מילי דאגדתא ושו"ת מט

אחד ועל כרחך הנשמה הוא רק כח הבנה המורכב בחומר כמו חוש הראות וראוי שיאבד באיבוד החומר כמו שאר חושים והב"ע סתר דבריהם ואמר שכח השכל שבאדם אף שבתחלת הלידה הוא רק כח הכנה לקבל זריחה מלמעלה כשאר חושים מכל מקום הוא כח לקבל התעצמות שעל ידי מעשים טובים ועיון מושכלת יכול להעשות ממנו עצם נבדל ולפי דעת המקובלים אחר לימוד תורה ומעשים טובים ניתן לו נפש מלמעלה חלק אלקי ממעל וזה מאמר שלמה שמביא בתחלה הוכחת הפילוסופים ואמר אמרתי אני כמקרה הכסיל גם אני יקרני כי לחומר קרא כסיל והנשמה הוא עיקר האדם דהיינו שחשב בדעתו שהנפש יקרהו ההעדר כמו החומר וראייה לזה כי למה חכמתי אני אז יותר דאי לא תימא הכי רק שהנפש הוא חלק אלקי ממעל אם כן תיקשי למה חכמתי אני אז יותר כנ"ל ואחר כך סתר זה דהנה יש להביא ראייה להשארת הנפש דכל החושים נחלשים המה לעת זקנה כמבואר בש"ס דעיניהם של זקנים כהות ואזניהם כבידות אבל השכל מתגבר לימי הזקנה כמאמרם ז"ל זקני ת"ח כל זמן שמזקינין דעתן מתיישבת עליהן ואם השכל יהי' כח המורכב בחומר כשאר חושים היה ראוי להיות נחלש לעת זקנה אלא ודאי דהשכל הוא חלק אלקי ממעל רק שהחומר מגרע כוחו לכן כל שהחומר יותר נחלש השכל יותר מתגבר וזהו שאמר שלמה על דברי הפילוסופים הנ"ל שגם זה הבל ומביא ראייה הנ"ל על זה ואמר כי אין זכרון לחכם וגומר כלומר שעינינו הרואות שהשכל והחומר אין להם זכרון בשוה. דהא בשכבר הימים הבאים הכל נשכח. כלומר דכשהימים מתחילין לשקוע לעת זקנה הכל נשכח שכל החושים נחלשין משא"כ השכל יותר מתגבר ומכאן ראייה איך ימות החכם עם הכסיל. כלומר היאך שייך לומר שהשכל יהיה אבוד באיבוד החומר כיון שהם חלוקין זה מזה דזה נחלש וזה מתגבר. וזהו כוונת המאמר עד אברהם לא הוי זקנה. דהנה הא בהא תליא דאם נאמר שיש השארה לנפש יש מעלה וחשיבות גם כן לזקנה דכיון שהוא חלק אלקי ממעל נתחזק יותר בהחלש החומר אבל אם נאמר חס ושלום שאין השארה לנפש והוא רק כח המורכב בחומר ממילא אין מעלה וחשיבות לזקנה דלעת הזקנה נחלש כמו שאר חושים המורכבים בחומר. והנה עד אברהם לא היו מאמינים בהשארת הנפש כי כל האמונות האמיתית הביא אברהם אבינו לעולם. וזהו שאמר עד אברהם לא הי' זקנה כלומר לא היה שום חשיבות לזקנה מאן דבעי משתעי בהדי אברהם משתעי בהדי יצחק פי' דהנה ידוע כי אברהם מנהיגו של כל העולם כלו. כמאמרם ז"ל בב"ב שאמרו במיתת אברהם וויי לעולם שאבדה מנהיגה וויי לספינתא דאזלא קברניטה ובודאי כל מי שהיה רוצה ליטול עצה נטל מאברהם ואחר כך כשנולד יצחק והיה חכם כאברהם וכיון שלא היו מאמינים בהשארת הנפש והיו חושבין להזקנה חסרון להשכל. לא היה משתעי רק בהדי יצחק כשהי' צריך להשיאו עצה בהדי יצחק משתעי בהדי אברהם. פירוש אחר שנטל עצה מיצחק חזר אצל אברהם מחמת שהיה זקן וראה הרבה מעשים לפניו כן הוא הדרך לישאל לזקנים אולי נזדמן לפניו מעשה כזה וראה בחוש וכיון שדבר זה תלוי באמונת השארת הנפש ובחסרון אמונה זו נטפל אמונת שכר ועונש שלעולם הבא ולכך בעי רחמי שיכנסו דבריו באזניהם שיאמינו בהשארת הנפש. והוי זקנה היינו שנתחשב הזקנה. ולזה אתי שפיר קושית המהרש"א דלא היה יכול להביא ראייה מן ואדוני זקן ומן ואני זקנתי דשם מיירי בעניני