מנחה חריבה קד

פסולה מנלן אמר ר"י אטר שמואל דאמר קרא לכן אמור הנני ניתן לי את בריתי שלום כשהוא שלם ולא כשהוא חסר יהא שלום כתיב אמר רב נחמן ויו דשלום קטיעא היא עכ"ל וא"כ כיון דקטיעה היא לכלול בתוכו גם שלימות הגוף. בוודאי שזה אינו קודש וכמו שמפקינן כמה שמות כה"ג כמבואר בשבועות ואף שלענין הלכה באם כתב האי וויו כשאר ווין אינו פסול בדיעבד כמו שהביא הגרעק"א ז"ל בתשובה ס' ע"ה משום דלאבוה דשמואל אין בזה פסול אם לא כתב הויו קטיעה ואנן קיי"ל כאבוה דשמואל עייש"ה ומ"מ משמע דלשמואל ורב נחמן אף בדיעבד פסול עיי"ש וכבר האריך בענין זה בשו"ת נאות יעקב להגאון החסיד ר"י יעקב אלגאזי אבי המהרי"ט אלגאזי שם בסימן א' האריך בענין צורת ויו זה ונעלם זה מהרעק"א ז"ל ושם מסיק להלכה דאם כתבה ויו שלמה בצורתה אדרבה כמאן דליתא כלל כיון שלא נכתבה בציביונה והוי כדבר היתר וכל יתר כנטול דמי והרי הוא בכלל חסרות ויתירות שמנה הרמב"ם ז"ל עכ"ל. ועיין בתוס' רע"א למשניות מס' תרומות ואכמ"ל בזה על נראה לי ששם שלום חל קטיעה זה קטיעה הוא מקדישתו לכ"ע ומותר למוחקו כנלע"ד. ועיין בשו"ת מים חיים להגרח"כ ר"פ זצ"ל ושם תשובה לנכדו אודות אי תיבת האדון שבתורה קדוש לענין מחיקה ושאר דברים כעת אין לפני ע"כ לא אוכל לסמן המקום ותורף הדברים ולענין קדושת השם שלא בכוונה עיין גם בשו"ת משיבת נפש להגאון מהר"ל צינץ חיור"ד סי' מ"ב ועיין שם עוד בש"ח מה שהעירו על תירוץ התוס' שתירצו דתנא ושייר והקשו מאי שייר דהאי שייר כיון דתנא אלו ובאמת י"ל לפמש"כ המהרש"א בחדושי אגדות דשבועות (ל"ה ע"ב) דמארי חלמא האמור בדניאל קודש ואינו נמחק י"ל דשייר זה אך כבר הוקשו על מהרש"א עיין בשי"ת בית יצחק יור"ד סי' קנ"ב, שוב עלה בידי להשיג השו"ת רח"כ ראפפורט הנ"ל והוא בסוף חלק יור"ד ומפלפל שם הרבה בדברי התוס' האלו ובמה שכתבו דתנא ושייר י"ל נמי על שם האדון דתנא ושייר ושייר שם האדון שאינו נמחק ושוב הביא ראיה ברורה מהירושלמי מגילה פ"ב ה"ט דהאדון אינו שם כלל וכו' יעש"ה. ומסיק כך להלכה דהאדון ל"ה שם כלל וא"צ לקדש אותו כלל ואפי' אי אתרמי שקידש א' את תיבת האדון י"ל דהוי כמקדש בעל"מ לגבי מזבח ומותר למוחקו

ולענין הערה שהבאתי לעל בשם ספר מר ואהלות מצאתי במס' כלה רבתי פרק שלישי דאיתא התם איבעיא להי רוצח נואף וחייבי כריתות מה ליתן להם שלום להחזיר לא מבעיא דכיון דקדים לך מהדר אלא ליתן לו מאי ת"ש דרך שלום לא ידעו ואין משפט במעגלותם נתיבותיהם עקש להם כל דרך בה לא ידע שלום וכו' עיי"ש

שם שמשון דן את ישראל וכו' ואר"י שמשון חיגר בשתי רגליו היה שנאמר שפיפון עלי אורח, מבואר ומפורש דקאי על שמשון פסוק זה ומה מאד תמוהין דברי הרשב"ם שם פ' ויחי פ' ט"ז שכתב המפרש על שמשון לא ידע וכי'. הנה מרוב אהבתו להפשט נעלמו ממנו דברי חכז"ל הכא ולהטיח דברים

שם דף י' ע"א מפני מה נענש אסא מפני שעשה אנגריה בת"ח שנאמר וכו' יעיון בשבועות (ל"ה ע"ב) שלמה לדידיה ומאתים לנוטרים את פריו רבנן וכו' יע"ש ובד"ה שם דקטלה חד וכו'

שם שמשון שנתגנה בה. פרש"י שנשא מבנות פלשתים האסורות לו יעוין היטב מש"כ לעיל מזה ומדברי הרמב"ם והמהרש"א ויל"ע

שם אמר לה שמא נכרית את אמרה ליה גיורת אני אשת איש את א"ל פנויה אני עיין במהרש"א שכ' דלאיסור נדה היה חושש דעתידה תורה לאסור כרת ולאסור בעכו"ם אע"ג דאינה אלא גזירת ב"ד של חשמונאי וכו' יעוד מן התורה נמי קנאין פוגעין בו עכ"ל. נ"ל כוונתו דאף שקנאין פוגעין בו הוא דוקא בפהרסיא ובמעשה שהיה. מ"מ הרי חזינן דיש איסור דאורייתא בביאה זו, ועיין בחידושי רע"א ז"ל לכתובות דף כ"ט בתד"ה על הכותית וכו' די"ל טעמא דנכרית אין לה קנס כיון דקנאים פוגעים בו הו"ל כמו ח"מ ב"ד אשא יע"ש. וק"ל. ועיין בספר המצית להרמב"ם ל"ת דלא תתחתן בם יע"ש והביא עוד המהרש"א דהרא"ם הקשה האיך הותר לבוא על הזונה וכו' אבל מ"מ קדשה בכסף או בשטר ואח"כ בא עליה וכו' ועוד נראה דמעשה זה לא הוי אלא בינו לבינה ואין אשה מתקדשת בלא עדים אפילו בק"ב עיי"ש והנה עפ"י שמבואר ברמב"ן על התורה פ' וישב (ל"ה) בשם המדרש כי יהודא התחיל במצות יבום תחלה והיו נוהגין לישא אשת המת האח או האב או הקרוב מן המשפחה יע"ש ובפ' כ"ד על ויאמר יהודה הוציאה ותשרף יע"ש וכיון שבאמת היתה לו שומרת יבם וא"כ גבי יבום מספקא ליה להמל"מ אי בעי עדים בביאת יבמה עיין בפ"ב מהל' יבום דין ה' ובשם השה"ג ואף אי נימא דצריך עדים מ"מ הביא הפ"ת אהע"ז ס' קס"ו בשם היד המלך דאם בא עליה בלא עדים אפשר דלחומרא