מנחה חריבה קכ

ולכך הטמינתו ג"ח, ובאופן כזה כתב ר"י בעל הטורים בפי' על התורה, –והנה ידוע דלפעמים משכחת לה דיולדת לה' חדשים כדפסק הרמ"א באהע"ז סי' ד' דשיפורא גרם ועיי"ש באחרונים והדברים עתיקים, אך המצראים לא ידעו מזה, וגם הוי מלתא דלא שכיחא

ועוד היה א"ל דהא דאמרינן בנדה ל"ח ע"א שיפורא גרם פרש"י ז"ל שופר שתוקעין בו ב"ד בקידוש החודש ע"כ והוא ענין סגוליי וכמו דאמר בירושלמי על הפסוק אקרא וכו' לאל גומר עלי כידוע, וא"כ אפשר לומר דזה הוא לאחר שצוה הקב"ה למנות ולקדש ר"ח אז הוא דשיפורא גרם וניתן לב"ד של מטה כח זה אבל קודם מ"ת דעדיין לא קודשו את החדשים לא הוה אז סגולה זו לשנות סדרי הטבע וימי בישול ההולדה, ומרווחנא עוד בזה לסלק מעל דין זה קושית הבית שמואל שם מש"ס פ"ק דר"ה דאיתא שם בשורת שרה אימת היה אלא דקאי בחג וקאמר למועד היינו פסח אכתי בשיתא ירחי מי קא ילדה, וקשה מאי ק"ל בשיתא ירחי מי קא ילדה הא הוי ז' חדשים מתג עד פסח למ"ד שיפורא גרם וכו' יע"ש ולפמש"כ א"ש, יעיין בראש ספר נחלת דוד ובית דוד שם הביא בענין זה ממרן הגאון מהר"ח דוואלזין זצ"ל וקצרתי. אמנם ראיתי ברא"ם פ' וישב על הפ' ויהי' כמשלש חדשים שמשם כמעט סתירה לדבר זה שכתבתי

י"ב ע"ב שהחזירוהו למשה על כל המצריות כולן ולא ינק וכו', ראיתי לח"א שהעיר דהא כבר היה ילד של ג' חדשים ואמרינן בכתובות דף ס' דכבר מכיר לאמו ואיני יונק מאחרת וא"כ דילמא מש"ה לא ינק מרע"ה והניח בצ"ע והביא מאגדה זו ראיה מכרחת לדעת הרמב"ם שפסק כמ"ד שאין שיעור לזה אלא כל זמן שמכיר יע"ש, וכבר קדמו ועיין בדבר זה העיון יעקב כאן והביא דבריו גם בתוה"ק יע"ש מה שכתבי בזה וכן הוא כדברי התוה"ק כי עיקר הדיוק הוא ממה דכתיב „מן העבריות" משמע דמשאר כל העבריות היה יונק אף שאינו אמו, ואלו כן בהוה מכיר אינו יונק מכל שאר הנשים וז"פ

והנה יש להרגיש עוד דמדוע לא נעשה נס כזה שנעשה לשאר היולדות בשדה דנבלעו בקרקע ולאחר שהלכו מבצבצים ויצאו כדאיתא לעיל? מצאתי שהרגיש זה העיון יעקב שם וכתב דהא דלא נעשה נס זה למשה מפני ששבט לוי לא עבדו עבודה במצרים ולא היו על פני השדה עכ"ל ואין בזה כדי שביעה, אבל הפשוט הוא דלגדולות מזה נוצר ליפול בידי בת פרעה ולהתגדל בבית המלך

דף י"ג ע"א אמרו ליה זבינתה אמר להו נהי דזביני בכירותא פשיטיתא מי זביני וכו', –עיין פרש"י ז"ל דפירש ולא אטול פי שנים אלא כמוהו עכ"ל וכבר הרגיש המהרש"א ז"ל דרש"י מפרש דלא מכר עשו ליעקב את הבכורה אלא שלא יטול פי שנים ולא שיטול יעקב פי שנים אלא שיחלקו בשוה כשני אחים פשוטים וכו' יעש"ה, ונראה דלפירוש רש"י ז"ל יתיישב הקושיא שטרחו בה קמאי דקמאי בענין יעקב שקנה הבכורה מעשו והא הוי דבר שלבל"ע? עיין בשו"ת הריב"ש ס' שכ"א שהובא בקצה"ח סי' רע"ח, משום דכיון דלא קנה יעקב כלום אלא שעשו סילק עצמו שהוא לא יטול, וכבר כתב כה"ג הקה"ח שם דאבד עשו הבכורה במה שאמר למה זה לי בכורה דהוא מדין סילוק יע"ש אמנם לפרש"י אתי שפיר ביותר דהוי באמת דין סילוק על שלו, אבל יעקב לא קנה כלום אלא שיטלו כשני אחים פשוטים, ובפי' הטור על התורה הביא ג"כ קושיא זו ופירש בשם י"מ שלא קנה ממנו אלא מה שאירש מאביו היום ולכך חל הקנין וזהו מה שאמר מכרה כיום ועשו בבזותו הבכורה אמר אתה שואל מה שאירש מאביו היום הנה אנכי מוכרה לך לעולם, ואע"פ שמשם ואילך לא היה מקום לחול הקנין בכולו מ"מ כיון שעל מה שאמר כיום חל הקנין נתפס הקנין בכולו וזה שאומר ויעקבני שלא שאל אלא כיום כדי שיחול הקנין, וא"א הרא"ש ז"ל מדקדק מכאן מי שמוכר לחבירו דבר שאין הקנין חל עליו כגון מה שאירש מאביו, או מי שמוכר מלוה ע"פ שיש לו על אחרים שאינה נמכרת ונשבע עליו שהמכר חל מכח השבועה וכו עכ"ל ותיתי לי ת"ל שקיימתי תירוץ זה מנפשאי בימי קטנותי וכתבתי מזה לא כבר לרב אחד בלונדון כי דין זה מבואר בחו"מ סי' ר"ט ונעלם דברי הרא"ש אלו מכמה מפרשים שראיתי אח"כ שתירצו ג"כ כזה, עיין ברע"ב ורבהתו"ס על התורה שם מש"כ בזה ואכמ"ל ובפנים יפות על התורה שם כיון לתירוץ הרע"ב ז"ל עיי"ש וכן בכלי יקר שם, ועיין בפ"י שם בפ' ויחי פ' ב"א יע"ש, אמנם פרש"י צ"ע באמת כמש"כ המהרש"א מהא דפ' י"נ דבהדיא קאמר התם גבי' שיטול פי שנים ולולא פירושי נראה דממש בכורתו קנה יעקב ליטול פי שנים אע"ג דהיה ליעקב גם בהאי קברא חלק שלישי קאמר האי דפייש דידי הוא שיש לי שני חלקים בו ולי רק חלק אחד ואשלם חלק שלישי שישי לו בו עיי"ש ודוחק הוא, ומצאתי בפנים יפות על התירה פ' ויחי שהסביר לה בסבר פנ"י, ואף שלא הזכיר דברי רש"י והמהרש"א וז"ל, ונראה שהיה המחלוקת בזה שודאי