מילי דאגדתא ושו"ת מב

שלא תצא מפי עליון ליתן טוב בעד אלו הרעות שעושין אותם רק מה יתאונן אדם חי כלומר מה יש לצדיק כי הצדיק נקרא חי כמ"ש בן איש חי להתאונן כשנלקה גבר על חטאיו כי זה הוא סיבה שנחפשה דרכינו ונחקורה נשא לבבינו אל כפים כדכתיב תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם אמנם נחנו פשענו ומרינו את פיך היינו שמרינו את דבריך ואמרנו שאין ממש בדבריך לכך לא סלחת ולכך יש לומר בדורינו זה שרואים אנחנו מיום שהתחלנו לשנות מדרכי אבותינו רק רע בעולם לכן נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה אל ה' כי מיתת הצדיקים אין מכפרת רק עם תשובה דאל"כ אין סברא לומר שמיתת הצדיק שמת בחטאינו יהי' כפרה על החטא ובזה ניישב המאמר שהתחלנו דאיכא מחלוקת דאמר ר' אמי אין מיתה בלא חטא ואין יסורים בלא עון אין מיתה בלא חטא דכתיב הנפש החוטאת היא תמות אין יסורים בלא עון דכתיב ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם ומקשה מהא דתניא ד' מתו בעטיו של נחש ומסיק דיש מיתה בלא חטא ויש יסורין בלא עון וקשה להתו' דהאיך נלמוד דיש יסורים בלא עון ואב"ז המהרש"א הקשה דהאיך שייך לומר דמיתה שהיא העונש היותר חמור על החטא ויסורים יהי' על עון וליישב כל זה נאמר דהנה יש מיתה טבעיות ששיעור ימי חייו של אדם הוא משורש עפי' הלידה כשיעור הליחות השרשיות ויש מיתה עונשיות על חטאו וכיון שאמר אין מיתה בלא חטא מוכח דאפילו מיתה טבעיות אינה בלא חטא שאם לא הי' חוטא הי' כאלי' הנביא שעלה חיים לשמים ודרש פשטי' דקרא דהנפש החוטאת היא תמות היינו מיתה טבעיות דאפילו במיתה טבעיות אינו מת רק החוטא ומקשה מד' שמתו בעטיו של נחש ומוכח שיש מיתה בלא חטא וע"כ צריכין לפרש הקרא דנפש החוטאת היא תמות מיתה עונשיות דהיינו לפעמים מגיע אפילו מיתה בעד חטא וכיון שמוכח דיש מיתה אפילו על חטא דהא כתיב נפש החוטאת תמות מכ"ש דיש יסורין בלא עון דאפילו על חטא יש לפעמים יסורים כיון דאפילו מיתה יש לפעמים על חטא וזה שאמר ר"מ כי הוי מסיים ספרא דאיוב שהכתוב מעיד עליו שהי' תם וישר והי' לו יסורים קשה ממיתה מוכח דיש יסורין בלא עון וממילא יש מיתה בלא עון וע"כ סוף כל אדם למות וכיון שהתורה העידה וירא ה' את כל אשר עשה והנה טוב מאוד וכיון שהסוף כל אדם הוא רק למות ע"כ גם המיתה טוב מאוד וכאשר אמר ר"מ בעצמו והנה טוב מאוד זה המות שכאשר נתבטל החומר יכול הנפש והנשמה להתדבק בהש"ית והמיתה היא תיקונו של הנשמה וכן תיקונו של הבהמה הטהורה שהתירה רחמנא לאכילה וע"כ משום שיש נצוצות קדושות ונתקנו במצות השחיטה והברכה והכל למיתה הן עומדין כלומר כל שאר הדברים למיתה עומדים להיות כלין ואובדין כי לא נבראו רק לצורך האדם וכיון שמיתתו הוא תיקונו ראוי לאדם להיות גדול בתורה

כמדרש פרשת ויחי ויתמו ימי בכי אבל משה ויב"נ מלא רוח חכמה וביעקב כתיב ויעברו ימי בכיתו וידבר יוסף אל בית פרעה אבי השביעני אלא יעקב שהי' לו בוכים כתיב ויעברו משה שלא הי' לו בוכים כתיב ויתמו והו' תמי' וכל התירוצים הנאמרים בזה לא ראיתי לאחד מהם שיהי' שייך מחמת זה בזה הלשון ויעברו ובזה הלשון ויתמו לכן נראה לפע"נד בדרך מרווח כי הנה ימי המשתה וימי אבילות נקראים מצד שני בחינות א' כשיש בכי ואבל בפועל נקראים ימי בכי ואבל וכן כשהן ימי המשתה בפועל וכמות הימים