מנחה חריבה קז

עיבור מתקדשת יע"ש. אין זאת נפ"מ לדידן דמ"מ ותלד תהי' מקודשת ועדיין קשה, וצריך להוסיף עוד אמר דמת תומי"י עד שלא הוכר העובר כלל וקודם מ' דהוי מיא בעלמא ולכ"ע הוי דשלבל"ע ועיין ש"ך מ סס"י ר"י דהכריע כהראשונים דתוך מ' יום לעיבורה וי כמים בעלמא לכ"ע המזכה לעובר לא קני יע"ש, עיין בתשובת רעק"א סוף סימן קמ"ו עיי"ש, ועדיין יש לעיין לפי מה שכתב הריב"ש שהובא בקצות הער"ה בענין בכורה שקנה יעקב משום דקודם מ"ת דשלבל"ע נמי נקנה "ש. ובס' של"ב סק"ו מיישב בזה הקצות בהא דצאן דקנה יעקב אבינו אף דהוי דשלבל"ע, ג"כ מטעם דקודם מ"ת יע"ש. א"כ לכאורה מהני אף בקודם יום ויל"ע ויש ליישב, אולם מפשטות דברי רש"י בד"ה רת אני שפירש ואיני עובדת כוכבים וראוי' לך יע"ש. שמע שמפרש לה דלא דנתגיירה ממש כגירות שאחר ת, אלא שאינה עוכ"ם עוד, וא"כ עדיין לא נפסק כל

סי האב, וא"ש בפשיטות ודו"ק ובזה יובן גם עומק פירוש רש"י ז"ל שהשכיל לפרש כן וא"ש הערת העיון יעקב הנ"ל כמו שהארכתי לעיל

ענין הערת המהרש"א דיהודא עבר עכ"פ באיסור זנות דפנוי', י"ל דיהודה היה בבחינת מלך ש"כ הרמב"ן וא"כ י"ל דלקחה בתורת פלגש אח"כ וכשיטת הרמב"ם והדברים עתיקים וקצרתי

זם שמא טמאה את אמרה ליה טהורה אני. פרש"י „מנדה", הנה עפ"י זכרוני היתי רוצה להביא אן ראיה לדעת הט"ז יור"ד דבכה"ג ליכא דם חימוד ע"ש. אך עיינתי עכשיו בפנים, בסימן קצ"ב סק"א זיתי שהוא בעצמו הביא גם מכאן וז"ל כתב הרב וגיד דזו היא מדרבנן וכו' ובזה ניחא לי הא דאיתא ק דסוטה גבי תמר ותשב בפתח עינים שנתנה עינים ריה שאמרה ליהודה טהורה אני מנדה ובן מלינו ברות וקשה הא צריכה שבעה נקיים אחר שנתפייסו ביחד ולפימש"כ ניחא דעדיין לא היתה גזירה זאת וכו', ש. וזה צ"ע לפימש"כ המהרש"א לעיל דגם ביאת ית ב"ד של חשמונאי גזרו וחשש לאותה גזירה כמו א"א יים אפילו ע"ת יע"ש. והעיקר הוא תירוץ השני של הט"ז דגבי תמר ורות לא היה חשש שמא תראה מחמת חימוד דמיד שנתפייס יהודא ובועז היו מוכנים וכו' והו"ל כמי שיש לו פת בסלו עיי"ש. ועיי"ש בפ"ת בשם החות דעת, ועיי"ש בתורת השלמים מש"כ לתרץ יע"ש שיש להשיב על דבריו ואכמ"ל:

אלא שגם זה לא משמע כן כאן שעוד טבלה פעם אחרת והרוחתי ליישב גם דברי רש"י ז"ל שפירש טהורה אני „מנדה" דלאיזה טהרה אחרת יש לחשוב ולפרש, אך עם דברי הט"ז ניחא, דכוונת רש"י דטהורה היא מנדה, אבל דם חימוד לא ועדיין לא גזרו, **(הג"ה ודברי רש"י במנחות (מ"ג) ד"ה משום זונה וכו' ועברי משום לא תתחתן וכו' צ"ע דבזנות ליכא לא תתחתן ואינו אסור מדאורייתא כלל, וכבר העיר בזה בהגהות קרני ראם שם וכן בספר עולת שלמה מס' מנחות, וכבר קדמם בזה הפרמ"ג אור"ח ס' כ' במשבצות ס"ק ג' להקשות על דברי רש"י ואפילי קנאין אין פוגעין בה דלא עבדה מעשה יע"ש. והנה בדין זה הוא מחלוקת הראשונים הרמב"ן והרז"ה במס' ע"ז ועיין בשו"ת ב"י מהד"ת ס' ק"נ בחלק אהע"ז ובהגהות הגאון מהרי"ש נאטנזאהן זצ"ל מה שהביא בזה בשם המהרי"ק הי' קע"ה יע"ש:)** וזה לתירוץ הראשון ולתירוץ השני י"ל דאמרה טהורה אני מנדה, וגם דם חימוד ליכא כלל בכה"ג וק"ל ופלא לי על כל בעלי ההגהות והמפרשים שלא ציינו להט"ז הנ"ל

מה שהגיה כאן הגליון הש"ס בפרש"י משנת ששים, שצ"ל משנת חמשים, כן הגיה גם היעב"ץ ז"ל, ועיין בהגהות מצפה איתן וכן מצאתי בחידושי הש"ס להגאון ר"י פיק ז"ל שנדפס בשנת כת"ר וכן מעורר עוד על רש"י שכתב דיעקב היה יותר מבן מאה ועשר וכן מיישב קושית המהרש"א על רש"י כמש"כ הרש"ש וכן מקדישין עד שלא הכיר עוברה עיי"ש. וכמו שהערותי לעיל בעז"ה

דף י' ע"ב וכי משלו אכלתם משל אלקי עולם אכלתם וכו' עיין בתוס' שאנץ שהביא המדרש שלא רצו לברך ברצונם עד שאמר להם אברהם פרעו מה שאכלתם ושתיתם וכו' וכשראו כך אז ברכו הקב"ה שלא ברצונם ע"מ שלא יפרעו שים דבר עכ"ל והעיר בס' תוה"ק דמזה נראה כמבואר בחו"מ ס"ס רע"ו דהאומר לחבירו אכול עמי צריך לשלם ולא אמרינן מהנה יהיב ליה דאל"כ איך מצי לתובעם שיפרעו וכו' יע"ש. ואינו ראיה דאברהם מתחלה כך חשב שאם לא ישלמו להקב"ה ישלמו לו המחיר, ואומדנא גדולה יש בכאן דהא אסור להאכיל למי שאוכל בלי נטילת ידים וברכות וכ"ש בבהמ"ז וכמש"כ הרמ"א אור"ח סי' קס"ג ובס' קס"ט ס"ב דלא יתן לאכול אלא למי שיודע בו שיברך, ואף שהם לא היו מצוים ע"ז. אבל הוא רצה ע"י כך לפרסם שמי של הקב"ה ואומדנא גדולה היא אצלו שלא נתן אלא אדעתא דהכי