מילי דאגדתא ושו"ת לה

והיינו דאין השכינה שורה פחות מששים ריבוא בישראל ובודאי דהרשעים אינם מן המנין וזה כוונתו מה שאמר בששים היינו מה שמיעוט השראת השכינה מן העולם מחמת ששים ריבוא צדיקים ועי"ז נתמעט ההשראה וכפי אותו המיעוט מגיע עליהם העונש דודאי גם בפחות מן ששים ריבוא יש ג"כ השראת השכינה כדאמרינן באבות מנין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה אך דכשיש ששים ריבוא אז יש השראת שכינה בשלימות וכפי שממעט כפי זה בא עליהם העונש וכיון דהעונש לפי שעת המיעוט שנתמעטה בשעה זו שוב לא קשה קושי' הנ"ל ודו"ק

הספר על מות איש אלקים הרב הגאון האמיתי מופת הדור מו"ה אברהם טיקטין זצלה"ה אבד"ק דק"ק ברעסלוי והמדינה

ברכות דף י"ז אמר ר"י כי הוי מסיים ר"מ ספרא דאיוב אמר הכי סוף אדם למות וסוף בהמה לשחיטה והכל למיתה הן עומדין אשרי אדם שגדל בתורה ועמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו וגדל בשם טוב ונפטר בש"ט מהעולם ועליו אמר שלמה בחכמתו טוב שם משמן טוב והיא תמי' א' מאי אירי' ספר איוב ב' מאי נ"מ במה שסוף בהמה לשחיטה ג' מאי הכל למיתה הן עומדין ויתר דקדוקים ומקודם נבאר מה טיבו של הספד שראינו שהקב"ה מקפיד על צדיק שלא ספדוהו כמ"ש יבמות דף ע"ט על הקרא על שאול ועל בית הדמים ואמר על שאול שלא נספד כהלכה ועל בית הדמים שהמית נוב עיר הכהנים שהספיקו מזון להגבעונים ומקשה הש"ס קא תבע אל שאול שלא נספד כהלכה וקא תבע על אשר המית הגבעונים ומשני אין דאמר ר"ל מאי דכתיב בקשו את ה' כל ענוי ארץ באשר משפטו פעלו באשר משפטו שם פעלו פרש"י במקום שדנין את האדם שם מזכירין צדקותיו ואמר דוד שאול נפקי להו תריסר ירחי שתא ולאו דרכי למספדא שהוא תמי' דמאי קשי' לי' דאטו משום ששאול חטא איזה חטא עד שאמרו שאול באחת שוב אינו ראוי להספידו א"כ לא משכחת תיח שיהי' ראוי להספידו דאין אדם צדיק בארץ וגם התירץ שמתרץ באשר משפטו תמי' דכיון שלא הי' ראוי להספידו מה חטא הוא זה וגם מ"ט אין דרך להספיד אחר י"ב ח' עכ"פ ראינו שמקפידין מאוד על הספד אדם צדיק וכן בשבת פ' האורג אמר ר"י א"ר כל המתעצל בהספידא של חכם ראוי לקוברו בחייו שנאמר ויקברו אותו בגבול נחלתו מצפון להר געש חזרנו על כל המקרא ולא מצינו הר ששמו געש מלמד שגעש עליהם ההר והורגן על שלא הספידו כראוי שקשה האיך אפשר ללמוד מיהושע הא אמרו בש"ס דאין ללמוד ממשה דכתיב ויבכו אותו שלשים יום שיהי' שיעור הבכי שלשים משום דשאני משה ה"נ נימא שאני יהושוע ולתרץ כ"ז נראה דבסנהדרין בעי הספידא יקרא דחיי או יקרא דשכבי למאי נ"מ דאמר לא תספדוהו להאי גברא א"נ נ"מ לאפוקי מיורשים ת"ש ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה אי אמרת משום יקרא דחיי משום יקרא דאברהם משהי לי' לשרה שרה גופה ניחא לה דנתיקר אברהם שקשה הן אם נאמר יקרא דשכיבא ודאי שהמת שהוא בעלמא דקשוט אינו חושש לכבוד המדומה שמכבדין אותו בעיני העולם וגם אי יקרא דחיי הוא קשה שבשעה שמתו מוטל לפניו ולבו מרה עליו שיחוש לכבוד המדומה וגם קושית התו' שהוקשו דהאיך אפשר לומר יקרא דחיי הא החיים מוחלי יקרא והייתי רוצה לומר דהאיבעיא שבש"ס הוא על מה אנו בוכין ומספידים אם על יקרא דחיי פי' דכשיצא הצדיק מן העיר פנה הודה פנה זיוה ומספידין במיתת