מילי דאגדתא ושו"ת לג

ביקש משה שיהי' הוא כפרת כל ישראל כמ"ש מחני נא מספרך אשר כתבת והי' צר לו המות מאוד נמצא שלא הי' לו נייח נפשי' במיתתו וכן הי' ראוי לומר ברבי שכל הדור היו צריכים לו מאוד כמו שאמר כל ימים שהי' רבי חי לא היתה אשה מפלת ולא הי' עלמא צריכין למיטרא ואמרו משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא ולזה רבי בודאי הי' לו צער גדול במיתתו אף שהראה לו כל שכרו כמו משה משא"כ שאר צדיקים שיש בדורן הרבה צדיקים כמותן ואין צריכין לו כ"כ אותו צדיק יש לו באמת נייח נפשי' ולזה אמרו האי יומא דנח נפשי' דרבי הקפידו על מי שיאמר נח נפשי' דרבי היינו שיש לרבי ביום זה נייח נפשי' גדולה שמראין לו כל שכרו כי בצדיקי' גדולי' יש לו נייח נפשי' ואף שעדיין לא מת כיון שרואה כל שכרו כמו שאמר ר' אבהו כשהראה לו תליסר נהרי דאפרסמון אמר כל אילן לאבהו ואני אמרתי לריק יגעתי ואין נייח נפשי' גדול מזה כשמראין לאיש שחושב שכל ימיו יגע לריק ורואה שכר נצחי, ותענוג הרוחני בלי שיעור ותכלית אך ברבי לא שייך זה שהי' גדול מכל בני דורו והי' לו צער במותו ולכך הקפידו על כל מי שיאמר נח נפשי' ביומא דנח נפשי' ומה שאמר ידקר בחרב הוא כי התורה נקראת חרב כמ"ש חז"ל על חרב פיפיות בידם וכן נאמר ששים גבורים מגבורי ישראל כול' אחוזי חרב וידוע שאמרו בש"ס על ושמתם את דברי אלה זכה נעשה לו סם חיים לא זכה נעשה לו סם המות ולכך נקרא התורה חרב פיפיות שיש לו שני חדים שאם זכה מבריח המזיקים ואם לא זכה החד השני שבחרב שבצידו ממיתו וזהו שאמרו. שמי שאמר כך ע"כ שאינו מרגיש בצער מיתתו וע"כ שהוא מתגאה לומר אף אני כמוהו או שחסר דעה ובודאי תורתו נעשה לו סמא דמיתה ולזה אמר שידקר בחרב כלומר בחרב עצמו ושלו ואח"כ כשרא' בר קפרא שמת רבי אהדר קרעי' לאחורי' הוא מטעם כי בדרך משל אם יהי' שני גדולי עולם בעיר אחת ואחד מהם ימות אין מדרך ארץ שיבא אדם אחד להשני לומר לו לא נשאר שוב גדול כמותו בעיר זו שנעשה עצמו למכריע מי מאיזה גדול מהשני לכך אהדר קרעי' לאחורי' לומר שמיתת רבי מזיק לדורות הבאים ולפי שהי' משמע מזה שנשאר עוד בדור הזה הרבה כרבי דהא רבי בעצמו אמר כמה גדולים מעשה חייא ואמר לי' ר"ש ברבי אפילו ממך ואמר לי' הן וכן הי' ראבר"ש ושאר תנאים ולזה אמרו לו לפי דבריך שנח נפשי' דרבי כיון שיש הרבה כמותו וממילא אין דורו צריך לו ויש לו נייח נפשי' במיתתו אמר להן אתון קאמריתו אנא לא קאמינא כלומר שבאמת לכם שאתם חשובים בעיני כמו רבי ראוי באמת לומר לכם נח נפשי' דרבי ואנא לא קאמינא כלומר שבערכי ודאי לא אוכל לומר נח נפשי' אך בערככם לדעתי תוכלו לומר נח נפשי' לכך לא יכולתי לומר לנגדכם שאין לרבי נייח נפשי' ולזה שאמר אראלים ומצוקים אחזו בארון הק' אין הכוונה שהמלאכים בקשו את רבי כי אפילו למשה רצו לדחותו רק הכוונה שהנפש של רבי הי' אחוז בחבלים עם השכליים הנבדלים והי' קשור ג"כ בנפשות הדור ונצחו אראלים

כירמי' איך תאמרו לא נטמאתי ואחרי הבעלים לא הלכתי ראה דרכיך בגיא כל המקרא זה תמי' דמה מוכיח אותם מפעור אשר כבר עבר הדור ההוא וגם שאר המקרא הוא תמי' ונראה דודאי אין השכל סובל שיהי' הדור ההיא כולם עובדים ע"ז והי' בהם הרבה נביאים ודורינו זה אין ראוי לנביאים ואין בו ע"ז לכן נראה דהנה כל הדברים מכונים ע"ש התכלית כאשר ביאר הרב בעל עקידה וכך דרכו של היצה"ר היום אומר לו עשה כך עד שיאמר לך עבוד ע"ז ולזה