מנחה חריבה קיז

בגט או במאמר לבד עיי"ש, **(הג"ה אגב ראיתי שמכילתא זו הובאה בספר בנין אריאל פ' יתרו והעתיקה הכי רבי יהושע אומר לאחר שנפטרה הימנו בגט וכו', ר"א המודעי אומר מאחר שנפטרה ממנו במאמר וכו' וכתב דנראה לפרש דאזדי לטעמייהו דבזבחים פ' פ"ח איפלגי ר"א המודעי וכו' דלר"א המודעי קודם מ"ת בא יתרו ולרב"י אחר מ"ת בא ולמ"ד אחר מ"ת בא צריך לפרש אחר שילוחי' במאמר דאי בגט לא הוי רשאי להכניסה לתוך ביתו אלא ע"י נשואין וכו' וזה לדעת ר"י דס"ל אחר מ"ת בא, אבל ר"א המודעי ס"ל קודם מ"ת בא ולפ"ז שפיר י"ל שפטרה בגט וכו' כנ"ל נכון עכת"ד, ונ"ב כנראה יש בכאן ט"ס והדפוס בחילופי גברא דהלא לפי מה שהעתיק בראש המאמר אדרבה ר"א המודעי ס"ל שנפטרה ממנו במאמר ולא בגט, ולהפלפול שלו ס"ל לר"א המודעי שפטרה בגט, וא"י איפה הטעות, ועיין בעל הטורים שכתב שם אחר שילוחיה פירוש היא כאשתו אע"פ ששלחה שאין נושאין גרושתו דמלך הוא עפ"ב דסנהדרין:)** עכ"פ אי אפשר לפרש כמו שפירש הרצ"ח ז"ל דזה הוא המצות שצוה לעמרם ויל"ע עוד בזה

שם בתוס' ד"ה חמר מבחוץ וכו' שלא ירגישו כי הגומא דומה לקנה היאור ולא יבחינו וכו' עכ"ל, הנה הרגשתי תיכף מה שיש להקשות דא"כ לפי"ד מאי פריך הגמ' מ"ש גומא וכו' הלא י"ל משום האי טעמא ומצאתי שכוונתי בזה לדברי המהרש"א ז"ל יעש"ה, ולהתוספת על התורה פ' שמות כתבו על פסוק זה דתיבת גומא בזה"ל לפי שהוא דומה לסוף שעל שפת היאור ולא יכירו בו האויבים. בסוטה מסיק מכאן לצדיקים שממונם חביב עליהם יותר מגופם וכ"כ למה לפי שאין פושטין ידן בגזל עכ"ל וילע"ק, שו"מ ביגל יעקב שהאריך בזה והביא גם דברי התוס' הנ"ל וביאר דבריהם עיי"ש

שם ע"ב אר"י משום רשב"י מלמד שירדה לרחוץ מגלולי אביה ופרש"י ז"ל לטבול לשם גירות עכ"ל ואף שבעינן בפני ג' י"ל דלא מעכב בדיעבד וכמש"כ ביור"ד רס"ח ס"ג יעיי"ש בש"ך ס"ק י' בפני שנים לאו דוקא שנים אלא בפני אחד וכו', ובמקום דל"א שאני ויל"ע בתוס' שבת (דף ס"ח ע"א) ד"ה גר שנתגייר בין העכו"ם כתבו דהוה בפני ג' ולא הודיעוהו מצות שבת דאי נתגייר בינו לבין עצמו לא הוי גר כדאמרינן בהחולץ עכ"ל ואכ"מ להאריך בע"ז, אך לענין קבלת המצות לכ"ע צריך שלשה ואפשר לומר כפי מה שכתב החמדת שלמה חיור"ד ס' כ"ט דמדאורייתא לא בעינן שלשה רק מדרבנן לשיטת הר"יף א"ש דבאמת כיון דישראל גמור הוא מדאורייתא ומצווה על לפ"ע וכו' יע"ש א"כ א"ש הכל

שם תנא הוא ילד וקולו כנער דברי רבי יהודה אמר לו רבי נחמיה א"כ עשיתו למשה רבינו בע"מ, ופרש"י והוא לוי ונפסל בקול לעבודת השיר עכ"ל, מכאן יש להביא ראיה לרש"י ז"ל דבמדבר לאחר נ' שנה היה ג"כ כשר לשיר דלא כהרמב"ן ז"ל על התורה פ' בהעלותך דהרי בלא"ה היה משה רבינו אז בזמן שנצרך לעבודת השיר יותר מפ' שנה וא"כ בלא זה א"א לו להיות משורר א"ו כרש"י דלא נפסל כלל בשנים לשיר ואפשר דהרמב"ן יפרש כפשוטו דעשותו למשה רבינו בע"מ, ולא יפה כך למשה איש האלקים, או משום דלחד מ"ד היה כהן, עיין זבחים ק"א ועיין בע"ז (דף ל"ד ע"א) ובתוס' שם ד"ה במה שימש משה וכו' יע"ש וקצרתי

שוב מצאתי שכוונתי בעה"ש במקצת לדברי הגאון בעל בנין אריאל בפ' שמות שעל מה שפרש"י והנה הנער בוכה קולו כנער הקשה הרא"ם דפירש כר"י והלא ר"נ סתם דבריו והאיך תפס רש"י דברי ר"י (ובאמת הקשה זה הרמב"ן שם והרא"ם מיישב שיטת רש"י עיין מהרש"א כאן) וכתב הב"א דר"נ השיב כן לר"י דוקא לפי סברתו במק"א ורש"י תפס כאן דברי ר"י לפי דעת עצמו במק"א, דהנה רש"י פירש בגמרא דעשית למשה בע"מ דנפסל לשיר, וע"ז יש לתרץ דקיי"ל בזבחים דמשרע"ה כה"ג היה ולפי"ז ע"כ לא עשה עבודת לוי ומום זה אין פוסל בכהנים אמנם מוכח שם בזבחים דמ"ד אין מנחה בבמה משה רבינו לאו כהן הוה אלא זר ור"י ס"ל אין מנחה בבמה וא"כ ס"ל דמ"ר לאו כהן הוה אלא זר וא"כ שפיר קאמר ליה ר"נ א"כ עשיתו למשה רבינו בע"מ בעבודת לוי שפסול לשיר, אבל רש"י פירש בפ' אמור אליבי' דמ"ד יש מנחה בבמה ולדידי' י"ל מרע"ה כהן היה ולק"מ מה שהקשה ר"נ לכך פי' כאן כר"י עכ"ל, שוב ראיתי במהרש"א בח"א בכאן כך העיר שיש לפרש דלא כפרש"י, אך לא פירש לאיזה נפ"מ הוא אם עשאו ר"י לבע"מ, וי"ל עוד כמו שמצינו בסנהדרין (ל"ו ע"ב) דפריך ודילמא מום ממש וכו' ונשאו אתך אתך בדומין לך ליהוי וכתבו בתוס' אע"ג דמאתך נמי שייך למעוטי בע"מ דמשה לאו בע"מ הוי כדאיתא בבכורות ל"ז וא"כ עשיתו למשה בע"מ וכו' יע"ש והו"ל להתוס' להביא נמי מכאן ועיין יבמות ק"א, ובתוס' סנהדרין שם ד"ה לאתויי יע"ש גם יש להעיר דהרי בעת מתן תורה נתרפאו כל הבע"מ, ועל הגמ' דבכורות לא קשה דבודאי לא נשתנו דרך גדולתן