מנחה חריבה קא

דאי התנו בשעת השבועה דאף אם אחד מהם יעבור על תקנה זו לא יפטרו ע"י זה שאר החברים, בוודאי גזירה ותקנה זו חל על כל אחד ואחד ואין האחד תלוי בחבירו, וא"כ לק"מ משבועת הר סיני וערבות מואב משום דאמרינן לקמן במכילתין (ל"ז ע"ב) דאין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה שלא נכרתו עליה מ"ח בריתות של שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים, משום דכל אחד נעשה ערב על כל אחיו מישראל ולדעת רשב"י איש כפר עכו כרתו ברית גם על ערבות דערבות יע"ש בפרש"י ותוס' ומהרש"א, וא"כ כיון דחזינן דגם ערבית קיבל עליו על חובתו של חבירו ומחויב להוכיחו וא"כ מכש"כ דלא נגרע חיובו עי"ז שאחד מישראל יעבור על מצות ד' והוי כמו שפירושו מפורש דגם על אופן זה חל עליהם קבלתם ושבועתם וכריתת בריתם ודו"ק כנלע"ד אמת וברור, עד שמתמיה אני על הגרש"א ז"ל שלא כתב זה ליישב. ובאמת עם גמרא זו יש ליישב קושית התוס' הנ"ל בשבועות דף כ"ט דמאי תועלת יש בהשבועה עיי"ש די"ל דעיקר התועלת היה בשביל הערבות וערבות דערבות למאן דאית ליה ויש לעיין בזה

ובמש"כ לעיל לענין דור שלישי שבשבועת אבימלך ראיתי עכשיו שבתוה"ק הביא הערה זו משמי' דהמשכנות יעקב חחו"מ סי' ג' וראיתי שם, והוא בסימן נ"ג שנשאל שם בעסק צואה אם נכד הבן בכלל נכדיו והשיב דפשוט דאין בכלל נכד רק בן הבן לבד והוא דבר מפורש בכתוב גבי שבועתו של אבימלך אם תשקור לי ולניני ולנכדי ומתרגמינן ולבר ברי מבואר דשם נכד אינו נופל רק על בן הבן וכו'. וכ"ת עצמו הביא מד' רש"י שכ' ע"כ רחמי האב על הבן וכן מצינו וכו' ודרשינן נכד זו ושתי שהיתה בת בנו של נבוכדנצר הרשע והנה ד' רש"י ז"ל לכאורה סותרים בזה ד' רש"י פ"ק דסוטה וכו' אף שבודאי בימי שמשון כבר עברו ג' דורות מימי אבימלך וכו' אך בהגהת הטור שם ציינו שברבינו ירוחם בשם המפרשים לא הביא ראיה זו משבועת אבימלך רק משבועת ארם נהרים בימי יואב ועיין רמב"ן על התורה ס' פ' דברים עו"ש. ועיין בברוך טעם שער הכולל דין ב' מה שמתרץ על הערת הנו"ב הנ"ל בהא דקאמר מושבע ועומד מה"ס

ובמה שכתבתי לעיל דף מ"ד ע"ב להעיר דמוכח דר"י ס"ל ק"ר ק"ל ולא קלע"ל עיין לעיל. כשבאתי והרצתי הדברים עם הגאון הגדול מהרי"ד שליט"א הערני לעיין בט"א מצילה (כ"ח) כד שמדבר מזה בדעת ר"י כיצד ס"ל אי ק"ר קלע"ל. ונומתי כן למדתי ושכחתי שבט"א הנ"ל כתב בהא דתנן ועוד אמר ר' יהודא בהכ"נ שחרב וכו' ואין עושין אותו קפנדריא שנאמר והשמותי את מקדשכם קדושתן אף כשהן שוממין וכי'. וכתב הט"א דלכאורה ר"י ס"ל כמ"ד בפ"ק (דף י') ק"ר קלע"ל. והקשה מהא דפ"ט דברכות דתניא הנפנה ביהודא וכו' רי"א בזמן שבהמ"ק אסור בזמן שאין בהמ"ק קיים מותר ואי קדשה ראשונה לר"י קלע"ל אין לחלק בין בזמן שבה"מ קיים לאינו קיים וע"כ מסיק שם דר"י ס"ל כמ"ד לא קדשה לע"ל והא דר"י הכא במגילה אסמכתא בעלמא יע"ש. והנה אף שמסיק באמת כמו שהוכחתי דר' יהודא ס"ל לא קדשה לע"ל. אבל תמהני על האר"י שבחבורה שלא הוכיח כן ממס' זבחים הנ"ל וכמו שהביא בעצמו בטורי אבן למגילה דף י' הגמ' דזבחים הנ"ל וצל"ע. ונכתב בצדו בגליון הגמ' דמגילה (דף י') בהא דאמרו שם. וקדשה לע"ל מציין הגליון הש"ס דמרן רע"א זצ"ל „עיין ברכות דף ס"א ע"ב" וכוונתו הק' הוא להגמ' הנ"ל שהביא בעל ט"א מברכות ותלי ענין זה אם קדשה ראשונה וכו' וכמו שכ' הטורי' אבן הנ"ל. וצ"ע אכתי בדרבי יוסי שאמר שם בברכות ורבי יוסי מתיר שהיה ר' יוסי אומר לא אסרו אלא ברואה וכו' ובזמן שהשכינה שורה. וא"כ ס"ל לר"י כאן דק"ש לא קדשה לע"ל גם לענין המקדש וכמש"כ הט"א והלא ר' יוסי ס"ל ביבמות (פ"ב ע"ב) ירושה ראשונה ושניה יש להן ושלישית אין להן וא"ר יוחנן מאן תנא סדר עולם רבי יוסי וכו' ועיין בתוס' שם שהביאו דבזבחים דף ס' גרס בכל הספרים א"ר יוסי משום רבי ישמעאל וכו' לעולם קסבר קדשה לעתיד וכו' ובזבחים (ס"ב) ובראב"ד הל' בית הבחירה פ"ז דין י"ד ובכ"מ שם ובמלא הרועים שם וע"כ דצריך לחלק לענין זה שהוא מעלה דרבנן, דהרי גם לענין הקלת ראש מבואר ברמב"ם שם הל' ח' דדוקא בזמן שהמקדש בנוי אסור לו לאדם להקל את ראשו וכו'

ועיין שם בברכות ס"ב ע"ב בהא דאמר רב ביבי אמר ריב"ל כל הרוקק בהר הבית בזה"ז כאיל רוקק בבת עינו ע"כ וכתב המרש"א בח"א דנראה דס"ל כמ"ד בפ"ק דמגילה ק"ר ק"ל וקדשה לע"ל וק"ל עכ"ל ונ"ב ולפמש"כ הרמב"ם והתוס' בכמ"ק אין ראיה דבזה כ"ע מודים בקדושת המקדש ומקומה. אבל האמת כך הוא דס"ל לריב"ל כן עיין מגילה ג' ע"ב ואמר ריב"ל כרך שחרב ולבסוף ישב וכו'. ובתוס' ד"ה והתניא וכו' וי"ל דע"כ לא סבר רב"י כרבנן דאי סבר כוותייהו מאי מהני אם לבסוף ישב אם לא קדשה קדושה שניה