מילי דאגדתא ושו"ת לב

אזיל אשכחי' דנח נפשי' קרעי' ללבושי' ואהדר קרעי' לאחורי' פתח ואמר אראלים ומצוקים אחזו בארון הקודש נצחו אראלים למצוקים ונשבה ארון הקודש אמרו לי' נח נפשי' אמר להו אתון קאמריתו אנא לא קאמינא והוא תמי' למה קללו מי שיאמר האמת שנח נפשי' ולמה אהדר קרעי' לאחורי' ולמה אמרו הם נח נפשי' אחר שקללו מי שאומר כן לכן נראה דהנה הא דאומרים בצדיקים נח נפשי' אף שהצדיקים בעוה"ב אין להם מנוחה הוא מטעם שאמרו שהצדיקים ביומא דנח נפשי' מראין להם כל שכרו והן שבעים וישנים עד"ש מתוקה שנת העובד ובשעת מיתה רוכב בערבות שש ושמח לקראתו בבוא אליו נפש הצדיק ובכל דבר שיש לאדם הנאה מזה נקרא ניחא נפשי' כמ"ש בכמה דוכתי אי לאו דעביד לי' ניחא נפשי' לא יהיב לי' מתנה והיינו שנפשו מפוייס ונח מרצונו ותאותו ולכך נקרא מיתת הצדיקים נח נפשי' אך אין זה שוה בכל הצדיקי' כי אם הדור הוא טוב ואין צריך להצדיק שמת בודאי יש נחת רוח גדול להצדיק כשמת כמ"ש ר' מאיר והנה טוב מאוד. זה המות אך כשהדור צריכים הרבה להצדיק שמת מחמת שנולד קילקול להדור כשימות אז בודאי שאין להצדיק נייח נפשי' במיתתו כמ"ש במדרש במיתת משה בילקוט פ' וילך שביקש משה מאוד שיחי' ואמר אף שיחזור עליו פתח גיהנם וכבר פירשתי בעזהשי"ת דברי הילקוט אעפי"כ ראינו שביקש מאוד על החיים אף שאמר לו הקב"ה רב לך שהרבה שכר הצפון לך והיא מטעם שידע משה שיולד קילקול במיתתו כמ"ש בפ' וילך כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון וסרתם מן הדרך אשר צויתי אתכם וקראת אתכם הרעה באחרית הימים כי תעשו הרע בעיני ה' להכעיסו במעשה ידיכם והוא תמי' דהאיך הוחלט הדבר שבודאי יעשו הרע בעיני ה' הלא הבחירה חפשית ונראה בכוונתו כי בשעה שהי' משה חי הי' כל העונשין תיכף אחר החטא כדי שיחזרו תיכף בתשובה כמ"ש אצל שילוח הנחשים השרפים שבאו תיכף ואמרו חטאנו בה' ובך משא"כ בזה"ז דהעונשין כולן הן שמונעין דרכי התשובה ומוסיפין לחטוא כהא דחגיגה דף ד' ר"י כי מטי להאי קרא בכי והי' כי תמצאינה אותו רעות רבות וצרות אמר עבד שרבו ממציא לו רעות רבות וצרות כלום תקנה יש לו שהוא תמי' דעל התוכחה שבפ' כי תבא לא בכה ועל מקרא זה בכה לכן נראה דהנה רעות לא נאמר רק על העבירות שאדם עושה כדכתיב רע ומר עזבך את ה' אלקיך ולזה כפל ואמר צרות ורעות לומר שיבואו צרות עליך שתהי' מוכרח לעשות עונות ולזה לא בכה על התוכחה שהיסורים של התוכחה יכולין להיות שיחזירו למוטב משא"כ בקרא זה בכה ואמר עבד שרבו ממציא לו צרות ורעות שיעשה הרע בעיני השי"ת כלום תקנה יש לו וזהו זיבורא ועקרבא האמור בש"ס דלעולם צרות הגוף הן רפואה לעונות שעושה תשובה ומביאה לו רפואת הגוף משא"כ כשהקב"ה מביא לו צרות שמביאין אותו לעשות רעות שירבה עליו כעסו של הקב"ה כלום תקנה יש לו וזה שאמר משה כי ידעתי כי אחרי מותי כי השחת תשחיתון וכי משמש בלשון כאשר אז וקראת אתכם הרעה באחרית הימים כלומר שהעונש לא יהי' תיכף אחר החטא ומחמת זה אשר לא נעשה פתגם הרעה מהרה ע"כ מילא לב בני אדם לעשות רע ולזה סיים כי תעשו הרע בעיני ה' להכעיסו כלומר שזה יגרום לכם ח"ו שמחמת שעבירה גוררת עבירה אפשרות הוא שתעשו הרע בעבירות גדולות עד שתהא להכעיסו ולזה הי' משה מצער מאוד במיתתו אף שאמר לו הקב"ה רב לך הרבה שכר מ"מ לא הי' השכר נחשב אצלו לכלום נגד הצער של קילקול הדור כי לעולם