מילי דאגדתא ושו"ת לט

נשום לילות כימים על משים לילות כימים שהי' עוסק בתירה ועבודה יומם ולילה והי' עניו גדול והי' עומד בפרץ נגד המינים העיקר מה שאנו צריכין לבכות במיעוט הת"ח על סילוק הקדושה והתגברות כח הטומאה כמ"ש באשת פנחס כי שמעה אל הלקח את ארון אלקים ומת חמי' ואישה ותקרא לנער היולד אי כבוד לאמור גלה כבוד מישראל כו' כוונת הדברים שבשעה שקראה לנער אי כבוד הי' בוש' לאמר לאחרים שכוונתה שגלה כבוד מישראל משום כולם משום ארון אלקים ואל מות חמי' ואישה ותאמר שנטילת הכבוד מישראל הוא רק על הלקח ארון אלקים כמ"כ יש להתאונן העיקר במיעוט הלומדים כי נלקח ארון אלקים בד"א כי כל משפטיו צדק ואוי לנו שהחיינו לדור הזה אשר נתמעטו הלומדים והצדיקים ממאה נשאר אחד זכרו נא סך הלומדים שהי' זה נ' או ס' שנים וכמה יש עכשיו מה נאמר ומה נדבר לן יאות למספד בכל מילי דמרירה ולהוריד כנחל דמעה על הדור הזה אשר נתבזה בעיניהם כל חכמי ישראל והוטב בעיניהם כל דרכי הגוים וע"יז נתקיים בנו הנני לוקח את מחמד עיניך במגיפה שלוקחין מאתנו כל מחמד עין הת"ח כדכתיב והי' אם בחוקותי תמאסו ואת משפטי תגעל נפשכם ופר"שי שונאי חכמים וכתיב אף אני אעשה זאת לכם אעשה כרצונכם ואטול מכם הת"ח אוי בעוה"ר גלה כבוד מישראל וכבוד התורה וידוע מאמר הכתוב שמואל ב' ג' כי שר וגדול נפל מישראל ולכאורה קשה מה שאמר שר וגדול שה"לל שר גדול אך אמר שהי' בו שני ענינים א' שהי' גדול באיכות ב' שהי"ת נתן חנו בעיני כל העולם שהי' כולם נכנעין מפניו וקבלו אותו לשר עליהם והי' שומעין לקולו כמ"כ הראוי לומר על צדיק זה שהי' הכל שומעין לקולו אפילו שרי האומות בזמן שהי' האפיקורס רצה לדרוש מונעו ע"י שרי המלך ועתה מה תהוי לן ממינים ואפיקורסים וראוי לומר ע"ז כמ"ש על ר' אבהו שפעי כל עמודי דקיסרי מיא ובודאי לא עשה רחמנא ניסא למגנא רק היא ע"ד מליצה כי על שלשה עמודים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח שעבודה זו תפילה וכשרוצה לומר שהסמיכה שסמכו עליו נתקלקל נאמר וכל ברכיהם תלכנה מים היינו שנמס והי' למים ור"א הי' חשוב בקיסרא והי' עמוד גדול לסמוך עליו וכשמת נתבטלו כל הסמיכות ולא נשאר עמוד לסמוך עליו וכ"כ אנחנו כשהתחילו האפיקורסים לעשות תפלה אין עמוד לסמוך עליו ואמרו בש"ס נשי דשכנציב אמרו מותא כי מותא מרעא חבולי' אמרו זה על מי שנלקח קודם זמנו דלהצדיק אין מספיד כמ"ש במדרש. על הקרא מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל יגע ר' בון בכ"ה שנה מה שאחר יגע בשבעים שנה וכמ"כ אמר אצל הצדיק מותא כי מותא כלומר אין הפרש במה שמת עכשיו או אח"כ ואדרבא הרמב"ם כתב לבנו אשרי מי שתתמה ימיו במהרה ומרעא חבולי' לשון חבול מלשון משכון כלומר אם חבול תחבול אמרו שאין רע רק לממשכנין כי הצדיק היא כשנתמשכן מן בעד ישראל עוד אמרו בש"ס נשי דשכנציב אמרו ווי לאזלא ווי לחבולא והיינו כשנלקח הצדיק שלא השלים חלקו ווי לאזלא היינו להמת ווי לחבולא היינו להממשכנין וירמי' אמר בשם ה' מי יתן ראשי מים ואבכה את חללי בת עמי י"ל דחללי היינו הצדיקים כדכתיב כי לבי חלל בקרבי כי הצדיקים יש להם להתאונן יותר ויותר כי יש להם דאגה על עצמן שלא יתקלקלו כדכתיב הן בקדושיו לא יאמין כי יש עוד מין אבלות מחמת קלקול הדור אחר מותו כענין שאמרו במדרש כשמת משה הי'