מנחה חריבה קיא

דחשוב ירחי ויומי משום די"ל למאי דקי"ל דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה וזו נתעברה אע"ג באמת היא מיעכה באצבע כדאיתא (יבמות ל"ג ע"ב מ"מ איכא חשד טפי שנבעלה לאחר למאן דלא ידע הא שמיעכה באצבע להכי יצתה בת קול ממני יצא כבושים ואפשר דזה היה כוונת המלשינים עליה שאמרו וגם הנה הרה לזנונים כלומר כיון שהיא הרה ואין אשה מתעברת מב"ר וודאי הרה לזנונים הרבה ואיכא מגדר מילתא בדבר לכן היו רוצים לשרפה את"ד, ע"כ כיון דאיכא ריעותא חיישינן ולא דמי לדעלמא ועיין הלכה למעשה בשו"ת שיבת ציון ס' ע"ג שריננו אחר אשה שזינתה מטעם דאין אשה מתעברת מב"ר, והוא השיב משום שכבר ביאר הנו"ב ק' חאהע"ז סי' כ"ב דהכוונה הוא על הרוב נשים אבל מיעוט ישנו דמתעברות מב"ר יעש"ה ויש לדון עוד מצד זה דבב"נ אין הולכין אה"ר וקצרתי, ועיין בתה"ק מה שהעיר על העי"ק, ואינו כלום, וגם לא נזכר מדברי התוס' דכאן בד"ה יצתה וכו', ועיין בחמדת שלמה הנ"ל בסי' ל"א חאהע"ז שכן הרגיש בזה וכתב מה שכתב משום חזקת צדקת ול"ח לשאלה יעש"ה, ועיין ביערות דבש חלק ראשון דף ק' מדפוס לעמבערג, מה שכתב לפי מה שהסכימו הטבעיים דא"א לאשה להתעבר תאומים מביאה א' רק משני ב' וא"כ תמר שהולידה תאומים נראה להדיא דב' ביאות הוי וא"כ ב"ר הוי כולו קודש אבל ב"ש יש חשש פקפוק יעיי"ש ויל"ע א"כ למה הצריכו לומר דמיעכה באצבע דילמא נתעברה מב' שלישית וצ"ע ליישב דבריו, וראה בנו"ב הנ"ל שכתב בזה"ז א"ל שאינה מתעברת מב"ר דדילמא לא הרגיש יע"ש, ואגב ראיתי מה שנכתב אצלי על הגליון שם בזה"ל עיין שו"ת ש"צ הנ"ל וכו' והיום ראיתי בתשובה להרי"ף ז"ל סי' ל"ח שמשם מבואר דאין במציאות כלל שתתעבר עיי"ש א"ח של שבועות ע"ב, עכ"ל, ועיין בנוב"ת חאהע"ז סי' ל"א וראה בנו"ב תניניא אהע"ז ס' פ"א תשובה להגאון מהר"י ברלין ע"ד האשה אשר ילדה תאומים לט' חדשים מלאים ובעלה בעל אותה ונסע ממנה ובכלות ט"ח ילדה תאומים ולכן הבעל חושש שזינתה מחמת שמצא בספר דרוש שאי אפשר לתאומים להתעבר מביאה אחת, –הנה הבעל הזה עונו ישא וחושד בכשרים ודברי הדרוש המה הבל הבלים וכו' ואדרבא נהפוך הוא וכו' ומה שהעיד בשם חכמי הטבע שקר העיד ואדרבה המה מסכימים בזה שיכולה להתעבר מביאה אחת ולדות הרבה וכו', ומחותני רצה ללמוד זכות על הדורש שאין כוונתו שצריך שני ביאות רק בשני כוחות ולענין שיהי' נחשב אח"כ שלא במקום מצות יבום הפח השני הוא כמו ביאה אחרת ואף שכתבתי לו דגם זה שקר אעפ"כ דברי טעם הם עכ"ל ולפ"ז יל"ק דברי היע"ד הנ"ל וקצרתי מפני הכבוד

שם ולא יסף עוד לדעתה אמר שמואל סבא חמוה דרב שמואל בר אמי וכו', הנה ידוע צואת ריה"ח כתוב שלא יקח אדם אשה ששמה כשם אמו או איש ששמו כשם אביה, וראיתי פעם בקובץ יגדיל תורה סי' ל"א שכ' שהאיר ד' את עיניו ומנא בש"ס מנחות ל"ב איפכא, גם מסוטה ד"י יש קצת ראיה דלא היו נזהרין מזה, וכוונתו מכאן דשמואל סבא חמוה דר"ש בר אחי, ובא רעהו וחקרו שם בס' נ"א דכבר העיר בזה הסה"ד בסדר תו"א אות ש' בסוד"ה רב שמואל בר נדב והובא גם בשו"ת שם אריה סי' ס"ה שפלפל בענין זה באריכות וע"ד הש"ס דמנחות ל"ב לא עיין שפיר וכו' יעו"ש

ושם בס' קכ"ח כתב ח"א דהיכי דיש לאחד שני שמות שפיר דמי ובהיות כן א"ש דמצינו שם סבא לשם העצם ולא תואר לזקנה א"כ לא רחוקה היא לומר שגם שם שמואל סבא היא שם העצם וי"ל שנקרא בפ"כ רק סבא לבד ולא שמואל סבא רק הגמ' נקטה בשני שמות וא"כ שפיר לקח החתן לר"ש ונקרא בביתו ר"ש עכת"ד יעו"ש

ושוב בס' קמ"ה אות ו' העיר אחד דהקושיא ממנחות העיר כבר השו"מ ביד שאול והביא כי כבר כתבו הגאונים (ב"ת צ"ל סי' קמ"ג והגרש"ק בק"ס וב"ח והשיב משה סי' ס"ט) אשר אם לאחד שני שמות ולאחד שם אחד לאו היינו שמותיהן שווין יע"ש את"ד, וע"ש בסי' ס"ב, וכולם לא ראו בעיון יעקב כאן שכבר הרגיש בזה וז"ל מזה יש קצת ראיה שלא היו מקפידין בדורות ראשונים להיות חתן וחמיו בשם אחד כפי צואת ריה"ח שיש סכנה בדבר עכ"ל ועיין בהגהות הגאון הגדול דמינסק על הנוב"ת חאהע"ז סי' ע"ט שנדפס כעת בווילנא שם הרגיש מהא דמנחות הנ"ל וחילין ק"י עיי"ש

שם כיון שידעה שוב לא פסק ממנה עיין פרש"י שידע שהיא צדקת וכו', וביאר בעיון יעקב יותר כיון שידע עפ"י בת קול שלא זינתה ג"כ עם אחר שוב לא פסק ממנה דאילו זינתה לא היה מכניסה לביתו וכמש"כ בגיטין דף ז' ע"ב בפלגש בגבעה שהיו מקפידין על כך וכ"ש יהודא שהיה מלך שאיתא בתוספתא שאין משיאין למלך אלא מן המשיאין לכהונה וכו' עכ"ל

ועוד י"ל דכבר חקרו המפרשים בענין יבום בקטלנית