מנחה חריבה קכג

שיורי מנחה

שייך לחידושי דף ז'

במאי שהבאתי דברי רש"י דקדושין וכי אשה בעזרה מניין וקושית הרש"ש שם, שפרה עלי מילתא להעתיק מה שכתבתי בחדושי לקדושין וז"ל דף נ"ב ע"ב תוס' ד"ה וכי אשה וכו' ועוד הרי סוטה ונזירה וכו' כבר תמה ע"ז הרש"ש הלא בסוטה בלא"ה לא תפסי קדושין דא"א יע"ש וי"ל קצת דהרי מצינו לר"מ דס"ל לקמן דהמקדש לאחר שימות בעליך מקודשת יע"ש וא"כ א"ל דמיירי בכה"ג דיחול הקדושין לאחר מיתתו, וגם בכאן תלמידי ר"מ שנכנסו לכאן דס"ל בשיטתו דאד"מ דשלבל"ע ולשיטתייהו שפיר מצי לקדיש, אלא דיקשה קצת לפמש"כ התוס' בב"ת דף (ע"ט ע"ב) ד"ה אימר דשמעת ליה לר"מ כגון פירות דקל דעבידי דאתי, וכו' דלאחר שימות בעליך ואחותיך בגוססין דאל"ה לא הוי עבידי דאתי יע"ש וצ"ל דהכא נמי מיירי בכה"ג (אבל מסתפקנא אם בעלה גוסס או טריפה אי משקה אותה ובמק"א נאריך בזה אי"ה), וגם עיין שם עוד בתוס' דישנם תירוצים אחרים, וגם י"ל בצ"ע לפירש זה דמיירי בגוסס וע"כ מטעמא דרוב גוססין למיתה, דהלא לר"מ קיימינן הכא ור"מ חייש למיעוטא, וצ"ל דמ"מ מקרי לענין זה עבידי דאתי ודו"ק וצע"ק

במה שכתבתי בדף ד' ע"ב להעיר על הרב המגיד דשבועת סוטה דלא היה להאמינה אלא דגזרה התורה לאיים עליה שאני, וכן כתבתי מזה בדף ט' ע"ב על הנו"ב יע"ש הנה יש לי להשקיט קצת בסברא זו גם מה שיש להעיר הערה עצומה דבסוטה מצינו במשנה לקמן כ"ב ע"ב דזכות תולה במים המרים וכן ס"ל לרבנן שם דף י"ט, ובשבועות דף ל"ט ע"א אמרינן וכל עבירות שבתורה אם יש לו זכות תולין לו שנים ושלשה דורות וכאן נפרעין ממנה לאלתר וכו' מבואר דבשבועות שקר אין זכות תולה והרי בסוטה אם טמאה היא נשבעה לשקר ואפ"ה אמרינן דזכות תולה לה, אך למש"כ יש לחלק קצת דשאני שבועת סוטה דכל עיקרה אינה באה לברר וממילא אינה מוציאה ממון בבירור זה אלא כדי לאיים עליה וא"כ א"ל דעל שבועה כי האי לא נאמרה דנפרעין ממנו לאלתר והפסוק מוכיח דמיירי דוקא בשבועת שקר דבא להוציא ממון דכתיבי בהדי ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר וכו', אבל אי אמרינן דשבועת סוטה ג"כ בירור היה א"כ בזה נשכרת הכתובה והוי שבועת שקר בהוצאת ממון ואין זכות תולה לה, אך יש לתרץ עוד בפשיטות דהתם לא קאמר אלא דאין זכות תולה „שנים ושלשה דורות" אלא נפרעין ממנו לאלתר. היינו ממנו בעצמו בחייו אבל הכא בסוטה הזכות תולה לה לאלתר ממש שאין יריכה נופלת תיכף לשתיתה אבל לכל היותר אין זכות תולה לה רק שלש שנים עיין לקמן כ' ע"ב ועדיין צריך ישוב, כי הלא עיקר דין גלגול שבועה ופרטי' ילפינן משבועת סוטה כדאיתא בקדושין כ"ז, ואך שיש לחלק ממה שכתבתי לעיל והרי הוא כמבואר, מ"מ צ"פ היכא ילפינן לה לדיני שבועה בעלמא דבעינן בירור וצע"ק, ובזה אתי שפיר מה שראיתי להמנ"ח מצוה שמ"ז שתמה על הרמב"ם שכתב דקטנה אינה שותה דכתיב אשה דהא קטנה לאו בת קבולי שבועה היא דחש"ו אין שבועתן שבועה ואף אם נימא דמופלא סמוך לאיש הוא מה"ת לענין נדרים ושבועות זה דוקא לענין שבועה להבא דשבועתו שבועה ולא על שבועה לעבר כמש"כ בחיבור זה ואפי' על להבא אין הקטן בן עונש אם עבר על השבועה וכו א"כ כיון דקטן לאו בר שבועה הוא א"כ בלא"ה אין בודקין עכ"ל אבל לפי מה שבארתי אתי שפיר דשבועה זו בעיקרא לא באה לגבי סוטה אלא לאיים עליה ולא משום בירור ולא משום איסור וא"כ אף בקטנה יכולה לשבע בתור איום ומכש"כ אם נימא דקטנה הוי באיסורא אלא דלא הוי בת עונשין וכמש"כ האחרונים והארכתי בזה במק"א בוודאי א"ש, ועיין ברמב"ם פ"ח מה' גזילה ה' י"א שכתב נתן הכסף לאנשי משמר ומת קודם כפרה אין יורשי הגזלן יכולין להוציא מיד הכהנים וכו' ואפי' היה הגזלן קטן שאין מתנתו מתנה אין יורשי הגזלן יכולין להוציא מיד הכהנים עכ"ל, והקשו הא עיקר זל המבואר ברמב"ם אינו רק בנשבע לשקר וקטן לאו בר עונשין הוא על השבועה וא"כ לא שייך בזה כלל בקטן, וא"ל דמיירי במופלא הסמוך לאיש דשבועתו שבועה מה"ת מ"מ לדידן לא קיי"ל כר"ה דלוקה על שבועתו ואינו בר עונשין כלל ועיין בנחל יצחק חו"מ סי' ז' מה שהאריך ליישב עפ"י הנ"ל דקטן הוי בר כפרה לענין שבועות וגזל יעו"ש, ואף שעדיין יש להעיר שם דהרי בגזל הגר הוא לכפרה ואשם קרוי רחמנא לענין לילה כמו שמבואר שם וא"כ קטן לאו בר אתויי אשם הוא דאינו בר חיוב קרבן בשום חטא, ומצאתי שגם המנ"ח מצוה קכ"ט בדין שבועת הפקדון העיר על הרמז"ל הנ"ל מהל' גזילה בדין קטן יע"ש, ועכ"פ לקושיות המנ"ח גבי סוטה יש להעיר כנ"ל

שם מש"כ בדף ג' ע"ב בתוס' ד"ה תלמוד לומר וכו', יש טעות הדפוס ובשגגה הדפוס תיבות „למחול על הקינו" וצריך למוחקו כי אינו שייך לכאן, עוד נשמט