מילי דאגדתא ושו"ת ו

משום דכתיב בי' ברכה ימה שסתר כ"ת הראי' שלי משבת דשרי הערמה במכירת בהמות וז"ל ושביתת בהמות ג"כ ע"י נכרי נעשית המלאכה ואין הערמה כ"כ במכר שרגילים נכרים לקנות כך ודבריו תמוהים דמה בכך שהמלאכה נעשית ע"י נכרים הא בלא מכירה אסור ליתן בהמתו לגוי לעשות בה מלאכה דבהמתו מחויבת לשבות רק מחמת המכירה אנו מתירין אף דהוי הערמה וע"כ דהערמה שרי ומ"ש דרגילים נכרים לקנות כך הלא עיקר האיסור שכתב התב"ש שניכר ההערמה שמוכר לקונה עני ואין דרכו לקנות ועינינו רואות שעושין כן בשבת שמוכר לעכו"ם המוליך הבהמות שהוא עני סוסים בסך רב להפקיע איסור שבת וגם בדין המבואר בטוש"ע שיתן אותם לנכרי להוציאן והנכרי יקבל אחריות שידוע של"ה נכרי מקבל אחריות ע"ס רב בשביל הנאה מועטת רק שהיא יודע שהיא רק הערמה ומותר בד"ת גם ומ"ש כ"ת דאין ראי' מבכור דגם בהמות ארנונא פטורין מבכורה אלו לא ראיתי לא האמנתי שכ"ת שמכיר אני שכלו הישר לדמות זל"ז וכי מה ענין זה אצל זה דאם נאמר דהואיל ניכר הערמה במכירה שהלוקח אינו רוצה לקנות רק מצד שיודע שהיא הערמה לאו מכירה היא כלל ומכ"ש כשנתבטל ע"י ג"ד כמ"ש כ"ת ודאי דהבכור קדוש מד"ת ול"ד לבהמות ארנונא דהמלך יכול ליטול מדינא דמלכותא דדינא הוא מש"כ במכירת הערמה א"נ דלאו קנין הוא ואנן בבכור בעינן דינא שפסקה להם תורה דמה"ט בעינן כסף ומשיכה ולא משגיחינן על דד"מ אלא כל שהמכירה בטילה מד"ת לא נפקע קדושת בכורה וע"כ דאף שניכר הערמה מד"ת מכירה מעלי' היא ועתה נחזור לראשונות מש"כת כל מכירת חמץ מגלה דעתו שאין המכירה לגמרי ולשיטת הש"א ג"ד מבטל המכירה עכ"ל לא חשידי ישראל על ככה לגלות דעתם שאין המכירה חלוטה אדרבא מוכרים בלב שלם ונפש חפצה להנצל מאיסור ומה איכפת לי' אף אם יתן הנכרי המעות יקח ואף שיודע שהישראל יחזור ויקנה ממנו אבל ל"ח לג"ד ויכול לדרוש ברבים שאסור לג"ד ואין אנו הוכרעין לחשודים לאסור המותר בשבילם ומי שמג"ד לזה חמצו אסור בהנאה ומכח איסור הנאה אף שהתב"ש לא אסר מטעם זה מכ"מ כתבתי שם בספרי שלכאורה יש לאסור מטעם הנאה כמו בנודר אף שהוא מרשה לאחר מכ"מ אם יודע שהאחר יתן להמודר אסיר והנה זה ודאי מד"ס בעלמא דאי אסר מד"ת לא הוי מתירין באין לו מה יאכל וכיון דבמקום שאסר בהנאה אסור מד"ס כה"ג אך כבר דחיתי שם בספרי דודאי כל שנמכר במכירה גמורה אף שמקוה שיחזור וימכור לו אין בזה איסורא דלא קעבד מידי ול"ד לנודר וכמ"ש שם ומה שכ' כ"ת נידן איסור הנאה מהא דאתקש שאור דאכילה לשאור דראי' והנאת גול"מ היא אין לדברים אלו הבנה ורואה אני כל ד"כ סובבים עפי"ד דהמכירה אינו כלום וכי תמות או תגנוב הבהמה יתבטל המכירה למפרע וזה לא שמיע לן ולא סבירא לן דאף שתמות או תגנוב מחויב הנכרי לשלם וכשאינו משלם היא משום שאין לו או משום אלמות שאינו מזיק בגוף המכירה ומ"ש כ"ת דמכירת חמץ הוא רק ע"י אג"ק תמהני הא אנן במכירת שורים קיימינן שעומדים בחצר הנכרי ונותן כסף והרי איכא קנין המועיל מדברי תורה כסף ומשיכה ומה שכתב כ"ת דכשנתבטל המכר בשורים נתבטל גם מכירת חמץ הגם כי דבריו אין להם שום ביאור כלל אך רואה אני דבריו סובבים במי שמוכר בהמותיו עם חמצו ובזה לא התרתי בספרי שם הואיל ויצא מפי התב"ש ואפשר לבקש טעם לדבריו רק בהשכיר בהמותיו מקודם פסח לזונן