מילי דאגדתא ושו"ת נד

מיראה וכיון שכל הדברים נקראין על שם התכלית ע"כ לא היה נקרא רק ירא ד' מה שאין כן איוב היה תם וישר בטבע ולא מחמת יראת השם רק דברים שטבען הי' להיפוך פירש עצמו מיראת ד' ואם כן היה לאיוב הרבה דברים שתכליתן לא הי' יראת ד' ולזה אמרו בש"ס אף שנאמר באיוב ירא ד' כמו באברהם אל תשוה אותן ביחד כי גדול מ"ש באיוב וכל המוסיף גורע כי היה באיוב הרבה דברים שלא היה תכליתם יראת ד' לכן קראוהו בהרבה דברים מה שאין כן באברהם כי אחד קראתיו כי כל דבריו היה תכלית יראת השם

מסכת סנהדרין

בפרק אחד דיני ממונות אמר ליה האי מינא לר' אבהו אלהכון גחכן הוא דא"ל ליחזקאל שכב על צדך השמאלי וכתיב שכבת על צדך הימני אדהכי והכי אתי האי תלמודא א"ל מאי טעמא דשביעתא א"ל השתא אמינא לכו מלתא דשוויא לתרווייהו אמר הקדוש ברוך היא לישראל זרעו שש והשמיטו שבע כדי שתדעו שהארץ שלי והם לא עשו כן אלא חטאו וגלי וכולי אם רחמן מלא רחום הוא מייסר את הגדולים אף הקדוש ברוך הוא מייסר את יחזקאל. והקשה המהרש"א דמאי קאמר להו דשויא לתרווייהו דמה שהשיב למין במנהגו של עולם במה תלה הדבר בשמיטה שהשיב לתלמיד. ועוד הא מפורש בקרא אשר תשכב עליו תשא את עוונם ונשאת עון בית ישראל ומה הוסיף לו ר"א במשל מנהגו של עולם. ונראה לפרש דקושית המין היה כיון דכתיב יחזקאל ד' תשא את עונם ואני נתתי ך שני עונם למספר ימים שלש מאות ותשעים יום ונשאת עון בית ישראל וגומר ושכבת על צדך הימנית ונשאת עון בית יהודה ארבעים יום יום לשנה נתתי לך. ועיין רש"י שחושב כל השנים שהיו בארץ ישראל מספר אותן השנים היה יחזקאל שוכב ימים. וזה לכאורה תמוה מאוד כיון דהם לא גלו רק בעין שמיטות והשאר שני השמיטה אין כאן חטא ושנת השמיטה לא הי' רק שבעים וכנגדן היה גלות בבל ואם כן גם יחזקאל לא היה צריך לסבול רק שבעים יום ועל אותן הימים היתירין על שבעים אמר אלהכון גחכן הוא כמו שפירש רש"י ששוחק בנביאים שאמר לי יום לשנה וצוה לו לסבול נגד כל השנים שהיו בא"י ולפי זה שפיר קאמר להו ר"א אימא לכו מלתא דשוויא לתרווייהו דהתלמיד שאל מ"ט דשביעתא ועל זה השיב אמר הקדוש ברוך הוא לישראל זרעו שש והשמיטו שבע. דלכאורה נראה דהאי זרעו שש שפת יתר היא דזריעה אינו בכלל מצוה. אך באמת הדבר פשוט דזרעו שש ג"כ בכלל המצוה כדכתיב שש שנים תזרע שדך והוא דכיון דטעמא דשביעתא כדי שתדעו שהארץ שלי ובמה שמוברין שדה אחת ואין זורעין בו ליכא היכרא דהארץ היא של הקב"ה דהא אדרבה דרך אנשים להוביר אפילו פחות מז' שנים. ומ"ה אמר רחמנא זרעו שש והשמיטו שבע כיון שדרך בני אדם לזרוע שנה להוביר שנה כמ"ש בבבא בתרא באתרא דמוברי באגא ואם אינן מוברין מפסידין הארץ מכל וכל. אמנם זה הוא בח"ל שהעולם נוהג עפ"י דרך הטבע אבל בא"י שהכתיב אמר עליה עיני ד' אלקיך בה מראשית השנה וגומר ואין הארץ מתנהגת בדרך הטבע רק בהשגחת הקב"ה ואם יזכו ישראל הארץ תתן יבולה ועץ השדה יתן פריו ואם חם ושלום יחטאו כתיב והאדמה לא