מנחה חריבה י

אמנם א"א לומר כלל דמיירי באשת כהן דהלא בזו ליכא למימר כלל דלאוסרה על בעלה באנו דהלא אשת כהן מתסרה לבעלה אף כשנאנסה ומדהעידו שזינתה ברצון בוודאי באו להורגה. וכבר הקשו זה האחרונים ז"ל ועוד יותר מאי דפריך אשה חבירה דקיי"ל דמיקטלה היכי משכחת לה דהלא משכחת לה באשת כהן וכנ"ל אך לאחר הישוב י"ל דמיירי באשת כהן ומ"מ שפיר יכלו למימר לאוסרה על בעלה באנו ואי דא"כ הו"לל שזינתה באונס דיכולים לומר דגם להפסידה כתובתה באנו דאמרינן בנדרים (דף צ' ע"ב) הנ"ל דאשת כהן שנאנסה אף שאסורה לבעלה לא הפסידה כתובתה (ועיין תוס' כתובות דף ט' ע"ב ד"ה אי) מש"ה העידו שזינתה ברצון להפסידה כתובתה א"כ אכתי לא משכחת לה דמיקטלי ועיין במהרש"א שם דבלא"ה הקשה דמשכחת לה במת הבעל ותירץ משום להפסידה כתובתה באנו וכנ"ל יע"ש ועיין נוב"י מהד"ת אהע"ז ס' כ' ואכמ"ל. ומזה יש להקשות על שיטת המהרי"ק דס"ל דשוגגת באומרת מותר אסורה לבטלה עיין אהע"ז (ס' קע"ח) משום דמ"מ מעלה בו מעל א"כ אף אי לא נוקמיה באשת כהן מ"מ יש להקשות על הגמ' דאמאי יכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו דא"כ הו"לל דשוגגת היתה באומרת מותר דג"כ אסורה על בעלה. ואי דרצו להפסידה כתובתה. הלא הדעת נותן דבכה"ג הפסידה כתובתה ג"כ ולא דמי לאשת כהן דלא מפסדה כתובתה משום טעמא דקאמר התם ולא מעלה בו מעל, אבל בשוגגת דמעלה בו מעל כדכתב המהרי"ק מה"ט לאוסרה ה"ה דהפסידה נמי כתובתה מה"ט ועדיין צריכא עיונא רבה בזה הדין וזכרוני אומר לי שראיתי זה עשרה שנים בק' וואלקאוויסק בשו"ת ברית יעקב חאהע"ז שעמד על חקירה זו והאריך בה. ואין בגבולי כעת ואין הפנאי מסכים לחפש אחריו. ושוב נזכרתי שהגרע"א ז"ל זי"ע כתב דין זה בין השיטין בסימן קי"ד דכה"ג אין לה כתובה והוכיח זה מסוגיא דנדרים שם דלא מוקי לה למתני' בכה"ג יעו"ש וכן בפ"ת אהע"ז שם וגם אכמ"ל בזה ולא באתי בזה אלא אגב גררא לסייע להמל"מ דאשת כהן באונס אסורה לבועלה. ומ"מ על המהרי"ק צע"ק. וגם על מאי דפריך שם והא יכלו למימר לאוסרה על בועלה שני באו. קשה לפי מאי דחקר המנל"מ בפ"ב מהל' סוטה דין י"ב באשת ישראל שזינתה בשוגג אלא דהבועל היה מזיד אי נאסרת עליו יע"ש באריכות וא"כ יהי' מוכרח דהבבלי לשיטתו בפ"ק דכתובות שהביא המנל"מ שם דכל שהיא שוגגת או אנוסה אף שהוא מזיד מ"מ מותרת דא"א אסורה א"כ מאי פריך בסנהדרין שם דהו"ל לאוסרה על בועלה שני באנו. דא"כ הו"ל למימר דרק הוא הבועל היה במזיד אבל היא היתה אנוסה דג"כ אסורה לשיטת הירושלמי המובא שם במנל"מ א"ו כנ"ל ועוד יש להאריך בזה ולא באתי אלא אגב גררא. מ"מ הדרן לדידן דא"א לומר מש"כ בכוונת המשנה לפום מאי דמסקינן דעת רבוותא דאשת כהן באונס אסורה על בועלה. אלא לפלפולא בעלמא נוכל לומר כן ואין הדברים יגעים ואולי נרוויח עוד מזה דהשתא אתי שפיר מש"כ רש"י דאסורה מספק שעמדתי לדייק כנ"ל. דמספקא לי אולי באשת כהן בספק סוטה מחמת אונם. אולי לא עשאו הכתוב ספיקו כוודאי ואף שבעלה לוקה עליה משום טומאה. מ"מ בספק סוטה רק מספק אסורה ולא מתורת וודאי ומטעם שכתב המל"מ הנ"ל בראש דברינו דהכתוב לא קאי רק באשת ישראל. ובאמת דברי המל"מ צע"ק מגמ' דיבמות נ"ו ע"ב דקאמר דאשת כהן כדקיימא קיימא עיי"ש מבואר דקאי אף על אשת כהן הך פסוקא דונטמאה וצריך אני לרב בזה ומדברי התוס' פ"ק דיבמות דף י"א ע"א ד"ה צרת וכו' משמע דגם באשת כהן ובאונס הכתוב עשאו כוודאי יע"ש. וצ"ע למיעוט בקיאותי והבנתי. ובמש"כ בסוגיא דסנהדרין באשת כהן. מצאתי בח"ס חחו"מ (סימן ל"א) לענינו שם כתב לאמור ועדיין נ"ל באשת כהן דבאונס נמי אסורה לבעלה א"כ אם זינתה במזיד ויעיד כן לא יכול לומר לאסרה על בעלה באתי (אם מלך יעיד על סוטה שזינתה יע"ש) דא"כ היה לו לומר זנתה באונס וכה"ג כ' תוס' סנהדרין שם עכ"ל וכוונתו דע"כ בא להפסיד כתובתה וע"כ אמר שבמזיד זינתה. ומתבאר דה"ק הא שלא הרגיש להקשות כן בגמ' דסנהדרין שם דלוקמה באשת כהן דיכלי למימר דזינתה באונס ואי אמרי ברצון שפיר נהרגין. וכנ"ל ע"כ משום דרצו להפסידה כתובתה וכנ"ל המתבאר לעיל. ועוד אמינא משכחת לה דאסורה לבעל ואינה אסורה לבועל במקנא לה מקטן יותר מבן ט' לשיטת הרמב"ם דמקנא לה מקטן כי האי א"כ אינה אסורה עליו השתא ואף לאחר שיגדיל מסתפק חכם אחד בפ"ת סי' קע"ח ס"ק ל"ב יע"ש ונאריך בזה לקמן אי"ה

שם בגמ' המקנא דיעבד אין לכתחילה לא קסבר תנא דידן אסור לקנאות ע"כ יש להעיר לשיטת הט"ז הידוע אשר החזיק דבריו בשלשה מקומות ביור"ד (ר"ס קי"ז) ובאו"ח (סי' תקפ"ח) ובחו"מ (סי' ב') שבדבר המפורש היתרו בתורה אין יכולת ביד חכמים לאוסרו א"כ הכא דכתיב היתרו בתורה וקנא