מנחה חריבה קה

קנה אותה וצריכה הימנו גט יע"ש וא"כ ביאת זנות ודאי לא הוי, ואף שהוא לא ידע כלל שהיא יבמתו וכלתו ובכה"ג לא קנה בלא כוונה גם ביבמתו, מ"מ היא שידעה רצתה למונעו מכך וכמו שפרש"י בד"ה פתח עינים, וכחו שכתב הרש"ש לישב דברי רש"י דלקמן מהא דאיסור כלתו, ואולי גם א"ל דבב"נ לא הוי בעי עדים כלל ויל"ע עוד בזה **(הג"ה בזה שהזכרתי דברי המהרש"א והחדושי רעק"א דכתובות יש לי הערה נכונה בענין זה, בהא דכתב הב"ש באהע"ז (סי' ס"ז ס"ק י"ב) דעכו"ם שנשא בת ישראל וכתב לה כתובה אין הכתובה קיימת עיי"ש ובהפלא"ה בקונטריס אחרון שם כתב לחלוק עליו משום דלא גרע מאם התחייב דבר באתננה דחייב לשלם דהוי כמו לוה בעכומ"ז ונתגייר דחייב לשלם וה"ה באתנן כדאיתא (בחו"מ סי' פ"ז סכ"ה) ובאשת עכומ"ז שאני כיון שהחיוב היה בשעה שהיתה עכומ"ז הוי כהפקעת הלואתו דמותר ואף שלא תפסו קדושין לא גרע מח"ל לר"ע וכו' את"ד עיי"ש, ויש להעיר דבלא"ה בישראל שנשא כותית לא יתחייב במה שכתב לה כתובה, דכיון דקנאין פוגעין בו והוי קלבדר"מ וכמש"כ הגרעק"א הנ"ל וממילא לא יתחייב הכתובה, וגם בהתחייבות עצמית אמרינן כן דקלבדר"מ דאתנן אסרה תורה ואפי' בא על אמו ומשום דמהני תפיסה עיין רש"י ב"מ צ"א ועיין קצה"ח סי' כ"ח ס"ק א' בשם חדושי הר"ן סנהדרין בשם הר"ר דוד יע"ש, וכה"ג הקשה הקצה"ח בס' ל"ח ס"ק א' בהא דקיי"ל שטר שיש בו ריבית דסברי חכמים דגובה את הקרן ואי נימא דח"מ שוגגין פטורין מלשלם א"כ היכי גובה הקרן דהא הלוה עובר ג"כ משום לא תשימון וא"כ הלוה הוא מחייבי מלקות שוגגין ולמה ישלם הקרן כיון דחייבי מ' שוגגין פטורין מתשלומין יעש"ה, ואף שחוב הוא מ"מ רצה לפוטרו מטעם קלבדר"מ, והיטב אשר מצאתי תירוץ נכון ועמוק בכתי"ק של אאמו"ר הרב הגאון הצדיק מהר"י אפשטיין זצ"ל בחידושיו למס' ב"מ דף ע"ב שהביא קושית הקצה"ח, ותירץ בזה"ל אך נ"ל לומר כיון שהמלוה נתן לו המעות ע"מ שיתן לו הריבית והוא אינו נותן לו הריבית א"כ המעות גזילה בידו וצריך להחזיר המעות כדין כל גזלן, ואין כאן שם הלואה, ולענין מלקות אם התרו בו קודם ולא נתן לו הריבית אף שנאמר שהלוה חייב משום לא תשיך אף קודם נתינת הריבית, עכ"ז אם לא נתן לו הריבית צ"ע אם עוד חייב מלקות או לא. ופשוט כיון שלא בא לידי מעשה בוודאי אינו חייב מלקות ועיין ב"מ ס"ב א' ובתוס' שם עכ"ל. וכסברת אאמו"ר זצ"ל כתב כבר המל"מ פ"ח ממלוה דאם רצה המלוה לתבוע את מעותיו מן הלוה תוך זמנו לפי שאומר לו הלויתיך רק אדעתא דריבית וכיון דאסור ליקח לי הריבית תחזור לי מעותי שמחויב להחזיר המעות יעו"ש, וכן פסק החו"ד יור"ד סי' קס"א ועיין בשו"ת באר יצחק חיור"ד סי' י"ד בזה ומסיק שם כן כהמל"מ, וכן הביא בשם המחנ"א הל' ריבית סי' ל"ז ועיין בשו"ת אפריון דוד ס' כ"א לזקן זת"י שרוצה לחלוק על זה ודוחה ראיות הבא"י הנ"ל, ואכ"מ לברר בזה, עכ"פ לענינינו בודאי י"ל כיון שקנאין פוגעין בו לא נתחייב כלל, ואין לומר כיון דלא הוי בפרהסיא ולכך ל"א קנאין פוגעין בו, לא כן הוא, דכיון שנשאה הוי כמו זה כמו פרהסיא דידוע הדבר לכל כמו שכתבו הפוסקים ביור"ד סי' קנ"ו, מהא דפריך הגמ' בסנהדרין גבי אסתר פרהסיא הוי יע"ש, אך בעיקר הדבר י"ל הסברא דכל עיקר קלבדר"מ הוא שאין ב"ד יכולין לעשות לו שני רשעות דרשעה אחת אמר רחמנא ולא שתי רשעות כדפרש"י בכמ"ק וכן כתבו האחרונים לענין תפיסה, וא"כ הכא הלא הב"ד באמת אין מורים לו בשום אופן שיהרוג אותו דכך הוא ההלכה, אלא קנאות עצמו הוא, וזה של התשלומין ב"ד מחייבין אותו כך א"כ י"ל דבזה לא הוי שתי רשעות המסורות לב"ד. דעל מה שב"ד מחייבין אותו לא חייבו אותו כלל בדין המיתה ודו"ק:

)**. ומצאתי לרבעהתו"ס פ' וישב שהרגישו בקושית המהרש"א דהא צריכין עדים יע"ש ומה שכתבו ובחידושי הריב"א שם:

ובמה שהבאתי דברי הרמב"ן אתי שפיר דברי רש"י שכתב בד"ה פנוי' אני ומותרת לכל אדם, ע"כ שלכאורה הם דברים מיותרים מי לא יודע שפנויה מותרת לכל אדם, אבל במש"כ י"ל כך, משום דבתשובתה פנויה אני עדיין אינה מספקת, לומר, דמ"מ הואי שומרת יבם וכמו שתמה באמת הרמב"ן שם על רש"י שפי' דלכך דנוה בשרפה משום דהוית בתו של שם שהיה כהן, דהלא בת כהן שבשריפה הוא דוקא בזנות עם זיקת הבעל ארוסה או נשואה אבל בת כהן שומרת יבם שזינתה אינה במיתה כלל, וא"ת שהיה היבום נוהג בבני נח והיה להם בכלל א"א ואזהרה שלהם זו היא מיתתם, והלא הם אומרים שיהודה התחיל במצות יבום תחלה, וכן בגמ' סנהדרין מוכיח שאין יבמה בבני נח חייבת כלל, עכ"ל, וזו היא כוונת רש"י ז"ל שאמרה פנוי' אני ומותרת לכל אדם פירוש שאין עליה זיקת יבמה כלל, או מטעם שכתב רש"י לקמן דנישואי ער ואונן אינם כלום לאסור עליו משום כלתו, וא"כ ה"נ לא הוית זקיקה ליבום כלום, ולהך סברא דלא הוית בתו של שם מפני מה שרפוה י"ל כמש"כ הרמב"ן שם שדן בה יהודה שהיה מלך עפ"י דיני המלכות