מנחה חריבה קב

ע"כ. ועיין בט"א שם התקפות עצומות נגד שיטת רש"י דלענין קריאת המגילה בט"ו תליא אי קדשה לע"ל ועש"ה ועיין הגהות תפארת למשה על התוס' זה ודו"ק וקצרתי. ועיין אריכות בענין זה בשו"ת התשב"ץ חלק שלישי ענין קצ"ח קצ"ט ר' ר"א. ושם בענין קצ"ט הביא דבמדרש רות אמר ר' יוחנן משגלו נפטרו כשעלו בימי עזרא קבלו מאיליהם חיוב מעשרות ובבראשית רבה פ' ויחי ובירושלמי שביעית גרסינן בה רבי יהושע בן לוי וכן בגמרא בשלהי מכות וכן במדרש תלים עכ"ל ועיין במפרש למכות שם כ"ג ע"ב ודו"ק ועיי"ש עוד בתשב"ץ בשיטת ר' יוסי. ובילמדנו אמרו בין חרב ובין איני חרב שכינה שם שנאמר והיו עיני ולבי שם וכו' אמר ר' אחא לעולם אין שכינה זזה מכותל מערבי שנאמר הנה זה עומד אחר כתלנו עי"ש

כן במה שהוכחתי לפי דברי הגאונים שבות יעקב ויעב"ץ דס"ל לר"ג דק"ר ק"ל וקלע"ל ולכך השתחוה השתחואה יתירה יש לעיין במשנה דפ"ד דחלה משנה ה' רבן גמליאל אומר שלש ארצות לחלה וכו' ופירש הרע"ב בד"ה מכזיב וכו' וק"ר לא קדשה לעתיד לבוא יעו"ש. אם לא שנאמר דזה הוא ר"ג נכדו של ר"ג הזקן שמיירי שם בשקלים. ועיין בבכור שור חילין דף קל"ז דמוכרח שהלל הזקן שעלה מבבל לא"י אף דקיי"ל דעובר בעשה. משום שכולם שעלו היו כוונתם רצוי לעבודתו ב"ה וס"ל דלא בטלה קדושת הארץ וכל החיובים הם מדאורייתא עייש"ה ובדרוש לציון דרו"ג מזה וקצרתי

והנה במקרה ראיתי בספר בנין שלמה להרב המו"ץ דווילנא ז"ל בס' ט' שם פלפל על דברת התוס' בב"ת כ"ה ע"ב בענין להתפלל לצד ירושלם והמקדש יע"ש והקשה עוד עליהם דהרי ריב"ל בעצמו דס"ל כאן בב"ת דצריך להתפלל לצד מערב דוקא ס"ל להדיא בירושלמי דברכות פ"ד ה"ה דצריך להתפלל כנגד המקדש וירושלם וכו' ולכן כתב דוודאי בזמן שבהמ"ק היה בבנינו אין כאן מחלוקת דצריך היה להתפלל נגד ירושלם והמקדש, אלא דעיקר מחלוקתם הוא לאחר החורבן. וטעם מחלוקתם הוא במחלוקת הרמב"ם והראב"ד אי קדושת המקדש בטלה בזה"ז. ונ"ל פשוט דר"י ור"ע ור' אושעיא וריב"ל כולהו ס"ל כדעת הראב"ד ז"ל דקדושת המקדש וירושלם בטלה כעת לאחר חורבן ולפיכך ליכא קפידא עכשיו להתפלל נגד ירושלם והמקדש וכו' את"ד יע"ש והנה לפי המתבאר נעלם ממנו דברי המהרש"א דסוף ברכות הנ"ל וכפי מה שהוכחתי ממגילה דריב"ל ס"ל מפורש דק"ר ק"ל וקלע"ל דלא כהראב"ד. ולכך הרוקק בהר הבית כאילו רוקק בבבת עינו. ונפל כל יסוד בנינו שבנה מצודה נגד דברי רבעהו"ס ז"ל

ועוד י"ל על דבריו אלא שאכ"מ. ומה שהביא שם אח"כ מהמשנה דמגילה דבהכ"נ שחרב וכו'. וצריך לפרש אליבא דהראב"ד דר"ל מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא יע"ש לא ראה שכבר קדמו הטורי אבן שהבאנו לעיל

דף י' ע"א יבוא מי שחוזר לאחריו ויפרע מפלשתים שחזרו בשבועתן, משמע מזה דהוי עונש עליהן מחמת חלול שבועתן, ויש לעיין לדברי הבית יצחק הנ"ל דכל זה הוי מטעם חרם. מנלן דעכו"ם ישנם באיסור חרם, וכמה קולמסין נשתברו על דין בל יחל גבי שבועה אצל עכו"ם עיין מנ"ל הל' מלכים שרמזתי לעיל גם יש לעיין לפי המדרש שהביא הרל"ח הנ"ל דלאברהם לא ניתנה השבועה רק לשבעה דורות עיי"ש א"כ יש לחשוב אם עדיין קיים דור ז' לאברהם

שם זכור לי כ"ב שנים, עיין בגליון בשם תשובת הרשב"א ועיין מהרש"א ז"ל ובעיון יעקב

שם שמשון דן את ישראל כאביהם שבשמים שנאמר דן ידין עמו כאחד. ופרש"י ז"ל „כיחידו של עולם במשפט צדק" ועוד היה אפשר לפרש בדרך עפ"י מה ששנינו באבות (פ"ד י"ח) אל תהי דן יחידי שאין דן יחידי אלא אחד, ועיין רע"ב ומפרשים שם. לכך קאמר דן דין עמו כאחד כיחידו של עולם שדן ביחידי, ואף בלא קבלהו ובלא מדת חסידות

שם וא"ר יוחנן שמשון על שמו של הקב"ה נקרא וכו' אלא מעתה לח ימחה אלא מעין שמו של הקב"ה וכו'. ופרש"י בד"ה על שמו של הקב"ה משמע שכינהו בשמו של הקב"ה ממש. ובד"ה מעין שמו שאין שמש שם ממש אלא מגן ומציל עכ"ל מדברי רש"י נראה בעליל דקמפרש על שמו של הקב"ה היינו „שמש" וקפריך אלא מעתה לא ימחה. היינו נמי השם „שמש" וקמשני מעין שמו דשמש אינו שם ממש אלא מגין ומציל. כמו חנון ורחום. שו"ר שכן הרגיש בזה הרש"ש יע"ש ומכח זה כתב על המהרש"א ששגה בזה ואינו כל כך מפורש עד שיכול להטיח דברים כלפי מעלת מרן המהרש"א ז"ל, ומה שהקשה מהא דלא פריך כן לקמן גבי יהודא שנקרא על שם של הקב"ה. כבר הרגישו בזה האחרונים עיין בעיון יעקב כאן על אתר שהקשה בזה דא"כ לא ימחוק השם יהודה וא"ת ה"נ הא מבואר בי"ד סי' רע"ז דמותר למחוק עיי"ש. וכמו שהקשו התוס' על שם שלום דאמרינן בשבת דאסור לאדם שיתן שלום לחבירו בבית המרחץ. ולא קחשיב ליה במס' סופרים (פ"ד) בהדי