מנחה חריבה קח

ובודאי יכול לתבוע הפרעון

ולענין המאכילים באכסנאות ובתי משקאות לאלה שאינם נוטלים ידיהם ואין מברכים עיין בשו"ת תורת חסד סי' ה', ובשו"ת בית יצחק שמעלקיס באור"ח סי' כ"ט יעו"ש

שם דבר אחר מכתם שהיתה מכתו תמה שנולד כשהוא מהול עיין פרש"י, עיין במהרש"א ז"ל שהרגיש בקושיא נחמדה מהא דאמרינן פ' התכלת (דף מ"ד) בדוד כיון שנסתכל במילה שבבשרו נתישבה דעתו וכו' למ"ד בנולד כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית ניחא, ולמ"ד דאין צריך להטיף וכו' מ"מ שמח שלא היה ערל גם כי לא נתקיים בו בקום ועשה עכ"ל, והנה חשבתי לומר דאף למ"ד אין צריך להטיף מ"מ אם הטיף הוי מצוה דז"פ למ"ד צריך להטיף הוא מדאורייתא וכן מצאתי במח"נ מצות מילה גם מחללין עלה שבת ועיין שאג"א סי נ"ד ואף שאין מברכין בשעת הטפה כמש"פ הרמב"ם פ"ז ובש"ע ס' רס"ה שם מטעמא אחרינא עיין בכ"מ שם ובאה"ג שם, וא"כ למ"ד אין צריך, היינו שאינו חיוב אבל מ"מ אם רצה מקיים מצוה, ואף שדוד נולד בשבת מדמת בשבת והקב"ה ממלא שנותיהן של צדיקים מיום ליום כדאמרינן גבי משה רבינו ע"ה, מ"מ עבוד הטפה אח"ז או שהוא בעצמו כשהגדיל הטיף בעצמו, ובזה ניחא יותר מה שהעירו דהלא מצות מילה אביו עשאו ולא הוא, ולפי הנ"ל ניחא, אך כמובן אין לי שום מקור כלל לחדש דבר מעתה, גם זה אין לומר דאף אם אין צריך להטיף מ"מ לענין פסח ותרומה הוי ערל זה אינו דמבואר ביבמות ע"א להיפך דאמר לאתייא נולד מהול וכו' עיי"ש, גם יש ליישב קצת עפ"י חקירת הט"ז ביור"ד ס' רס"ד סוף סק"ט באם נולד מהול ואח"כ מכח שמנו נתרבה ונמשך העור למעלה ולא נראה כל העטרה אי נימא שצריך לחתוך העור באיזמל וכו' דמ"מ החיוב בא עליו אח"כ מן התורה א"ד דשאני הכא דמה"ת אין חיוב רק הערלה בתולדה ולא מה שנמשך אח"כ אבל אם היה נולד מהול קצת פשיטא לי שאח"כ אם נמשך העור שצריך לחתוך אותו כיון שלא נמול שום פעם כראוי עדיין עכ"ל וא"כ י"ל דמיירי דנולד מהול קצת, ואף שלשון מכתם לא משמע כן וכפרש"י, מ"מ י"ל כאופן הראשון דאח"כ נמשך מרוב שמנו והיה צריך לחתוך וע"כ שמח מאד בקיום מצות מילה בקו"ע, ולא בשוע"ת, אלא שהשאג"א חולק עליו כמו שמובא בפ"ת שם ומה"ת א"צ למולו וקצרתי ועיין בשו"ת בית הלוי חלק שני ס' מ"ז אות ד' דס"ל להטור דמצות מילה נמשכת על האדם כל ימי חייו וכמו בציצית למ"ד כלי קופסא חייבין בציצית וכו' כ כן במילה ס"ל להטור דמלבד דמעשה עצמה של המי דהיינו חתיכת הערלה דהוי מצוה עוד זאת נמשכת ה לעולם דס"ל דהמצוה היי על ישראל שיהי' נימולים יעש"ה ופלא שלא העיר דעל פי סברתו יתיישב היטב בהא דש דוד במצות מילה אע"פ שהוא לא עשאה, וגם כ נחתכה מכבר, אך עפ"י מש"כ הבית הלוי א"ש מ וקצרתי

שוב מצאתי שכוונתי לדעת אדם קדמאה ה"ה בשו"ת מהר"ח אור זרוע בסי' י"א שכתב באמת דהמצוה היא שיהי' נימול והביא ראיה מגמ' דמנחות הנ דאם לא היה מצות המילה אלא העשייה למה שמח על יותר מראשו וזרועו וכל גופו שקיים בהם מצות תפי וציצית וכמה מצות אלא מילה היא מצוה בכל עת כתפי המונחין בראשו וציצית בבגדו עכ"ל, והוה בהעלם אא מהבית הלוי ז"ל. ועוד יש מה להעיר אלא שאין כ המקום לקבל ארוך וד' שנותינו יאריך

ומבעל מלא הרועים בהגהותיו ליבמות דף ע שהקשה מעצמו כזה דמשכחת לה לר"א דס"ל נולד כשהוא מהול א"צ להטיף ממנו דם ברית, אך אא אח"כ נמשכה ערלתו ודאי דצריך למולו מדאורייתא אא לקמן דע"ב א' בתוס' ד"ה מדבריהם, וא"כ משכחת אא בקטן שנולד כשהוא מהול ונמשכה ערלתו אחר עשי הפסח קודם זמן אכילה עכ"ל, נעלם ממנו דברי הט"ז ז"ל ודברי השאג"א סי' נ"ה הנ"ל, (ויל"ע בספר ערוך לנר ובנהורא דשרגא) ועכ"פ סעייתה למש"כ דה הכי הוא שצריך לחתוך ולמולו מדאורייתא עוד הפעם א בלא זה הוא ערל ואסור באכילת הפסח ותרומה

שם ואל ילבין פני חבירו ברבים מנלן מתמר, ט בתוס' ד"ה וכו' הא דלא חשיב ליה בהדי ג' עביר וכו' משום דעבירות הלבנת פנים אינה מפורשת בתו יע"ש ואפשר עוד לדייק מדקאמר נוח לו לאדם קאמר בלשון חיוב ע"כ דחיוב ליכא, והתם איכא ח למסור עצמו על שלש עבירות אלו, וא"כ לא דמי הדדי, ועיין כתובות ס"ז במעשה דמר עוקבא ויל"ע גם יש לומר, דזה בכלל שפיכת דמים כמו דאמרינן המלבין פני חבירו ברבים כאלו שופך דמים, וכן ראיתי בי יעקב שכתב להסביר כן הא דנוח לו לאדם, משום דסבי הוא מי ימר דדמא דידך סומק טפי יע"ש ולא כי להעיר מקושית התוס' ז"ל, ועיין בפני יהושע בב"מ דף נ"ט שהאריך בענין זה אי חייב למסור נפשו וכנר לא הזכיר בדברי התוס' דכאן עיי"ש וקצרתי וכן מצ'