מילי דאגדתא ושו"ת מח

מסכת בבא מציעא

פרק השוכר את הפועלים אמר רב מה דכתיב מי כהחכם ויבן את זאת על מה אבדה הארץ דבר זה אמרו חכמים ולא פרשוהו וכו' עד שהקב"ה פרשו שנאמר על עזבם את תורתי ואמר ר"י אמר רב על שלא ברכו בתורה תחלה והוא תמוה למה לא פרשוהו חכמים והנביאים הא לא חרבה ירושלים עד שעבדו ז' בתי דינין ע"ז וגם הי' בה גילוי עריות ושפיכות דמים כמבואר כמה פעמים בנביאים והגמרא מלאה מזה. לכן נראה דהקושיא דעל מה אבדה הארץ היינו היאך באו לידי עבירות גדולות עד שיתחייבו אבידת הארץ ועל זה השיב הקדוש ברוך הוא על שלא ברכו בתורה תחלה. פי' דברכו הוא מלשון חשיבות והיינו שמתחלה לא נחשב לימוד התורה ביניהם והיינו שלא ברכו בתורה כלומר שלא נתפארו והחשיבו התורה ביניהם ומחמת זה שעזבו את תורתי היינו לימוד התורה ממילא באו אח"כ לידי עבירות גדולות כאלה

שם ורחצו רגליכם אמר ר' ינאי ב"ר ישמעאל אמרו לו וכי בערביים חשדתנו שהם משתחווים לאבק רגליהם כבר יצא ממך ישמעאל. לכאורה אין ענין לומר שיש אומה שמאמינים שהאבק שמתדבק בכף רגליהם מעשה אלקים ב' קשה אטו בבית אברהם לא היה אבק על הקרקע והנראה לפרש בזה דהנה הרמב"ם כתב דהרגל הוא שם הנשאל על הסיבה שהסיבה נקרא רגל כמו ויברך אותך לרגלי שהפירוש כמו בסיבתי וזהו כוונתם כאן שיש אומה שמאמינים ואומרים שהסיבה שמסבבין מחכמתן הוא הנותן להם מחי' ובאמת זה שבא על ידי סיבותיהן נמשל לאבק פורח וזהו אמרו שמאמינים לאבק שברגליהם דהיינו לזה שבא מסיבותיהן ולזה אמר להן אברהם ורחצו רגליכם פירוש הטהרו עצמיכם מסיבותיכם והאמינו שאין ממש בסיבותיכם בלי עזר הקדוש ברוך הוא. והשענו תחת העץ פירוש הצדיק מכונה בשם עץ כמו שפירש רש"י בקרא דהיש בה עץ בפרשת שלח ואמר להם שישענו בצל הצדיקים שיגינו עליהם

שם עד אברהם לא הוי זקנה מאן דבעי משתעי בהדי אברהם משתעי בהדי יצחק בעי רחמי והוי זקנה שנאמר ואברהם זקן בא בימים והוא תמוה. א' היאך שייך לומר דעד אברהם לא הוי זקנה הא ודאי החומר כשנזדקן נחלש וכי היה מעשה ניסים קודם אברהם שלא יזדקן החומר. ב' קושית המהרש"א למה לא מביא הכתובים דמקודם ואני זקנתי ואדוני זקן. ג' קשה וכי הוא צריך להביא ראייה שעכשיו הוא זקן הלא החוש ועיקר הראייה צריך שמקודם לא הוי זקנה אם כן מאי ראייה מייתי מהנך קראי. ד' למה היה לו למבעי רחמי ע"ז וכי ליכא טביעת עין ע"ז. והנראה לי בזה ומקודם נקדים מה שפירשתי בקהלת (ב' ט"ז) בפסוק אמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל גם אני יקרני ולמה חכמתי אני אז יותר ודברתי בלבי שגם זה הבל כי אין זכרון לחכם עם הכסיל לעולם בשכבר הימים הבאים הכל נשכח ואיך ימות החכם עם הכסיל והוא תמוה ויתבארו מתוך הביאור לכן נראה דבכאן מתחיל לחקור אם יש השארה לנפש ועיין בקהלת שהארכתי וכאן אין מקום לקבל ארוך. דהנה הפילוסופים מכחישים השארת הנפש ומוכחין זה דעל כרחך אם הנפש נצחי ודאי הוא חלק אלקי ממעל ויש כביכול עול בחיקו יתברך שיתן לזה נשמה יותר גדולה מלזה והיה ראוי להיות נשמה שוה לכל