מנחה חריבה קטז

אמור שהביאו דברי התו"כ, לאחיו ולאחותו איתמר בתו"כ ויכול לאחיו ולאחותו מן האם, ת"ל לבנו ולבתו וכו', ע"ש, הרי מתו"כ זה נלמוד דסתם אח יפורש גם על אח מן האם, ואיצטריך למוד ממק"א, וראיה נגד המהרשד"ם וצ"ע

דף י"ב ע"א, דאר"ח בר חנינא זו יוכבד שהורתה בדרך ולידתה בין החומות וכו'. ידוע מה שהקשו התוס' פ"ק דתענית (י"א ע"א) ד"ה אסור לאדם לש"מ בשני רעבון, דהרי יוכבד נולדה בין החומות ואותו העת עת רעב היה וכו', וע"ש ובח"א מהרש"א שם ובמג"א וט"ז או"ח סימן תקע"ד בשם הב"י ז"ל ועוד עיי"ש, ובספר גבורת ארי בתענית שם לא ראה כלל בדברי הט"ז שם, ועיין בקרבן נתנאל שם במסכת תענית ובספר בכורי אביב פ' מקץ, אריכות והערות בענין הזה שחשבתי גם אני אודתן, ואין בענין הזה כדי להאריך, ובכלל מסופק אני אם עשה דוחה ל"ת גבי ב"נ ויש מקום להאריך בזה, וממצות מילה בשבת גבי האבות אין ראיה וקצרתי. ובהדרן לסדר נשים הארכתי, ועיין בשערי תשובה שם סי' תקע"ד בשם הא"ר, ומצאתי שעמדו במדוכה זו רבותינו בעלי התוספות על התורה פ' מקץ וחידושי הריב"א ובר"ע מברטנורא, ושם תירץ כעין תירוץ הר"ן ז"ל למס' תענית. ועוד תירצו בתוס' שם דלוי ויוסף פליגי בזה אם קיים פ"י בשני זכרים לבד, או עד שיוליד זכר ונקבה, ולוי סבר כמ"ד עד שיוליד נקבה ג"כ, ולפיכך מיתר כי עדיין לא נולדה לו נקבה, ואמרינן במס' תענית דחשוכי בנים מותרין כדי לקיים מנות פו"ר, ויוסף ס"ל כמ"ד שני זכרים, ולפיכך לא רצה וכו' כי כבר קיים עכ"ל יעוש"ה וכן הקשו כזה בפ' תולדות גבי יצחק אבינו שהיה בשנת רעבון, ועיי"ש בריב"ח ורע"ב, וכתב דעוד י"ל דליל טבילה מותר, עיי"ש ודלא כהמג"א סי' תקע"ד הנ"ל, וכל רז לא אניס לרבעהתו"ס ז"ל

שם מלמד שעשה לה מעשה לקוחין בהגהות רצ"ח העיר דמכאן הוציא הרמב"ם ז"ל דבריו שכתב פ"ט ממלכים הל"ב דבמצרים בימי עמרם נצטוו ישראל במצות דזה הוא כוונתו למה שדרשו כאן שעמדו כולם וגרשו נשותיהן ועוד דרשו שעשה בה מעשה לקוחין וקודם מתן תורה לא היו צריכין לא קדושין ולא גירושין וכו' עיי"ש הנה מהרמב"ם עצמו שהביא שכתב דמשניתנה תורה נצטוו על הקידושין וכו' משמע דלא כוותי' ובימי עמרם לא נצטוו עדיין על זה, גם מצינו בתוס' כתובות (ז' ע"ב) ד"ה שנאמר ויקח בועז וכו' הביאו בשם מסכת כלה דמייתי קרא דויברכו אה רבקה וכו' ויש ללמוד משם שיש לברך ברכת אירושין לאשה המתקדשת ע"י שליח שהרי אליעזר שליח היה וכו' יעי"ש ואם התם אסמכתא בעלמא, ה"נ י"ל כן דהשתמשו בלשון מושאל ואינה אלא אסמכתא ועיין בשו"ת תורת חסד סי' מדה דמ"מ מוכח מזה שהיה המעשה דאליעזר קידשה שם לרבקה קודם שהביאה ליצחק דאל"כ לא שייך שהסמיך כלל על קרא זה אם איתא שלא היה שם קדושין כלל וגם הא בב"ח באהע"ז בס' ל"ז מבואר שדעת הפוסקים דהוי דרשה גמורה מקרא דרבקה ולא אסמכתא וכן משמע מהגמ' דכתובות דנ"ז ע"ב, יע"ש מוכח שאליעזר קידשה לרבקה שמה יע"ש מה שפלפל בזה בידן שליחות בעבד. אבל עכ"פ מצינו דכבר נהגו קדושין ולקוחין אצל האבות קודם עמרם

ולאידך גיסא שמעתי מפרשים בהא דאמר אברהם אבינו לשרה אמרי נא אחותי את וגו', דכתב הרמב"ן דחטא בזה, יע"ר ועיין פי' הטור על התורה שם ושמעתי אני לפרש דכיון דבב"נ לא ים גירושין אלא מכיון שגרשה מביתו או שיצתה פרועה בשוק זה הוא הגירושין וכמבואר בירושלמי דקדושין, א"כ בזה שאמר לה אברהם שתאמר אחותי היא, זה הוא גופא די להתגרש ממנו ותהיה מותרת להם, וא"כ הרי לא נהג בגירושין ואפשר דכלפי המצרים היה נוהג כדינהו, אבל באמת לחומרא נהג כישראל ויל"ע בעת הפנוי שו"מ דבר זה בהכתב והקבלה (בראשית י"ב פ' י"ג) משום. כי אין לדמות ענין האישות שהיה נוהג קודם מ"ת למה שאחריו כי קודם מ"ת היה אדם פוגע וכו' גם אז לא היה נוהג הגירושין בשטר כריתות רק משיוציאנה מביתו וישלחנה לעצמה או משתצא היא מתחת רשותו ותלך לה ואין הדבר תלוי בו לבד אלא כ"ז שירצה הוא או היא לפרוש זמ"ז פורשין כמש"כ הרמב"ם (פ"ט ממלכים ה"ח) הנה בזה עצת אברהם היא נכונה מאד כי לא היה דרך אחרת לפניו להציל את נפשו ממות ולהצילה גם היא מעשות בה המזימתה לכן התיעץ עם שרה אשתו שבהלקחה בע"כ לאחד הנבלים נתרצו שניהם להתיר קשר האישות והנשואין שביניהן ולא תהיה רק פנוי' המותרת לכל העולם ואף שבכל התורה שמר את התורה כתיקונה בחר בזה להתנהג כדין ב"נ וכו' יעש"ה, ועיין עוד שם (כ' ו') השב את האיש כי נביא הוא כי מצד אברהם לא היתה מגורשת גמורה כיון שלא כתב לה ספר כריתות ובאמת בשלחו את הגר למאמר שרה נאמר וישלחה דתרגם יב"ע ופטרה בגיטה וכו' יעש"ה, ועיין במכילתא פ' יתרו (י"ח פ"ב) אשא חשה אחר שלוחיה דפליגי בזה ר"י ור"א אי פטרה