מנחה חריבה קט

על עיון יעקב שכתב בחידושיו לב"מ שם דנ"ט וז"ל זתו בחנק ויש לו חלק לעוה"ב אע"ג דא"א חמיר שהרי "ג ואל יעבור משא"כ במלבין רק שאמרינין בסמוך נח עיל עצמו ולא שיהא מחויב להרוג עצמו מ"מ עונשם א לעוה"ב אינו חמיר כ"כ לפי שבא"א מים גנובים תקו וכו' את"ד אמנם לא זכר דברי התוס' דשמעתין "ל איפכא ועיין בש"ת לרבינו יונה ז"ל: ומצאתי כמה ורות שכתבתי לעיל ובמה שיבואר לקמן לרבותינו בעלי וספות ז"ל וטובה צפרנן של ראשונים, ויען כי חביבים ועל כל ישראל מחזיקי התורה דבריהם של חכמי צרפת ע"כ אעתיק דה"ק, בפ' וישב בפ' ותאמר אם תתן בון, י"מ שבא עליה בקדושין וכן מפרשים מה תתן לי תבוא אלי כלומר במה תקדשני ויאמר אנכי אשלח גדי ם וכו' פי' טבעתך שאתה חותם בה וקדשה בטבעת מה להר' משה וכי מה הועילו הקדושין הרי צריכין עדים פי' שניהם מודים, וי"ל דמסתמא אדם חשוב כיהודה לא ה יוצא לדרך בלא שנים רעהו ואחר עמו וכו', וא"ת תי האיך הועילו הקדושין והלא לא מסר לה הטבעת אלא ורת משכון ואמרינן בקדושין דבמשכון אינה מקודשת, שהקנה לה הטבעת באותה שעה לגמרי, אמנם לאחר התנה עמה שאם שולח גדי עזים שתחזור לו הטבעת מל, וכן כדברים האלה כתוב בחדושי הריב"א על התורה קדשה במשכון ובפני שני עדים אלא דהמשכון שמסר לה זת הגדי לא היה רק שתתרצה וכדי שלא יעשה בב"ז, ושה אחרי כן בכסף וכו' לפני שני עדים את"ד, ולפי רי התוס' ניחא שלא היה גזל בידה שלא קיימה את תנאי, משום שבאמת הקנה לה לגמרי וע"כ לא נתבטל ובר בביטול התנאי שבא אח"כ, וז"פ, ועיין בקדושין ו' ע"ב) ובתוס' שם ובריטב"א ותוס' רי"ד ורמב"ן ובשו"ע אהע"ז סי' כ"ט סעיף ו' ברמ"א ובאב"מ שם ס"ק י"א וק"ל וקצרתי

בפסוק זנתה תמר כלתך, כתבו. דלמה הוצרך לומר אח"כ וגם הנה הרה לזנונים (והיא הערת מפרשים שאזכור לקמן) ושמא י"ל שלא היה דנין באותה ק בזנות בלא הריון ד"א שלא היו דנין אלא כשמזנה ני בני אדם עכ"ל וכוונת דבריהם הוא כיון דאין אשה מתעברת מב"ר ע"כ משני בנ"א היא וצע"ק

בד"ה הוציאוה ותשרף אמר אפרים וכו' בתו של שם היתה וכו' ותימה שלא הי' עדים והתראה בדבר, וירץ הר"י מארץ ישראל דדור פרוץ היה לכך חייבוה כדי עשות סייג לתורה וכו' ומיהו קשיא כיון דבתו של שם תה א"כ מאי האי דכתיב לעיל שבי אלמנה בית אביך והרי כשתחשוב שנותיו של שם תמצא שכבר מת, והתם במס' סוטה משמע הכי דמסיק דאמרה לו יתומה אני פנוי' אני ל ונ"ל בבית אביה קרי נמי לאחר מיתת אביה, וכן כתבו התוס' בקדושין (ה' ע"א) בד"ה על מנת וכו' וי"ל דבית אביה קרוים כל יוצאי חלציו של אביה אע"ג שמת כדכתיב גבי תמר שבי אלמנה בית אביך אע"פ שמת אביה כדמוכחי קראי עכ"ל, ובסוכה (כ"ד ע"ב) פירשו „יותר כדאשכחן גבי תמר שהיתה בתו של שם“ וכו' יע"ש

ובד"ה צדקה ממני, פי' כתרגומו ממני הרה ותימה דאדרבה זנות גדול הוא לזנות מחמיה וי"ל שכך היו דרכן כי כאשר לא הי' אחים למת היה הקרוב יותר מייבם וכו' ובשעה שאמר יהודה צדקה ממני אמר לו הקב"ה אתה הצלת ארבע נפשות וכו' (יל"ע דלא הביאו כ"ז משמה דגמרא ואליבי' דרב אשי) ד"א צדקה ממני ממני היא הרה ובקדושין באתי עליה כדפרישית לעיל ולא בזנות, וקשה להרב משה הרי אין קדושין תופסין בכלתו, ולפי מאי דמסיק במס' סוטה יתומה אני ופרש"י וקדושין בנך אינן קדושין ניחא כי אפי' ממאנת בו עתה ונמצא שלא היתה כלתו ולהא ניחא נמי דברי המפרשים ולא יסף עוד לדעתה לא פסק מלבוא עליה, ונ"ל דהך שיטה אתיא כמ"ד אפילו בנה מורכב על כתפה יכולה למאן, ד"א צדקה ממני אפי' אם היתה מעוברת לא נתחייבה כדין בת כהן דב"ד של שם גזרו דוקא על עכו"ם הבא על בת ישראל ולא על ישראל הבא על ב"י וכו' עכ"ל וכן בריב"א שם הקשה כה"ג ותירץ ג"כ כה"ג יעש"ה

שם הכר נא אר"ח בר חנינא בהכר בישר לאביו בהכר בהכר בשרהו וכו' עיין בתוה"ק שהביא בשם החמדת שלמה חאהע"ז סי' ל"א שהוכיח מכאן מדאמר יהודה צדקה ממני ע"י הכרתו החפצים וכן יעקב בהכרתו כתונת בנו החליט בטרוף יוסף משמע מזה דלא חיישינן לשאלה ומכירה ע"ש והנ"ל דזה רמזה לו בהכר נא דאין לך לומר דמזונה אחרת קבלתי החפצים דא"כ איך אמרת לאביך הכר נא הכתונת בנך שיהא מוכח מזה שטרוף יוסף עיי"ש

וכה"ג כתב בעיון יעקב במאי דאמרינן לקמן דאמרה ליה בבקשה ממך הכר פני בוראך ואל תעלים עינך ממני, פירוש דאף שיש בידו לומר שאיני מכיר הסימנים בט"ע מ"מ דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלקיך לה"ק אל תעלם עינך ממני לומר צדקה ממני עכ"ל, וכ"כ כן המהרש"א אכן יקשה לפי"ז מאי דקא יליף מכאן ר"ש ב"י דנוח לו לאדם וכו' מתמר, הלא שמא יראתה שיכחוש הסימנין ויכול להכחיש לה ולכך לא יהי' לה תועלת כלל מהלבנת הפנים, אדרבה יחזיקו אותה