מילי דאגדתא ושו"ת מג

שהן בפועל יהי' שלש או עשור כל אותן הימים נקראים ימי המשתה או ימי הבכי בחינה ב' ימי בכי ואבל או ימי משתה שקבעו חז"ל ואותן הם נקראים רק על השיעור שקבעו חז"ל שבעת ימי המשתה או שבעת ימי אבל ואף שאין בהם אבל או שמחה אפילו יום אחד מ"מ נקראים ימי אבל או ז' ימי משתה ע"ש השיעור שקבעו חז"ל והרמ"בם במ"נ בשותף שם עבר כתב דשם עבר הונח ראשון על מי שעבר ממקום למקום ואח"כ הושאל לכל מי שעושה דבר יותר מהגבול נקרא עבר כמ"ש כגבר עברו יין ולזה מפרש ושכותי כפי עליך עד עברי לאשר שהוא יותר מהגבול השגת אדם וכאשר עבר הגבול הוצרך להגנה שלא יזוק עיי"ש וזה כוונת המדרש דהנה ביעקב שרצה הכתוב לספר המעשה ולהגביל הזמן אימת שדיבר עם בית פרעה שהי' המעשה ההוא אחר שעברו ימי בכיתו של יעקב ובהיות שימי הבכי של יעקב הי' שבעים יום כמבואר בכתוב והם הרבה יותר מהגבול לכך נאמר ויעברו שמורה על העברת הגבול משא"כ אם נאמר על דבר שכלה בשלימות לא פחות ולא יותר כענין שנאמר וכל הדבר שנשלם תם ונשלם וכן נאמר תם הכסף ולזה במשה שהקבלת הזמן מסיפור המעשה שרוצה לספר אימת שהי' דובר הק"בה לי"בנ שהי' אחר קביעת הזמן שנקבע לבכי ואבל ואחר שכלה הזמן הקבוע לבכי ולאבל הי' אז דיבורו של הק"בה וכיון שזמן הזה נשלם בשלימות לא פחות ולא יותר לכך כתיב ויתמו וזה כוונת המדרש יעקב שהי' לו בוכים כלומר שהשיעור הכתוב בתורה הי' לו בוכים ממש כי השיעור ששיערה רחמנא להמעשה של הדיבור לבית פרעה הי' לו בוכים ממש ואותן הבכי' שעברו הוא בכי' יותר מהגבול לכך כתיב ויעברו משא"כ משה שלא הי' לו בוכים כלומר שהשיעור הנאמר בכתוב להגביל הזמן אימת הי' דיבורו של הק"בה ליהושע לא הי' לו בוכים ממש כי השיעור לא נאמר על הבוכים רק להגבול של בכי ואבל שגבלו חז"ל ואותו הזמן נשלם בשלימות לכך נאמר ויתמו ויותר יתכן בזה עפ"י הידוע שאסור לבכות על המת יותר מדאי רק השיעור שקבעו חז"ל כמ"ש המתקשה על המת יותר מדאי על מת אחר הוא בוכה והמצרים שהי' בוכין על מיתת יעקב שבעים יום כדכתיב ויבכו אותו מצרים שבעים יום והמצרים עברו באמת הגבול שגבלו חכמים ג' לבכי ולזה אמר יעקב שהי' לו בוכים עד אותו השיעור והיא הי' יותר מהגבול לכך נאמר ויעברו וכמ"ש לעיל משה שלא הי' לו בוכים כלומר שלא הי' לו בוכים אחרים רק שבכו ויתאבלו כל ישראל על מיתת משה ועל המת אסור לבכות ולהתאבל יותר מהשיעור של שלשים ולכך תיכף כשכלו ימי בכיתו על מיתתו שאסור לבכות יותר על המת ויסיחו דעתם מהאבילות הי' השראת הק"בה על יהושע

מסכת קידושין

פרק האשה נקנית יודוך ה' כל מלכי ארץ. בשעה ששמעו אנכי ולא יהיה לך אמרו לכבוד עצמו הוא דורש כיון ששמעו כבד את אביך ואת אמך חזרו והודו לדברות הראשונות נלע"ד לפרש דהנה כל המצות הם לטוב לנו דאם יצדק מה יתן לו וכן מפורש בתורה דכתיב ויצונו ד' לעשות את כל החוקים האלה לטוב לנו לחיותנו וגו' וזהו מאמרם ז"ל בשעה ששמעו אנכי אמרו לכבוד עצמו היא דורש פירוש שהמצות אינן אלא לכבוד עצמו