מילי דאגדתא ושו"ת מד

שרוצה שיתפרסם אלהותו בעולם ולא היה כלל בשביל טובותינו וכאשר שמעו מצות כבד ראו שרוצה שיהא טוב הסידור בנינו ומשגיח על טובותינו יסיים ג"כ למען יאריכון ימיך ראו בעצמם שרוצ' במאוד לטובותינו והודו שכולם הי' בשביל טובותינו כנ"ל ואפילו הפירסום אלהותו היה גם כן בשביל טובותינו וזה היה הכוונה באומרם ז"ל שמסוף דבריך ניכר ראש דברך אמת. ירצה כי אמת נאמר על דבר שאינו מצפה לתשלום גמול וזה אמרו אה"ע מתחלה סברו כי הוא רוצה גם לטובתו לפרסם גודל מלכותו וזה אינו אמת לאמיתתו כיון שמכוין בזה טובתו אמנם כאשר שמעו סוף דבריו שכוונתו אינו רק לטובת זולתו לשמור מצותיו ולטוב לנו דמזה הבינו כי גם דברות הראשונות היו רק לטובותינו וזה אמת כי אינו לגמולו רק לגמול את בריותיו

מסכת סוטה

פרק אלו נאמרין ואמר ריב"ל אין נותנין כוס של ברכה לברך אלא לטוב עין שנאמר טוב עין הוא יבורך אל תקרי יבורך אלא יברך והוא תמוה א' דמה הוה קשה לו על הפשוט כדכתיב יבורך ב' והא קיימא לן אורח מברך ונראה לי הכוונה דהנה אף שהאומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיו בני הרי זה צדיק גמור מכל מקום לא מקרי טוב עין אלא מי שהוא נותן בשביל שמרחם על העני זה הנקרא טוב עין והיה קשה להם מאי דכתיב טוב עין הוא יבורך הא אפילו אם אינו נותן צדקה רק בשביל עצמו נתברך. אמנם כשהוא טוב עין ומשפיע לאחרים שלא בשביל עצמו מעורר גם כן צינור המשפיע על אחרים וזה כוונת הש"ס אל תקרי יבורך אלא יברך דהיינו שמשפיע לאחרים בזכותו וזה אי אפשר רק על ידי מי שהוא טוב עין. וזהו כוונתן גם כן במה שאמרו אין נותנין כוס של ברכה אלא לטוב עין דהנה הרמב"ם במ"נ ח"א כתב דהא דאמר בש"ס שנותנין כוס של ברכה לדוד בעת הגאולה דהיינו שכוס של ברכה נקרא שפע שמשפיע על ידו. וזהו כוונתן כאן אין נותנין כוס של ברכה לברך פירוש אין ממשיכין השפע רק על ידי מי שהוא טוב עין

בפרק עגלה ערופה משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא אמר ליה רב יוסף לא תיתני ענוה דאיכא אנא אמר ליה רב נחמן לא תיתני יראת חטא דאיכא אנא והוא תמוה היכן ענותנותן כיון שמשבחין עצמם בזה. והנראה בכוונתן דהנה בלאו הכי קשה אהא דתני משמת רבי בטלה ענוה והלא היה תנאים הרבה וכי לא היה בהם ענו רק רבי ולזה נראה בכוונת התנא ונמשיל לזה משל שפעם אחת נסע אחד לקבץ מעות וקרא שמו מוכיח מעיר גדולה בראד ועמד לדרוש ואמר שאינו יודע כלל ואינו בן תורה מ"מ לא שקר מיליו שהוא מוכיח מבראד בהיות שהיה עשיר וגביר גדול בעיר זו וירד מנכסיו עד שאין לו לחם ושמלה וכל הרואה רואה שאין העושר קנין עצמי ואין מוכיח גדול מזה ומרבי גם כן יכולין ללמוד שאין במה להתגאות כי ברבי היה תורה וגדולה במקום אחד עד שאמרו בבבא מציעא דף פ"ה אהורייריה דבי רבי הוי עתיר משבור מלכא והיה נשיא בישראל והיה בעל יסורין גדול מאוד ובשעה שהיה יוצא לנקביו אזיל קלא בתלתא מילא ואין אדם מתפעל אלא מראיית עין וכל מי שראה גדולת רבי ויסורין שלו נשבר לבו בקרבו והיה רואה שאין לו במה להתגאות לא בעושר ולא בגדולה כי מה בצע בעושר וגדולה מי שיש לו יסורין כאלה וכל אדם מעותד לזה ויקר פדיון