מילי דאגדתא ושו"ת ז

בחמץ ופוטר את האדון מחיובו קודם פסח ומוכר לו השירים במכירה גמורה בלי ג"ד לבטל המקח בזה כתבתי להתיר ובמקומי אני עומד כי היא פשוט להתיר ותמהני על תמיהתו הא הח"י בפ"י מתיר בסתם ואין לומר דמיירי כשאין הבהמה מתפטם בחמץ ואין הנותן נהנה מהחמץ ד"ז ל"ש לומר לשום בן תורה ולדברי כ"ת מי ששכח לבטל חמצו ימכרו אסור בהנאה אח"פ דנגד בל יראה דאורייתא ל"מ מכירה ומה נעשה בחמץ שק"ע הישראל אחריות דל"מ לבטל דמבואר בסימן ת"מ שימכרנו ולדברי כבודו אין לו תקנה אלא בשריפה חס מלהזכיר אין לנו להחמיר בחומרת שלא נזכרו בקדמונים להפסיד ממון של ישראל וביום בואי לכאן לא הוריתי בזה לשים אדם אלא שהמורים מתירים מתוך ספרי ולדעתי הוראה טובה היא ומ"ש כ"ת שאחד עשה כהוראתי והפסיד סך רב במו"מ שלו שמעתי כי הרבה עשו עפ"י הוראתי והרויחו והרבה לא עשו והפסידו ג"כ ואולי הי' באמת העונש על מה שהתיר באתרי' דמר וזה ראוי לעונש ודרך תה"ק כך היא בין קדמוני' ואחרוני' לפעמי' אחד מתיר ואחד אוסר וכ"א מורה כשיטתו ולדעתי כאשר יבטל דעתי שהי' נראה לו ראשונה ועיין עם מופלגי קהלתו יודו לדברי ואם לא יודו אין מהצורך לכתוב עוד אליו כי אני לא אחזור עוד כי דברתי בזה עם גאוני ארץ וכולם הודו לדברי ולא ניחא לי בזה לכתוב ולחזור ולכתוב ואין קץ לדברים פשוטים כאלו ומי שרוצה למחות בהעושה כך ימחה ולא אכפת לי בזה בעה"י ספרי נתפשטו ברוב ישראל ובודאי ימצאו לפעמים חולקים על קצת דינם ומי שיחלוק יחלוק ואיני גוזר שישמעון דברי לכל הכ"ד הדנ"ש באהבת נפש קשורה בנפש מאז הכרתיו. ה"ק יעקב אב"ד ליסא

ב) ברכות לראש צדיק יסוד עולם כבוד ידי"נ הרב הגאון המפורסים נ"י ע"ה פ"ה כקש"ת מו"ה משה סופר אבד"ק פרעשבורנ

מכתב קדשו קבלתי ועתה באתי ע"ד תורה במה שפקפק מעכ"ת ע"מ שכתבתי בספרי מק"ח סי' תס"ז ס"ק ד' בדין הקמח שנתערב בדבש ונתהפך לדבש והחזיק בשי' החק יעקב דהיכי דנשתני לדבר המותר שרי בכל גווני ואייתי מס' שכנה"ג שציין ע"ד הדבש שכתב הטור ע"ז ל"ט והיינו הא דאמרינן התם אי משום אערובי מיסרא סרי מוכח מדבריו דקים להו לחז"ל שכל דבר שנשתנה לדבר אחר מסרא סרי מקודם ולכך מותר ודם נעכר ונעשה חלב דאמרינן חידוש היא אף דג"כ ע"כ מיסרא סרי מקודם מ"מ לא נשתנה לדבר המותר כשי' החק יעקב הנ"ל הנה אם כי הספר שכנה"ג אינו למראה עיני אשפוט בסנורים כי לא בא להביא ראי' לדברי רי' אלא לתרץ מה דהוי קשי' לי' דלכאורה יש להקשות דלמה לי' לר"י לאהדורי אטעמי בדבש משום שנשתנה תיפוק לי' משום דמב"מ ברובא בטל וכיון דעכשיו טעמן שוה מב"מ היא אך ז"פ מ"מ מדרבנן בעי ס' בלח בלח אך קשי' איפכא לרבינו יונה ז"ל הא קודם שנתהפך הנבילה לדבש נאסר כל הדבש משום טכ"ע שהי' כבוש בדבש ונעשה נבילה כל הדבש ומה בכך שנתהפך הנבילה לדבש והותרה משום שנשתנה מ"מ הדבש שנעשה נבילה ולא נתהפך ולא נשתנה לדבר אחר במה הותר דהא כשנפל נבילה לדבש ונאסר והוציאו הנבילה אח"כ מ"מ הדבש אסיר ומה לי הוציאו האיסור או שהותר ואף שגם טעם הנבילה נתהפך לטעם הדבש מ"מ לא עדיף מאפשר לסוחטו דיצא ממנו הטעם לגמרי וא"ה אסור וכן בהשביח ולבסוף פוגם אסור ולזה אמר הטעם דמיסרא סרי והיינו דבשר