מילי דאגדתא ושו"ת לו

הצדיק על יקרא דחיי שניטל מאתנו וביקרא דשכיבא י"ל שאין כבוד אלא תורה וכשמת קודם זמנו מספידין על המת שהי' יכול לסגל תורה ומצות וכשהי' מת בזמנו אחר שהשלים חלקו ודאי שהי' לו יקר גדול מפמליא של מעלה כדאמרינן בזוהר שמכריזין תנו יקרא לדיוקנא דמארי וכשלא השלים חלקו נוטל ממנו אותו היקר ובחטאינו מת קודם זמנו ומספידין ע"ז אך קשה לי על פי' זה דא"כ בין כך ובין כך ההפסד על חטאינו ולא לתועלת המת א"כ מה בכך אם המת מצוה שלא יספדוהו וגם מה"ת נפיק מהיורשים לכן נראה דיש מליצי יושר לפני הקב"ה וישראל יכולין לבקש רחמים על המתים ונותנים צדקה בעד המתים וכן המתים בעד החיים תדע שהולכין לבקש רחמים על קברי הצדיקים וידוע שהתחלת הדין הוא קודם הקבורה ולזה אין אומרים בפני המת אלא דברים של מת היינו שאומרים שבחים של מת ומזכירין תורתו ומע"ט שעשה בחייו וכמו שהדרך המליץ הטוב לומר בשעת הדין להזכיר זכותו ולגדל כבודו וידוע ג"כ שבמיתת הצדיק הדין שורה על העולם ומכ"ש כשמת בחטאינו וידוע שזכות המספיק את הצדיק גדול מאוד כדכתיב שמח זבולן בצאתיך וישכר באהליך וע"י נעשה שר וגדול בישראל ולזה בעי הספידא יקרא דחיי או דשכיבא כי עיקר הספידא לומר שבחי המת והמע"ט שעשה בחייו לכך בעי אם עיקר הזכרתינו שבחי המת להרים כבוד המת להגדיל כבודו שיהי' כמליץ טוב בעד המת שתהא נשמתו צרורה בצרור החיים ולזה גובין מהיורשים שכר ההספד כיון שהיא תועלת המת וכן כשמצוה שלא יספדוהו שומעין לו אי יקרא דחיי היינו מה שמזכירין שבחי המת וע"י הזכרה זו מגדילין כבוד ישראל שיספיקו אותו וע"י נתגדל ולזכיותנו אנחנו מזכירין שבחי המת להקל הדין מעלינו אף שחטאינו רבה ומת בחטאינו לכך מזכירין צדקותיו שנעשה בגרמתינו ופשוט דיקרא דשכיבי הוא הזכרה זכות והמע"ט של צדיק אינו מועיל רק להמת ולא להחי דלא מהני הזכרת של הצדיק להגין על העונש שמת על ידינו דכיון שחטאינו המיתו אותו ודמי לאחד שגידל את חבירו ואח"כ המיתו ולזה עיקר ההספד הוא קודם קבורה שאז היא התחלת הדין וזה שאמר רב לר"ש בר שילת אחים לי בהספידא דהתם קאימנא שידוע שכל אחד חושד עצמו אולי חטא ולזה כל הצדיקים והתנאים הקפידו על ההספד ורבי ציוה שיהי' ההספד בכרכים כדי שרבים יבקשו עליו רחמים בבכי ואנחה דהתם קאימנא כלומר שאהי' אוכל לעמוד בדין כי אולי חטאתי ואיני יכול לעמוד בדין ולפ"ז א"ש גם הא דיבמות שמקשה אל שאול ואל בית הדמים דהיינו דמקשה דלמא תבע לשאול שלא נספד כיון דלא נענשו ע"ז כדמוכח דכיון שתקנו חטא שאול בפיוס הגבעונים סר העונש וא"כ למה הזכיר חטא ישראל שלא הספידו אצל חטא שאול וא"ל שהזכיר אותו כדי להספידו דהא אחר יב"ח אין מספידין וא"כ איך שייך תביעת חטא ישראל אצל תביעת חטא שאול כיון שעונש הרעב לא הי' רק על חטא שאול וע"ז משני שפיר ששייכין אלו השני תביעות זה לזה שבאשר משפטו שם מזכירין זכותו ובזה מקילין העונש ורימז להם שאלו הי' מספידין והי' מזכירין זכיותיו אולי הי' הוקל הדין הן משאול הן מהחיים ולזה א"ש אפילו אי יקרא דחיי דלא שייך בזה מחילה דכיון שלא הזכירו זכותן בשעת משפט ממילא הי' הדין ועונש גדול עליהן ומה שייך מחילה ע"ז ולפ"ז א"ש מה שאמר המתעצל בהספידו של חכם ראוי לקוברו בחייו שהמספיד ע"כ מאמין בעוה"ב ובשכר ועונש הרוחני דהכופר