מנחה חריבה קו

יע"ש וקצרתי עוד בזה. ועיין פי' הטור על התורה

שם שמא קיבל בך אביך קדושין אמרה ליה יתומה אני עיין תוס' קדושין (מ"ה ע"ב) ד"ה בפירוש וכו' מחלוקת ר"ת והר' מנחם מיוני בנידון מעשה שאירע באחד שהלך לארץ רחוקה ולו בת קטנה ונתקדשה הבת ואסר הר"מ מיוני לקיימה דחיישינן שמא יקדשה אביה לאיש אחר במקים שהיא ונמצא בא זה באיסור א"א ושלח לו ר"ת לדבריך אם מת האב במדינת הים היא תאסר לכל אדם לעולם שמא קידשה אביה במדה"י ואין אנו יודעים למי עיי"ש היטב וצע"ק מכאן ודו"ק וקצרתי ועיין בתשובת נוב"ק מש"כ על דבריהם, בחיור"ד הל' נדה סי' נ"ה וסי' נ"ו ודו"ק

עוד יש להקשות בכאן כיון דכבר השיבה לו גיורת תני, א"כ אין שוב שום מקום להשאלה שמא קיבל בך אביך קדושין, כיון דגיורת היא ואין לה שום יחוס אבהתא, וכתבתי דיש לומר דפשוטו לק"מ דהכוונה הוא אם קיבל בה אביה קדושין קידם גיורות דע"כ היה לה אב דמי הביאה להתגייר עיין תוס' כתובות י"א והשיבה דיתומה היא מאביה, ואמה הביאתה להתגייר, ואלא עוד נראה לומר דאף גר שנתגייר ואין לו יחוס דאב כלל עמה מ"מ הרי קאי היא ברשותו ויכיל למוכרה לשפחות ולאישות, וכזה מצאתי אחר הזמן בספר המקנה חל"ב בהשמטות לכלל ח', אם יש לב"נ כח למכור בניו, אחי מורי כתב לי עפ"י ששמע מח"ס קושיא גדולה בפ' בא דכתיב וכי יגור אתך גר ועשה פסח לד' המול לו כל זכר וכו' ופלא ממנ"פ אם היה לו בנים לאחר הגירות א"כ פשיטא כמו בישראל שמילת בנים מעכב, ואם הבנים מקודם גירות א"כ פסק כל קרבות דגר שנתגייר וכו' ואין הוא האב וצע"ג, ותי' אחי הגנ"י כי קנין הגוף שהיה לו בהם לא פסק והם לו כעבדיו ומעכב, ומכאן ראיה לרמב"ם שיוכל למכור בניו, ומיושב בזה קושית הט"א שהבאתי בפרט י"ג האיך נכרי שהיה לו בנים ונתגייר מקיים פ"ו עיי"ש והוא משום כי יש לו עדיין קנין הגוף בהם ודו"ק עכ"ל, וא"כ פשיטא דבבתו היה לו כח למוכרה לשם אישות, ומ"מ צ"ע

ושוב אחר זמן רב כשבא לידי הס' תורת הקנאות למס' זו ראיתי שהביא הקושיא בשם בעל עיון יעקב וז"ל והק' בעיון יעקב כיון דאמרה גיורת אני וא"כ אין האב יכול לקבל קדושין, אך למש"כ התוס' יבמות דף ס"ב ע"א ד"ה ריו"ח דלא לכ"ד אמרינן כקטן שנולד דמי לק"מ וכמש"כ בשבות סי' קע"ז דכן עיקר, וא"כ ג"כ קדושי הגר שנתגיירה בתו עמו קדושיו קדושין וצ"ע לדינא עכ"ד והעיר בעל תוה"ק דהתם ביבמות היא לענין קיום פ"ו או לענין נחלה, אבל שיחשב אביה משנתגיירה עמו שיקבל קידושיה לכאורה איננה סברה דמ"ש מלענין עריות וכו' את"ד, אבל לפמש"כ והסברתי הדברים, וכמו שהבאתי בשם המקנה הנ"ל א"ש מאד דברי העיון יעקב ונכתבו בעיון רב, וברוך שכוונתי לדעת הרב, –האמנם מה ששמע הגאון מטה נפתלי בשם הח"ס, צ"ע ואיני יודע מי מן השומעים שמע וטעה, דלכאורה נעלם מהם דברי רש"י יבמות מ"ח ע"א ד"ה עבד איש, ובתוס' שם ד"ה אלא וכו' כתבו על פרש"י ודבר תימה פירש דקרא דהמול לו כל זכר מוקמינן למילת זכריו שמעכבתו מלאכול בפסח וזה לא שייך אלא בבנים שנולדו בקדושה אבל מלת בניו שלא נולדו בקדושה אינה מעכבתו מלאכול בפסח וכו', וצ"ע ועיין בערוך לנר שם דף ע"א ע"א בקושית הגמ' שם יעוש"ה ודו"ק, עוד מצאתי שם בתוה"ק שהביא שהגרע"א בגהש"ס קדושין מ"ה נתעורר על דבריהם דהתם מסוגיא דכאן ומדברי המהרש"א. ות"ל שכוונתי לזה כמו שכתבתי לעיל

שם ברש"י יתומה אני וכו' ואין נישואין לער ואונן ואין זכות לאם ולאחים להשיא קטנה אלא האב זוכה בה וכו', משמע דגם בב"נ הוא הדין כך וי"ל ועיין במהרש"א שפירש דא"ל שמא קבל אביך קדושין מאחר בלי ידיעתך בקטנותך ואין את פנוי' כמו שאמרת וא"ל יתומה אני שכבר מת אבי בהיותי בבטן אמי כמ"ש באביי ובודאי לא קיבל אבי קדושין עלי וכו' יע"ש. ולפרש"י באמת קשה מאי תירצה אכתי דילמא קיבל בה אבוה והיא לא ידעה, וצ"ל כיון דאמה קידשה לה מסתמא ידעה שלא קיבל בה אבוה קדושין אף למה שכ' המהרש"א דמת בעודה מעוברת ג"כ עדיין קשה דילמא קיבל בה אבוה קדושין בהיות הוכר עוברה דהעובר מקודשת וכמו שפסק הרמב"ם (פר"י הלט"ז מהל' אישות) דאם אמר אם ילדה אשתך נקבה תהי' מקודשת לי דמהני בהוכר עוברה אלא שצריך לחזיר ולקדשה קדישין שאין בהם דופי עיי"ש. ואף אם לא קידשה ג"כ נראה דחייבין מיתה עליה דכל העובר נתקדשה קדושין גמורין וכמה שכתב הגרעק"א ז"ל בתשובה סי' קע"א, ואף למה שרוצה היא ז"ל לפרש דברי הרמב"ם לא דהעובר נתקדשה תיכף אלא כיון דאמר אם תלד נקבה אם הוי כמו לאחר, כמו בכל תנאי דאם והוי כמקדשה לאחר שתלד דלענין זה מהני הוכר עוברה שלא לחשבה דבר שלב"ל, אבל בעודה עובר לא נתקדשה יע"ש. מלבד מה שהביא שוב דמדברי הרה"מ והנ"י פ"ק דיבמות מבואר דס"ל בדעת הרמב"ם דבשעת