרא על הסנהדרין בדיני ממונות ויוצא מזה דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת כגון דקא מפלגי בפלוגתא דשמואל ור"א אי שנים שדנו דיניהם דין עיי"ש ועיין פרש"י שם הלא יש לומר בד"מ היינו הך מחלוקת דמעות קונות דמשכחת לה בפשיטות נפ"מ לענין קדושין וכדכתב רש"י ז"ל בב"מ הנ"ל, וגם לר"ל הלא פליגי בזה תנאי ר"ש ורבנן אי מעות קונות או לא וצע"ק

במה שכתבתי בדף ב' לבאר פי' המשניות להרמב"ם לענין הזמת העדות עיי"ש היטב, הנה נזדמן שוב לידי לעיין בספר אמרי בינה להגאון אב"ד דקאליש זצ"ל חלק שני על חו"מ ואתי לנגד עיני דבריו בדיני עדות סי' י"ח שהעיר על הקצה"ח שהבאתי מדברי הרמב"ם שהבאתי בפנים אף שכנראה יש גרסאות חלוקות ברמב"ם עיי"ש ובלח"מ ובפ"מ על הירושלמי ריש סוטה ושוב הביא דברי הפ"מ להרמב"ם שהבאתי ומסיים שמבואר בדבריו דלא שייך דין הזמה אלא בב' עדים ומתמה על זה בכל לשון של תימה הנאמרים אצלי בפנים קודם שעמדתי על טעותי, והגאון ז"ל נשאר בתימה על הרמב"ם ז"ל ונוראות נפלאתי האיך אחר הישוב לא עמד על פשטות הדברים כאשר הראתי לדעת בעזר החונן לאדם דעת, ואם בארזים נפלה שלהבת העלם דבר מה יעשה אזוב שבקור, כמוני תלמיד קטן מסובל עוד בחבילי טרדון ויסורי ירושלם תוב"א

מש"כ והבאתי בדף י"ז בשם השו"מ דהקשה בשם המהר"מ מינץ ז"ל ואני בחפשי לא מצאתי הנה בהזדמנות טובה בא אלי כי עם הספר מהר"ם מינץ נכרך גם ספר אחר ו„מי באר" שמו וכשפתחתי להסתכל בו, הבריקו לנגד עיני שם תשובת מהר"מ מינץ ז"ל הנ"ל להמחבר מי באר בענין הכחשה והזמה בדעת הרמב"ם ז"ל הידוע ושם הוא שהקשה המהר"מ מינץ הקושיא על הגמ' סוטה הנז' בשו"ת שו"מ וז"ל הברור דלדעת הרמב"ם מאי פריך הגמרא, אפי' אי נימא דיש לה עדים במה"י אין המים בודקין אותה ולכך העדים נאמנים ולא אמרינן הני סהדי שקרא נינהו מדלא בדקו אותה מי המרים עכ"ז קשה האיך נאמנים לאוסרה על בעלה ולהפסיד כתובתה, לפ"ד רוב הפוסקים דבעינן עדות שא"ל גבי עדות זנות, ואפי' בעדות ממון העלה הש"ך דבעינן עדות שאי"ל, והכא אם יתזמו העדים שאומרים שהיא טמאה מתכחיש גוף העדות שבוודאי הוא שקר אחר שלא בדקו אותה המים המרים עכ"ל, ושם הוא בסימן פ"ה והודות לההזדמנות בס"ד, ועיין שם

עיין בדף ט"ו שהבאתי דברי התורת חסד סי' מ"ד לענין דברי הירושלמי פ"ב דפסחים הנה יש להעיר עוד עליו, דכתב שם עוד וז"ל בסברא זו ניחא ג"כ מה שקשה לפ"ד הברכי יוסף ביור"ד סי' שכ"ז באשה שהפרישה חלתה והניחתה אצלה ובא העוף ואכלה שהיא מחויבת להפריש חלה פעם אחרת וכמש"כ בפ"ו מהל' ביכורים דרה"ג חייב באחריותו דכתיב ביה נתינה וכו' ולפ"ז ה"נ בחלה דכתיב תתנו תרומה לד' ולא הוי כדבר פרטי מחויבת להפריש פעם אחרת כדין רה"ג עכ"ד הברכ"י שם, ולפ"ז קשיא לכאורה במתניתין דפסחים (מ"ו) אמאי אמר ר"י לא זהו חמץ שמוזהרין עליו בב"י ולמה לא יעבור עליו בב"י משום שחייב באחריותו אפי' באחריות אונסין עד שתבא ליד כהן לפ"ד הברכ"י הנ"ל, ולפי"ד ניחא דלא דמי חיוב אחריות שמחמת חיוב המצוה לחיוב אחריות של תשלימין מאדם לחבירו שיוצא בדיינים דהא דגלי קרא לענין ב"י דגול"מ כמ"ד, היינו דוקא בחיוב תשלומין שבין אדם לחבירו ולא גו"מ לממון שבא רק מחמת קיום המצוה וכנ"ל, הנה הרגיש בזה לומר דדוקא במאי דגלי קרא לענין ב"י י"ל האי חילוק, אבל לר"ש דס"ל בעלמא גול"מ כמ"ד ליכא למימר חילוק זה וכן מפרש שם עפ"י הירושלמי דפ"ב דפסחים הנ"ל יע"ש. ולכאורה היה י"ל כן גם לר"ש דדוקא בחיוב אחריות שמקבל עליו חיובו בזה הוי גול"מ כמ"ד, אבל חיוב אחריות שבא מעצמו עליו מחמת קיום המצוה לא, אבל לזה מצאתי סתירה מפורשת מגמרא דב"מ (דף נ"ח ע"א) דמשני ר' יוחנן הא מני (דתנן בני העיר ששלחו שקליהן ונגנבו