מנחה חריבה קיט

שמת משה עיבור היה ר' אליעזר אמר לא היה עיבור א"כ מחלוקת התנאים היא, ונעלם זה ממהר"י ברונא ז"ל והוסיף עוד בסה"ד שם דכתב בדרושים שלו למ"ד דמשה נולד בשבת ומת בשבת ונולד בא' לחדש ע"כ בהכרח ס"ל כדעת האומר דמשה נולד לו' חדשים ויום א' כמש"כ רש"י פ' שמות ולדעת הגמ' דסוטה דנולד לט' חדשים ס"ל דע"כ נולד בע"ש, וז' באדר עש"ב בהוכחה גמורה עכ"ל, ולפי מה שכתבתי לעיל יהי' מדויק מאי דאמר לקמן (י"ג ע"ב) שהקב"ה משלים וכו' מיום ליום ומחודש לחודש שלכאורה אינו מובן דכמו דאמר מיום ליום ממילא נתמלא מחודש לחודש, אך לפימש"כ א"ל דהכוונה היינו שג"כ היתה השנה מעוברת ובחודש השני באותו יום וק"ל ועיין עוד בט"ז סי' תקס"ח ס"ק ד' די"ל גם על פי דרכו וקצרתי

שם מלמד שהחזירהו למשה על כל המצריות כולן ולא ינק אמר הקב"ה פה שעתיד לדבר עם השכינה ינק דבר טמא וכו' עיין פרש"י ז"ל, ועיין בהגהות הר"צ חיות, אבל לא עיין היטב במהרש"א כאן בחא"ג מה שהביא בשם המדרש יע"ש וכן היטב אשר הרגיש מהרש"א ז"ל דהא ברשות המצריות לכ"ע אסור משום ש"ד יעו"ש, וכן מה שכתב בר"ה והיינו דבאמת לא ינק משה ג"כ מטעם זה מפני הסכנה דדילמא שייפי ליה סם המות לדד מאבראי וקודש עצמו במותר לו, ועיין בביאור הגר"א שם ביור"ד סי' פ"א ובש"ך ובפמג"ד, –וביבמות (קי"ד ע"א) אמרינן ת"ש יונק תינוק והולך מנכרית ובהמה טמאה ואין חוששין ביונק שקץ ולא יאכילנו נו"ט וכו' קתני מיהת אין חוששים ביונק שקץ התם משום סכנה יע"ש צ"ל דקאי על חלב ב"ט לבד וכן משמע מפרש"י ד"ה ולא יאכילנו יע"ש, ועיין במחנה אפרים בחידושיו על הרמב"ם הל' מ"א דין ז"ך שחקר אם ספינן ליה איסורא דרבנן לקטן שלא הגיע לחינוך והביא ראיה מכתובות דאמרינן תינוק יונק והולך עד כ"ד חודש מכאן ואילך כיונק שקץ אלמא דאפילו באיסורא דרבנן לא ספינן ליה איסורא בידים יע"ש, ובסוף דבריו כתב וראיתי להרב בפ"ח שכתב דחלב גויה אסור מדרבנן והביא ראיה מההיא דפרק חרש דהרי זה כיונק שקץ, ולע"ד אינה ראיה דהתם מיירי בסתם גויה דסתמא אוכלת דברים טמאים וחלב דידה טעמא דאיסורא אית בה וכמש"כ רש"י במסכת סוטה גבי משה יע"ש עכ"ל ויל"ע בפנים הפרי חדש, כי לכאורה אינו מובן. וכבר העירו האחרונים מהא דאיתא בכריתות (דף י"ז ע"א) היינו טעמא דבנה טהור דספק ינק כשיעור וספק לא ינק וכו', א"כ תינוק אינו יונק כשיעור רביעית בפעם אחת והוי גם ח"ש לבד, ובאיסור דרבנן יש מתירים ח"ש לכ"ע, ואכמ"ל, אך בזה יש לפרש הרבותא דכאן דאמרינן פה שעתיד לדבר עם השכינה וכו' דהיינו אפילו פעם אחת ולא בקביעות ג"כ לא רצה ולענין קטן אוכל נבילות ג"כ כתבו האחרונים לחלק בין באקראי או שעשה דבר זה בקביעות דאז לכ"ע מצווין להפרישו ואכמ"ל בזה, (וביבמות שם צ"ע לכאורה דמדוע לא פריך מהא דתינוק יונק אפילו בשבת דאיכא משום מפרק ולכהפ"ח דרבנן עיין ראשונים, וטרם שידע דסתם תינוק מסוכן הוא אצל חלב, ועיין בתשובת הגאון המפורסם רבי אליעזר גארדאן זצ"ל אב"ד ור"מ דק"ק טעלז והיא נדפסה בס' שדי חמד בקונטרם באר בשדי בהג"ה שם וקצרתי ויל"ע), כן ראיתי בחידושי הרשב"א ביבמות שם דמאריך ברין זה דחלב כותית וכתב כמש"כ והביא לתמוה על הר"ח ז"ל שכתב מהאי מתניתא שמעינן דחלב כותית כחלב בהמה טמאה ולא התירוה אלא לתינוק מסוכן לבד ע"כ גם הביא תוספתא דשבת פ"ו דתניא אין יונקין מן הכותית וכו' ושמא נמי התם אין יונקין מן הכותית מדת חסידות קאמר, וז"ש במשה שלא רצה לינק מחלב הכותית כמו שהוא באגדה ושוב הביא המדרש רבה שהביא המהרש"א ומכאן נראה שהוא מותר לגמרי את"ד, וכנראה שהיה בהעלם עין מהמחנ"א ז"ל וגם הא דקתני שם ובגדול אסור עכצ"ל ג"כ דקאי על בהמה טמאה דמנכרית בלא"ה אסור משום ג"ע, ובזה י"ל התוספתא דקתני אין יונקין מן הכותית היינו בגדול, ובסכנה מותר ועכצ"ל דאין זה בכלל אביזרי' דג"ע, ועיין בשו"ת זרע אברהם הספרדי חיור"ד סי' ה' הלכה למעשה על חולה א' שאמרו הרופאים שאין לו תקנה כי אם ינק חלב מדדי אשה ימי מספר ויבקשו אשה פנוי' ולא מצאו אשה מינקת כי אם אשת איש ונסתפקו אם יש לו היתר במקום סכנה עיי"ש בסי' ה' ו' באריכות גדולה

שם בעמוד א' ולא יכלה עוד הצפינו אמאי תצפניה וכו' עיין במהרש"א ז"ל ובמה שהביא בשם הפענח רזא יע"ש, וכן כתבו רבותינו בעהתו"ס על התורה פ' שמות שעל מה שפרש"י שם שמנו לה המצרים מיום שהחזירה והיא ילדתו לששה חדשים ויום א' והם בדקו אחריו לסוף ט' חדשים, הקשו מהא דאמרינן הכא דמנו לה מצרים מיומא דהדרא ואיהי הוא מעברא ביה חלת ירחא מעיקרא מכלל שנולד לט"ח וי"ל דודאי לששה חדשים נולד אלא מצראי נמי הוי ידוע יולדת לשבעה יולדת למקוטעים ומני שנתעברה מיום שהחזירה ומיד בדקו אחרי' והיא היתה מעוברת ג"ח קוים הלקוחים