מנחה חריבה קכב

יותר מבן כ' עיי"ש, ועיין בשו"ת חכם צבי סי' מ"ט בענין הזה והזכיר ג"כ מהא דער ואונן וכתירוץ הנ"ל, ועוד חילק בין עונשי שעה לעונשי דורות, עיי"ש, ועיין הגהות וחידושי יד אברהם ליור"ד (דפוס ווילנא) סי' רס"א ס"א והביא גם דברי הנו"ב מהד"ת עיי"ש ועיין גם בבנין אריאל ריש פ' וישב על הפסוק וישב ראובן אל הבור דראובן ג"כ לא היה באותו מעשה אלא בן י"ז, וכן יוסף שדנוהו השבטים היה אז בן י"ז ואפ"ה דנוהו וראיה להרא"ם שכתב דדנוהו לפום חורפייהו עיי"ש ועיין באופן זה בפנ"י פ' וישב בפסוק ויאמר ראובן וכו' למען הציל וכו' כדברי הב"א הנ"ל

שם אמר רב שקנאו לעצמו בא גבריאל וסירסו בא גבריאל ופורעו וכו' עיין בבעלי התוספות על התורה וריב"א שם בפ' וישב בפסוק כדברים האלה פרש"י וכו' אלמא לא היה יכול לשמש וכו' ועוד י"ל שלא נסתרס לגמרי וכו' יע"ש, ושו"ר כן בפי' הטור על התורה הקשה כן בשם הרמב"ן עיי"ש מש"כ

שם קברו בשכם מ"ש בשכם וכו' –עיין במהרש"א ז"ל, ויותר יש לתמוה דכבר פירש רש"י לעיל בהא דהביא מפסוק ויהי' לבני יוסף לנחלה וגו' אלמא בנחלתם קברוהו דחביב היה עליהן ע"כ והא בלא"ה החיוב לקברו בקבר שלו, וכדאמרינן בבב"ת (קי"ב ע"א) גבי פנחס דא"כ נמצאת שדה חוזרת ביובל ונמצא צד"ק קבור בקבר שאינה שלו יע"ש, ועיין בענין הזה בשו"ת ח"ס חיור"ד של"א, ובדוחק י"ל עפ"י מה שהעיר שם כי גם בלא כסף היה אר"י מוחזקת יע"ש וצ"ע

דף י"ד ע"א אחרי ד' אלקיכם תלכו וכו' אלא להלך אחר מדותיו וכו', עיין בכתובות (קי"א ע"ב) כה"ג וכי אפשר לאדבוקי בשכינה וכו' אלא כל המשיא בתו לת"ח וכו' כאילו מדבק בשכינה, ובשבת (קל"ג ע"ב) אבא שאול אומר זה אלי ואנוהו הוי דומה לו מה הוא חנון ורחום אף אתה היה רחום וחנון, ופרש"י ולשון ואנוהו אני והוא אעשה עצמי כמותו לדבק בדרכיו, ועיין ברמב"ם פ"א מהל' דעות שמסומן פה ושם בעין משפט

שם דבר הבא מן העור עיין במהרש"א בשם החזקוני ועיין בתוה"ק וא"ל כיון דאמרינן בסנהדרין (נ"ט) דלא הותר לאדם הראשון בשר לאכילה כלל יע"ש וא"כ כיון דהוי איסור אכילה גם בהנאה אסור וכמש"כ רע"א בחידושיו לפסחים דף כ"ב עיי"ש, א"א לומר כן א) דכבר כתבו התוס' בסנהדרין שם (דף נ"ו ע"ב) ד"ה אכל תאכל וכו' דבמתה מאליה שריא יע"ש, ב) ועוד דהביא האמרי בינה דיני טרפות סי' ו' בשם שו"ת מהרי"ל סי' קס"א דמבואר משם דאף מה דנאסר לגוי בלשון אכילה ליכא איסור הנאה וכו' עיי"ש, ובזה אתי שפיר גם למה שכתב המנחם עזרי' במאמר חקור דין פכ"א דבשר נבילה אסור לב"נ דמתני לה בפסיקתא להדיא מדכתיב כל רמש אשר הוא חי לאפוקי נבילה דהיינו שמתה מאליה ושלא כדברי התוס' דסנהדרין דף נ"ו יע"ש וא"כ יקשה כנ"ל אבל אם לא אסור רק באכילה ולא בהנאה א"ש דכתנות עור הוי ממה שמתה מאליה, וראיתי שם במאמר חקור דין שמשמע מלשונו דבמתה מאליה לא הותר להנות מעורן דז"ל דכ"ע מיהת לא הותר לו להמית בהמה חיה ועוף לאכול בשר, אלמא הותר להמית לרפואה או להנות מעור והדר אישתרו בבשרן עכ"ל ועיין במפרש יד יהודה שם, משמע דבמתה מאליה לא הותר להנות מעורן וי"ל, אבל לדעת הגאון רע"א בוודאי הכי הוא

שם כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר עיין במהרש"א וא"ל דהיינו שכר מצוה והערה אלקית אבל לא ח"ו שכר עוה"ב או עוה"ז, וכדתנן במסכת אבות ושכר מצוה מצוה, ומעלה אני עליך כאילו עשיתם בכל השלימות הנפשי אשר יוכל להגיע ממעשה כל המצות ועיין כזה בפנ"י פ' ויחי, ועיין שטה מקובצת ערכין (ב' ע"ב) אות ט"ו, ובתוס' ישינים שבת (ל"ב ע"ב) ד"ה בעון ציצית וכו' אלא אמר משה מצוה וכו' ע"כ

הדרן עלך פרק ראשון בעזרת הוא אחרון והוא ראשון

וסליקא לה המקנא פירקא קמא

הוא יזכני לראות אלומתי נצבה וגם קמה: