מילי דאגדתא ושו"ת ט

ג) ב"ה יום ד' ג' מנחם. שלום וברכה ורב טוב לידי"נ הרב המאה: החריף ובקי המפורסים לשבח כק"ש מפארים מו"ה מרדכי נ"י ראש ב"ד דק"ק לבוב

מכתבו קבלתי והייתי טרוד מאוד וכעת נזכרתי מדברי כ"ת בדבר שאלתו בריאה שנמצאו בה ג' תולעים דעי"ז הוחזיקו בתולעים ואסורה לישראל אי שרי למוכרה לנכרי דאסורה לי' משם אבמ"ה קעבר אלפני עור הנה לשיטת הר"ם ז"ל דסד"א מה"ת לקולא דהתירה לא דברה רק על הודאי פשיטא דגם לב"נ מותר וחז"ל לא אסרו הספקות לב"נ אלא שכ"ת כתב דגם לשיטת הסוברים דסד"א מה"ת לחומרא מדגלי רחמנא בממזר דס' שרי ע"כ דבכה"ת ס' אסור וכמ"ש הרשב"א בתה"א והר"ן ז"ל ולב"נ דלא נתנה תורה להם שרי ז"א כוח לי די"ל דג"מ בעלמא היא דל"נ דסברת חוץ היא להתיר ספיקות דא"כ ל"ל קרא בממזר להתיר אע"כ דמסברא ספק אסור כודאי ומה שנסתפק כת"ר אי אזלינן בתר רובא וחזקה בב"נ תמי' לי דכמו דילפינן בש"ס ריש חולין דאזלינן בתר רובא ממכה או"א והרמב"ם ז"ל בהל' א"ב הביא בזה שי' הירושלמי דילפינן מזה דין חזקה (ושלא יהי' דברי הר"ם ז"ל בזה סותרים לדברי הירושלמי מיושב אצלי במ"א ואכ"מ) כמו כן י"ל בב"נ מדאסרה תורה אשת אב בב"נ ודלמא לאו אביו היא וע"כ דאזלינן בתר רובא וכיון דאזלינן בתר רובא דליתא קמן מכ"ש ברובא דאיתא קמן וגם נלענ"ד דקרא דאחרי רבים להטות גופא היא ג"כ בב"נ בדיינים שדנין ב"נ אזלינן בתר רובא לזכות ולחיוב והוא בכלל הדינין שנצטוו ב"נ כמ"ש כמ"ש הרמב"ן ז"ל שנצטוו על הדינין שנאמרו בישראל כגון אונס ומפותה ושאר דינין שבישראל ובכלל זה ג"כ מינוי שופטים עיין בפי' ממלכים וממילא דהלך אחר הרוב בדיינין והזמת עדים ושאר דינים והא דנהרג בע"א ודיין א' שלא כדין ישראל אפשר שהיא מהלכה או מאיזה מקרא ובשאר דינים אין להם שינוי מדייני ישראל וא"כ פשיטא דאזלינן בתר רובא וחזקה בעכו"ם כמו בישראל ומ"ש כת"ר להתיר מדין ביטל ברוב לב"נ דלא כהפ"מ שהבין דל"מ ביטל ברוב לב"נ הוא אמת וברור דודאי שייך בהו אחרי רבים להטות כמש"ל ועוד ראי' ברורה לזה מהא דכתב הר"מ ז"ל בפ"ט מה' מלכים דב"נ חייב באמ"ה ובבשר מן החי בכ"ש ואבמ"ה היא כשיש בו בשר גידין ועצמות כדאמרינן בש"ס וא"כ תקשי ל"ל אזהרת אבמ"ה הא בלא"ה ב"נ חייב על הבשר בכ"ש שישנו על האבר וע"כ דאי לאו אזהרת אבמ"ה הי' פטור כשאכל האבר דהבשר בטל ברוב בגידין ועצמות שבו כדאמרינן בפיגול ונותר וטמא שאוכלן פטור משום ביטל ברוב וכן מצה ומרור בטילי זב"ז וה"ה בזה בטל בשר בעצמות וגידין דלאו בכלל בשר כלל נינהו למ"ד אין בגידין בנ"ט כמבואר בפסחים ר"פ כ"ש ומ"ש כ"ת מדחשוב א"א לברר אמת נכון דודאי אחר הבישול א"א לברר ועוד דאם יהי' צריך לברר יצטרך לחתוך הריאה על ס' ריבוא חלקים וגבי דגן שצמח בפסח חשבינן לי' א"א לברר גם מ"ש כ"ת דחזקת ג' תולעים ל"ה מד"ת כיון דליכא גורם המסתבר ג"כ לפענ"ד נכון אך מ"מ יש לאסור לישראל ועוד נראה לפענ"ד דאין איסור כלל משום אבמ"ה לב"נ לפי המתבאר לי מדברי התו' חולין ס"ז ע"ב ד"ה לרבות דאי לאו קרא דואת נבלתם תשקצו ל"ה אסורין התולעים משום אבמ"ה משום דנבראים מן הבשר עצמו והוי אמרינן דחשיב כבשר ול"ד לחותך מן הטחול כו' דהתם איכא, חסרון ע"ש והואיל ועיקר האיסור מקרא דואת נבלתם קרא זה לא נאמר לב"נ ולא נתנה תורה להם ושרי ועוד דדמי לאפרוח שנולד מביעה שנולדה מטריפה