מנחה חריבה קכא

לא הכחיש עשו את המכירה, אלא המחלוקה היה בענין הבכורה כמו שאמר עשו ויעקבני זה פעמים את בכורתי לקח וגו' וכשמת יצחק ירשו מאביהם מקום ג' קבורות ולפי סברת עשו שהוא הבכור יש לו מקום קבורת שני מתים וליעקב חל"א וכיון ששניהם היו חייבים בקבורת יצחק סבר עשו שלא נשאר ליעקב אלא חצי מקום קבורה ולעשו מקום א' ומחצה ומכר את המחצה ליעקב וסבר שישאר לו מקום קבורה, ויעקב אף הוא ידע שהוא הבכור ואין לעשו רק חצי מקום קבורה וקנה הימנו אותה חצי כיון שקבר יעקב את לאה ולא נשאר רק מקום א' טען עשו שהוא שלו והיינו דאמר שמה קברו את יצחק שהיה חייב עשו ליתן לאביו חצי מקום ק' ואפשר לומר שמזה הטעם אמרו חכז"ל שנקבר ראשו של עשו, שעדיין היה לעשו טענה כיון שיעקב נטל ב' חלקים היה ראוי ג"כ שיתן ב' חלקים לקבורת יצחק ונשאר חלק ששית ממקום קבורת יעקב לעשו והראש הוא חלק ששית מן האדם כי אדם נחשב ג' אמות ולכך נקבר ראשו במערת המכפלה עכ"ד השנונים, ועיין בפי' הטור על התורה שם שהרגיש במה שאמר שמה קברו ולא קברתי עיי"ש –שו"ר מה שכתב כאן בתורת הקנאות ולכאורה האמת אתו

שם בתוס' ד"ה סרח וכו' תימה והלא מכיר ויאיר בן מנשה נולדו בימי יעקב והיו מבאי הארץ למה לא שאלם משה והם היו מבני בניו של יוסף יע"ש, ועיין בתוס' שאנץ מש"כ, ועיין בבנין אריאל פ' בשלח שהביא עוד מה שהרגישו רבים וגדולים דהא בתר הכי פריך ואי לא איעסק ביה משה מי לא מיעסקו ביה ישראל וכו' אלא אמרו הניחו לו כבודו בגדולים וכו' וא"כ מאי רבותא במשה ומהו זכותן של ישראל ועוד כמה קושיות יע"ש ות"ד שבאמת לא רצה לשאול מיאיר ומכיר פן יקדמוהו הם במצוה שהרי בני בניו של יוסף היו ומטעם זה לא גילה כן לשום אדם יע"ש

שם יהא אבי אבא מוטל בבזיון, –מכאן משמע קצת דמחויבין בכבוד אבי אביו וכידוע מדברי המהרי"ק ודברי רש"י על התורה ובמק"א נאריך בזה אי"ה, יעיין בש"ע יור"ד סי' ר"מ סכ"ד בהגה' ובמפרשים שם וחידושי רע"א ז"ל

שם והגיעה שבועה שהשבעת את ישראל –כדכתיב בבשלח י"ט כי השבע השביע את בני ישראל ופרש"י השביעם שישביעו לבניהם עיי"ש, ועיין ביור"ד סי' רכ"ח סל"ה בשם שו"ת הרא"ש עיי"ש ודו"ק

שם ע"ב אר"א ב"ר חנינא כל העושה דבר ולא גמרו ובא אחר וגמרו מעלה עליו הכתוב על שגמרו כאילו עשאו, עיין בשו"ת שב יעקב (הובא בפ"ת סי' קפ"ה סק"ג) אודות השדכנים באם המתחיל לא עשה שום פעולה טובה בזה הואיל שבע"ד איני מרוצה על ידו ואלולי שבאו אחרים היה נשתקע הדבר והשדכנים האחרים באו מעצמם ולא יודעים שום דבר מהמתחיל א"כ אין שום טעם ליתן לו דבר וכו' וראיה לחילוק זה מגמרא ספ"ק דסוטה וכו' דאיתא התם כתיב ויקח משה וכו' על שגמרו כאילו עשאו, וקשה על זה ממדרש ילקוט מזמור שיר חנוכת הבית לדוד וכי דוד בנאו והלא שלמה בנאו אלא אמר הקב"ה הואיל וחשבת לבנותו וכו' ועפ"י חילוק הנ"ל א"ש דגבי עצמות יוסף בלא התחלה דמשה היה ג"כ נתקיים בודאי אותה מצוה ע"י אחרים משום השבועה וכו' לכן נקרא על שם הגומר וכו' משא"כ בבנין בהמ"ק דלא נקבע זמן קבוע לבנין ואי לאו דהתעורר דוד אפשר דלא היה מתעורר מלך אחר כמו שלא התעורר שאול לכך נקרא על שמו וכו' ומזה ראיה לנ"ד בדין המתחיל בשדכנות דאם המתחיל היה הממציא לדבר ואי לאו המצאתו אפשר דלא היו הגומרים מסקו אדעתייהו ודאי ראוי לו שכר המתחיל עכ"ד, ועיין במכות (י' ע"א) דרש ר' סימאי מאי דכתיב וכו' זה משה רבינו שהיה יודע שאין שלש ערים שבעבר הירדן קולטות עד שלא נבחרו שלש בארץ כנען ואמר מצוה שבא לידי אקיימנה וכו' ודו"ק

שם ע"ב ותנא שתים עשרה מעלות היו שם ופסען משה בפסיעה אחת יעיין במו"ק דף כ"ח ע"א דאיירחנין מאי קרא הן קרבו ימיך וכו' הא חמשה ובתוס' ד"ה הן קרבו לאו דוקא דלא אשכחן דמשה היה חולה וביום מותו כתב הרבה ופסע כמה פסיעות בבת אחת כדפירש בפירוש החומש ע"כ, וכבר נסמן שם הגמ' דכאן אך הא דכתב הרבה אינו מבואר כאן רק בב"ת (די"ג) די"ג ספ"ת כתב ביום ההוא יעו"ש

שם אף קובר וכו' וכתיב וימת ער ואונן –עיין במהרש"א שכ' כיון דלא היה לער ואונן רק ז' שנים וכו' ואי לאו האי חטא דיהודה לא היו נענשים כיון דלא הוו בני עונשים עכ"ל, וכעת נדפס חידושי הריב"א על התורה ובפ' וישב שם על הפסוק וימת גם אותו הקשה כן וז"ל וא"ת למה נענשו ער ואונן והלא לא הוי אלא בני ח' שנים וכו' ותירץ ר"י החסיד דאין הדבר תלוי אלא בדעת ובמחשבה כי יש פחות מי"ג שנה ערום בדעת ובמחשבה לרעה או לטובה וכו', עיי"ש וכן כתב בפי' הטור טל התורה שם, דב"ד שלמעלה עונשין לפי חכמת האדם וכו' ולפי מה שכתבתי למעלה אפשר שיהה