מנחה חריבה קי

לשקרנית כדרך מי שמעיז פני אדם גדול ואשתומם כשעה חדא עד שחפשתי ומצאתי במהר"מ שיף בכתובות דף ס"ז שכבר הרגיש בזה וז"ל מה שהקשיתי בחידושנו בהזהב דילמא סברא שיכפור אפ"ל קצת כי למה שלחה ע"י אחר וברמז הי"ל לומר בפניו ואין החי יכול להכחיש את החי וכו' יע"ש, אכן לחשוש הח"ש דדילמא באמת זינתה עם אחר ואותה הקדישה היא בעינים היתה אחרת ובמחיר כסף נתנה לתמר, ע"ש וא"כ אין זה הכחשה כלל, ואולי י"ל דעפ"י הסברא דאמרינן בכמ"ק בש"ס שזונות שונאות זו את זו אף שמפרכסות זא"ז, א"כ לא חיישינן לשאלה אחת לחברתה ולענין מכירה ומתנה בלא"ה הוכיחו הראשונים והאחרונים דלא חיישינן לה והדברים עתיקים

שם אתה הצלת תמר ושני בניה מן האור וכו' יש לעיין בהא דאמרינן בערכין (דף ז') האשה שיוצאה ליהרג אין ממתינין לה וכו' ובגמ' ואימא ה"נ אמר ר"א וכו' ומתו גם שניהם לרבות את הולד יע"ש מדוע לא ילפינן מכאן שמפורש בתורה דיצאת לשריפה מעוברת, וא"ל משום דזינתה ולא שייך הסברא דממונא דבעל, הלא הפסוק ומתו גם שניהם ג"כ מיירי בזנות, ואפשר דהתם עכ"פ אפילו מאחר שייך להבעל, ועיין ב"ק מ"ג ע"א ובתוס' ד"ה אפילו יע"ש ולא באתי אלא להעיר, אך לפי מה שכתב הרמב"ן על החומש שהזכרתי לעיל דיהודה דנה מדין מלכות וא"כ י"ל דאין מכאן ראיה דדין מלך שאני והרוגי מלכות נכסיהן למלך ועוד בכמה דינים מחולקים גם י"ל בהאי כללא דאין למידין מקודם מ"ת שהארכתי בזה במק"א, אך כאן למדין כמה דינין ויש לעיין בזה וקצרתי

שם מן האור, הנה נשמע מכל הסוגיא דהאי ותשרף היתה לשריפה ממש שריפת כל הגוף וכמו שמבואר ברמב"ן ורשב"ם וכל הראשונים, אך מה תמוהים לפ"ז דעת רבינו יהודא החסיד שמביאו בעל הטורים על התורה שם שפי' דלא דן אותה יהודה בשריפה אלא שישרפו לה רושם בין פניה לסימן שהיא זונה יע"ש, ועיין בשו"ת הרא"ש כלל י"ח סי' י"ג ובשו"ת הרשב"א בזה, דהלא מבואר מסוגיא איפכא, וכן מוכח מדלמדו דנוח לו לאדם להפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים ולפירוש ריה"ח אין ראיה כלל כיון דלא היתה שריפה ממש, ואפשר דגם להפיל עצמו לתוך כבשן האש דקאמר היינו נמי בחד אבר ולא לשרף בכולו, והכי משמע בכתובות ס"ו במעשה דמר עוקבא דעיילי לההוא אתונה דהוה גרופא נורא הוי קא מיקליין כרעיה דמר עוקבא וכו' יע"ש וק"ל, אך לפי פירושו יתיישב קושית התוס' דלא חשיב לה בהדי הנך ג' עבירות דיהרג ואל יעבור וז ואין להאריך ומאי דאמרינן הצלת תמר ושני בניה האור אפשר ג"כ לפרשו דלפעמים ע"י צערו ויסור תפיל גם את שני בניה וצע"ג

ומה שמציין כאן בעין משפט על הא דאמרינן נוח לו לאדם וכו' ואל ילבין פני חבירו ברבים רמב"ם פ"ו מהל' דעות דין ח', ליתא שם הכי אלא שהביא הא דהמלבין פני חבירו ברבים א"ל חלע אבל לא האי דין דנוח לו לאדם וכי', וסעייתא למש מקודם דאין זה אלא היתר ומדת חסידות אבל לא מדינא וחיובא

שם צדקה ממני מנא ידע יצתה בת קול ואמרה ממני יצאות כבושים, עיין פרש"י שפירש מנא ידע שממנו היא מעוברת שמא אף אחרים באו עליה וכו' יע"ש וכן מפורש במכות שם דקאמר מנא ידע דילמא כי היכי דאזל איהו לגבה אזל נמי אינש אחרינא לגבה אלא דש שם פריך על זה רבא ממאי דילמא יהודה כיון דחש ירחי ויומי ואיתרמי דחזינן מחזקינן דלא חזינן לא מחזקינן ומסקינן אלא גמרא

וזה כוונת התוס' כאן בד"ה יצאת ב"ק וכו' בשל מס' מכות מסיק דהכי גמירו לה, ועיין שם במהרשן ובהגהות אוצר בלום (הנדפס בעין יעקב דפוס ווילנא להגאון ר"י פיק זצ"ל עיי"ש ותמצא ביאור הדברים

והנה בחדושי למס' מכות כתוב אצלי בזה הלשון ראיתי בס' אחד ששמח במציאותו ראן מפורשת מכאן לפסק הרמב"מ פ"ג מהל' יבום דחיישינן כמו דזינתה עם זה כך זינתה עם אחר עיין מחבר ס קנ"ו ובשיטת הב"ח שם) דהרי כאן שניהם מודים ואפ" חיישינן ע"כ ראיה זו כבר קדמו רבינו הגאון זצ"ל בביאורו לס' קנ"ו ס"ק כ"ט וכו' ראיה מ"ש פ' דחולין ממכה אביו ואמו וכו' ודילמא וכו' ועוד ראיה ממכות כ"ג ב', מנא ידעה וכו' ואע"ג דדחי שם דחי הוא עכ"ל הזהב ועוד הארכתי בזה להשיג על הר הנ"ל בכ"ד אין כאן מקימו, וכן כמדומה ראיתי להיערו דבש שכ"כ להקשות בכאן וביותר קשה דרבא בעל אמר שם ביבמות ס"ט ע"ב דדוקא דחשודה מיניה וו חשודה מעלמא ולא"ד אפילו חשודה מעלמא נמי בר דידי' שדינן ליה א"כ למה צריך שם במכות לפר מטעם דחשוב ירחי ויומי הא לשיטתו בלא"ה א"צ לח, לזה וע"כ ראיה לפסק הרמב"ם וכלישנא קמא דרא וה"נ אפשר כיון שהיתה יושבת כזונה ע"כ חשד לי אמנם לפמש"כ כאן העיון יעקב דלכך לא רצה לתר