מנחה חריבה ט

מנחה חריבה סוטה פרק ראשון בע"ה בד"ו חידושים למס' סוטה. ד' יחנני דעת תורה ודעת נוטה

דף ב' ע"א משנה המקנא וכו' נכנסה עמו לבית הסתר ושהתה עמו כדי טומאה אסורה לביתה ואסורה לאכול בתרומה וכו' ופרש"י משום ספק כדילפינן לקמן וכו' ואינו מדוקדק דשם אמרינן דהכתוב עשאו כוודאי. ועיי"ש בתוס' ר"ה מה ת"ל וכו' יש לומר הכתוב אוסרה קודם שפיה כאילו היא וודאי וכו' ומדברי התוס' יבמות דף פ"ו ד"ה ולר' מתיא בן חרש נראה דגם לאו נמי איכא בספק סוטה עיי"ש ועיין במנל"מ הל' אישות פ"א הלכה ח' מזה ואכ"מ. ועיין בתוס' שאנץ שהביא לשון הקונטרס והעיר דה"ה דהוי מצי למימר דאסורה לבועל אלא אגב דתנא לעיל ומותרת לאכול בתרומה תנא נמי ואסורה לאכול בתרומה וכו' יע"ש ונראה דאגב אורחין קמ"ל מתניתן במאי דקא מספקא ליה למרן המנל"מ ז"ל פ"ב מהל' סוטה סוף דין י"ב באשת כהן שנאנסה מהו שתהי' מותרת לבועל מי אמרינן כיון דאסירא לבעלה אסורה לבועל או דילמא כי כתב רחמנא ונטמאה ונטמאה לומר דכשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל באשת ישראל דזינתה ברצון מיירי קרא דהא כתיב והיא לא נתפשה וא"כ אין לך בו אלא חידושו דהיינו כשהיתה היא מזידה אבל כל שהיא שוגגת אף שנאסרה לבעלה כהן מותרת לבועל ע"כ, וא"כ יש לפשוט ממתניתין כוותיה דהאי סברא. וגם בבא זו דאסורה לביתה מיירי באשת כהן אך בשוגגת והיינו דהקינוי היה על שוגג וכדומה ובוודאי דבאשת כהן אוסרתה קינוי כי האי ועיין במנל"מ פ"ג דהל' סוטה הל' כ"ד בסוף שכתב ודע וכו' יע"ש נשמע מזה דבא"כ דנאסרת באונס ובשוגג אוסרה קינוי כי האי אלא דלענין בדיקת המים מסתפק שם מקודם בביאור כוונת הגמ' דדף כ"ו פיי"ש היטב. ולכך אסורה לביתה ומותרת לבועלה ומ"מ אסורה בתרומה וכדאמרינן בסוף נדרים (דף צ' פ"ב) יע"ש, אמנם המנל"מ מדייק שם מדברי התוס' יבמות (דף ל"ה) דבאשת כהן שנאנסה דאסורה לבועל וכן הביא בשם הבית שמואל אהע"ז (סימן י"א ס"ק ג') דאסורה לבועל יע"ש וגם יש להביא קצת ראיה כסברא זו דאסורה לבועל משום שנאסרה על הבעל. מהא דבסנהדרין (דף מ"א ע"א) קאמר רב חנן עירי נערה המאורסה שהוזמו אין נהרגין מתוך שיכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו והא אתרי בה דלא אתרי בה ואי לא אתרי בה היכי מיקטלי באשה חבירה ואליבי' דריבר"י וכו' אלא באשה חבירה דקיי"ל דמיקטלה אליבי' דרבי יוסי בר"י היכי משכחה לה כשזינתה וחזרה וזינתה והא יכולין לומר לאוסרה על בועלה שני באנו שזינתה מבועל ראשון ע"כ לשון הגמרא. ובתוס' שם (דף ט' ע"ב) ד"ה עידי האב נהרגין הקשו דאמאי נהרגין דמצי אמרי לחייב הבעל ממון קאתינא וכו' וכה"ג אמרינן לקמן (מ"א) למ"ד חבר אין צריך התראה עידי נערה המאורסה אין נהרגין מתוך שיכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו וי"ל דהכא שאני כיון שיודעים דבאים להרוג את האשה יודעים שיהרגו אותן אם יוזמו דא"א להיות זה בלא זה אבל התם לא ידעי שהיתה חבירה וכו' יע"ש והשתא לפי תירוץ זה יש לדייק קצת אם לא ידעי שהיא חבירה ובאו רק לאוסרה מאין היה פשיטא להו שיכולים לאוסרה דילמא שוגגת היתה שסברה שמותר לזנות ומותרת לבעלה ישראל לפי דעת הרשב"א בשו"ת ועיין שו"ת ושב הכהן (ועיין אהע"ז סי' קפ"ח שלא כך פסקינן ועיין נוב"ת יור"ד ס' קס"א. ושו"ת שבות יעקב ח"ב חאהע"ז סי' קי"ז יע"ש ודו"ק) וגם אף בידעו שהיא חבירה מ"מ טועים היא מדבר מצוה וכמו מעשה נורא שאירע המובא בשו"ת בגב ח"א קהע וע"כ א"ל דהכא מיירי באשת כהן שנאסרת אף בשוגג וא"כ יכולים לומר שפיר לאוסרה על בעלה באנו ופ"ז משני שזנתה וחזרה וזינתה ופריך הגמ' והא יכולים לומר לאוסרה על בועלה שני באנו. אלמא דאף היכי שנאסרת על בעלה רק משם כהונה אסורה גם על בועלה: