מילי דאגדתא ושו"ת ה

שאלות ותשובות

הגאון מליסא

א) את חג המצות יחוג בדיצות כבוד ידיד ה' וידידי הרב הגאון החסיד המפורסים כו' מו"ה אברהם דוד ני' אבד"ק בוטשאטש

מכתבו הגיעני בדבר מה שהתרתי בספרי מק"ח במי ששכר מאדון לזון בהמותיו בחמץ קודם פסח זמן רב והתרתי למכור השורים לאדון ואז יזון האדון את בהמותיו בחמץ שלו והשגתי שם על התב"ש ופקפק כ"ת ע"ז במקומי אני עומד וכל כי הני מילי מעליותא לתאמרו משמאי וכל הגאונים שבמדינה שהייתי שם לא ערערו בדבר ואם לא יזכור הראשונות מי הוא האוסר ויראה בעין השכל עם מופלגי קהלתו אוהבי אמת בנחת דברי בודאי יודה על האמת שהיא פשוט להיתר כביעתא בכותחא וזה החלי ובמה דסיים אפתח מ"ש שמה שהשגתי על התב"ש מהאי דמערימין על מ"ש כבר תירץ בשו"ת ב"א לשארי הגאון מהרא"ז ז"ל עיינתי בדבריו והם תמוהים יותר מדברי התב"ש דמ"ש דמשנה דמ"ש והרמב"ם ז"ל בחיבורו מיירי באופן שכתב הר"ש כשאין מזכה להם המעות והן פודין לעצמן והערמה כזו דפיו ולבו שוין ובהתירא מהפך רק שעושה תחבולה לפטור ממעשר מותר אפילו בד"ת מה שאין כן הערמה דמיירי בגיטין במזכה להם המעות שיפדם לו דמוכח מלתא שלבי בל עמו כי ערים יערים ולזה מדמה התב"ש מכירת הבהמות דשם ג"כ מוכחא מלתא כי ערים יערים וזה תמי' מכמה אנפין חדא דע"כ מודה הרב ני' דהך הערמה דגיטין דמי ממש למכירת בהמות והרי בס"ד דש"ס שם דמיירי במעשר ד"ת ולא הי' קשה לי' רק משפחה ומדוע לא קשיא לי' הערמה בד"ת שרי ומצינו כמה פעמים בפוסקים שהביאו ראיות מס"ד דש"ס ועוד דהא במשנה דמ"ש בד"ת מיירי כמ"ש הר"ש ושם במשנה השני' קתני הי' עומד בגורן ואין בידו מעות אומר לחבירו ופירש"י בב"מ מ"ה דלחבירו היינו שיודע שאינו עושה רק להפטר מחומש וקאמר התם דאם יש בידו מעות מקנה להם המעות בקנין ואלו הי' אפשר להקנות המעות ע"י אג"ק הי' מועיל אף שאין לו מעות בשדה ע"ש וכשמזכה המעות לחבירו בשביל הערמה שדומה למכירת בהמות ומבואר דהערמה גמורה ג"כ שרי בדאורייתא ועוד הדבר ברור דאף כשאינו מזכה להם המעות רק שיפדו מ"ש לעצמם ע"כ אין כוונתו דהמעשר יהי' באמת שלהם דא"כ ל"ה חשיב הערמה דמה לי אם נותן במתנה לחבירו שיפדה המעשר לעצמו או שנותן לו המעות באופן שאחר הפדיון יהי' שלו ועוד דמה עצה היא זו אם יפסיד כל המעשר שחבירו יאכלנו אלא ודאי שיודע שהם יפדו ויחזירו לו אח"כ וממילא גם זה דומה למכירת הבהמות שיודע שיחזירו לו וכיון דמכיר' כזו אף שיודע שיחזירו לו אח"כ מותר בדאורייתא ה"נ במכירת בהמות דכוותי' כיון דמכירה מעליותא היא ואם ירצה הנכרי יקיים המקח ולא יחזיר לו מותר אף בדברי תורה ומ"ש שארי הגאון הנ"ל ראי' דאסר הערמה בדאורייתא דבירושלמי מתיר שם במעשר משום דכתיב בי' ברכה תמה אני דאטו דרש גמור היא הא אסמכתא בעלמא היא דמתמה שם איך המשנה נותנת עצה להפטר מחיוב דאורייתא וקאמר משום דכתיב בי' ברכה אבל א"נ דבד"ת הערמה כזו לאו כלום וכבעלים דמי ודאי ל"ה נפטר