מנחה חריבה ק

ויגע בצנור וכו' ופרש"י ובימי דוד כבר עברו הדורות שהוזכרו בשבועה ע"כ. וא"כ למה היה צריך לקנות וגם וגם זה צ"ע ברש"י גופה למה צ"ל שכבר עברו הדורות הרי בלא"ה הוחלה השבועה כדאמרינן כאן וראיה להערת הרצ"ח הנ"ל. שוב אח"ז מצאתי בשו"ת בית יצחק שמעלקים (אור"ח ס' כ"ח) שהעיר מכל אלה וכתב לישב דאברהם אבינו ואבימלך השביעו לבניהם ולנינם ולנכדו וע"כ היה השבועה הזאת כענין חרם דאל"כ א"א להשביע למי שיולד אח"כ וע"כ היה זה כמו השבועה שנשבעו נשיאי העדה לגבעונים שהיה חרם כמו שכתבו הרמב"ן וראשונים ועיין בשו"ת נובי"ת יור"ד סי' קמ"ו

ולפי"ז נ"ל דנהי דשנים שנשבעו זה לזה, כשעבר האחד גם השני מותר לעבור מ"מ אם החרים לבניו ולבני בניו. אם יעברו נגד הבנים מותרין הבנים לעבור והחרם עדיין קיים על בני בנים ולכן אף דבימי שמשון כבר הוחל השבועה בימי דוד עדיין קיים אם לא עברו נגדו ולכן הוצרך רש"י לפרש דכבר עברו הדורות ומה דקשיא למה היה דוד צריך לקנות כיון שבלא"ה כבר פסקו דורות כמ"ש ברש"י שמואל הנ"ל י"ל מפני חילול השם שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות ויע"ש עוד ברש"י דיומא י"ב. ובמנ"ח מ' רפ"ד כתב לבאר דהא דמבואר בשמואל וד"ה דדוד קנה את מקום המקדש מארונא היבוסי והנה לא נוכל לומר שבעת שכיבש דוד את ירושלם כבש גם המקום הזה אך אח"כ מכרו לארונא היבוסי ע"כ נשאר בידו, ל"ל הכי דעובר בלא תחנם וכו'. אע"כ צ"ל דהמקום הזה לא נלקח מעולם מארונא והטעם דלא נלקח מידו דאפשר הוא השלים עם דהמע"ה בשעה שפתח בשלום רק הם למס וכו'. ועכצ"ל שהשלים ארונא דאל"ה האיך החי' אותו דוד דהוא היה מז' עממין ואסור לחיות מהם כל נשמה יע"ש לענינו ונעלם ממנו במחכ"ת כל הני דברי רש"י המבוארין ביהושע ושמואל הנ"ל והארכתי בעיקר דבריו במק"א וכאמ"ל. ב) ודרך אגב ראיתי שם ביור"ד בחידושי רעק"א שהביא בשם ספר אש דת על התורה שכתב בפ' קרח דנראה דה"ה אם ישראל נשבע לעשות דבר עם העכו"ם כיון דהעכו"ם ליתא בשבועה פטור הישראל מאותה שבועה עכ"ל ולדינא צ"ע ואין לי הספר לעיין בו שלכאורה הדברים תמוהים דהרי אברהם עם אבימלך היה ישראל עם עכו"ם וכן פרעה עם יוסף ועיין גליון מהרש"א שם בשם הבית יעקב סי' קי"א. ובעיקר הדין אם העכו"ם הוא בר לא יחל שבועתו מבואר באריכות במשל"מ פ"י מהל' מלכים ועל המהר"ש יפה תמה באמת שהשביעו אברהם ויצחק לאבימלך ומיעקב לעשו. ולחלק בין שבועת שוא לשבועת שקר ולומר דבשבועת שוא אינם מוזהרים אבל בשבועת שקר מוזהרים הוא דוחק גדול יע"ש ולומר דגם אבותינו היה להם דין ב"נ בודאי ליכא למימר לענין זה ופשוט, סוף דבר יש לעיין שם בפנים

ג) כן ראיתי שהקשה בגליון מהרש"א שהקשה לשיטת המבי"ט הנ"ל א"כ בהא דאמרינן בשבח (פ"ח) מכאן מודעה רבה לאורייתא וכו' אפ"ה הדר קבלוהו בימי אחשורוש וק' עדיין יש טענה דהרי לא ימנע שיהי' ביניהם מי שעובר על השבועה וממילא כל אחרים פטורים ולמה אין שבועה חל ע"ד מצוה משום מושבע ועומד מה"ס והיינו מה שהשביע משה בערבות מואב והא איכא מי שעבר עליה ולא קיים המצוה עכ"ל

הנה תפס בפשטות הלשון הא דאמרינן מושבע ועומד מהר סיני הוא משום השבועה דערבות מואב. וא"כ לא שייך הלשון מה"ס. ועיין לשון רש"י מכות כ"ג. וכבר עמד ע"ז הנוב"ק חאור"ח סי' ל"ו בהגה בזה"ל דהן אמת שממה שאמר בכל מקום והא מושבע ועומד מה"ס ולא אמר סתם והא אין אחע"א משמע דאי לאו דמושבע ועומד היה שבועה חלה דדוקא שע"ש אינה חלה וכו' עיי"ש ועיין באבני מילואים סי' י"ב בשו"ת שלו מה שכתב לישב בזה בכמה אופנים אבל משמע פשטות הלשון כהבנת הגל"מ הנ"ל וסעייתא לדבריו מצאתי בפירוש רבינו חננאל לשבועות (דף כ"ה ע"א) שכתב בד"ה אבל ליתן צדקה לעני מושבע מהר סיני הוא שנאמר נתון תתן לו ואין שבועה חלה על שבועה עכ"ל הק' ויעיון לשון רש"י בשבועות (מ"ז ע"א) ד"ה לסיני לשבועת הר סיני שהשביע הקב"ה את ישראל על לא תגזול והוא יפרע וכו' עכ"ל ודו"ק

ואפשר ליישב קצת דבלא"ה כבר הקשו התוס' בשבועות כ"ט ע"א ד"ה כשהשביע קצת קשה מה היתה מועלת השבועה כמו שהיה ירא שיעבדו עכו"ם כמו כן היה לירא פן יעברו השבועה עכ"ל וכתב המהרש"א ז"ל דלק"מ דהשבועה עצמה היא קבלת התורה, ואי לאו השבועה בדיבורא בעלמא ליכא קבול ולא היו נענשים אם יעברו עליה וכן מוכיח המקרא דכתיב לעברך בברית ה' אלקיך ובאלתו וכו' עכ"ל, נמצא דשבועה זו. זו היא קבלת התורה ולכך קאמר מושבע ועומד מה"ס. שהכל אחד לקבלת התורה וא"כ אין כאן שייכות לדיני שבועות אם יעבור אחד ודו"ק היטב ויש עוד דיו בקולמסי אכן אכ"מ להאריך בע"ז

ד) ועוד י"ל בפשיטות. דהלא זה מילתא פשיטא